"וואי, איזה שיעור משעמם" - זה כנראה המשפט שעובר בראשכם לפחות פעם אחת במהלך שיעורי הספורט בבית הספר. לשנות את שיעורי הספורט בבית הספר שלכם אנחנו אומנם לא יכולים, אבל היי!  לגרום לכם לקנא ולפנטז אנחנו בהחלט יכולים. התנחמו בכך שברחבי העולם קצת פחות סובלים.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• יום האיחורים: התירוצים שיהפכו כל עיכוב שלכם למשעשע
• שומרים על הבריאות: כך תתאמני נכון
• פורצות דרך: הכירו את מלכות היופי הבולטות לאורך השנים
  

מסלוניקי ועד ברצלונה

אלכס בינווה (14) מסלוניקי שביוון מעידה על כך שבבתי הספר הציבוריים ביוון יש שני שיעורי ספורט בשבוע, כאשר כל אחד מהם מתמשך 50 דקות. אך בבית הספר הפרטי, שבו היא לומדת המצב אחר: "יש לנו בכל יום מועדון ספורט שבו כל מי שרוצה יכול ליהנות ממנו בכל יום בנוסף לשני שיעורי הספורט הרגילים בשבוע שהם חובה. תמיר סלובודסקוי (16) המתגורר בעיר רדינג באנגליה מספר כי שיעורי הספורט בבית הספר שלו אף ארוכים יותר: "יש לנו שני שיעורי ספורט בשבוע, כאשר האורך של כל אחד מהם הוא שעה. בזמן הזה אנחנו גם מחליפים את הבגדים שלנו, מתלבושת בית הספר לתלבושת ספורט".

חשבתם שבמדינה גם תאילנד שיעורי הספורט נראים אחרת? אם תשאלו את אוהד חביב- בוק (14) המתגורר בבנגקוק, תבינו שלא כך המצב. "בבית הספר שלי מקיימים שני שיעורי ספורט בשבוע, שכל אחד מהם לוקח שעה. אבל במגמת הספורט, שבה אני לומדת מקיימים חמישה שיעורים בשבוע. לעומת זאת, בברצלונה שבספרד מסתפקים רק בשיעור ספורט אחד בשבוע. "אצלנו יש שיעור ספורט אחד בשבוע, אבל הוא באורך של שעתיים. הוא ממוקם לנו בתחילת יום ראשון, כי רוצים שנפתח את השבוע באופן חיובי ובכיף", מסבירה נועה רוכמן (13).

איך נראים שיעורי הספורט שלכם?

בינווה: בבתי הספר הציבוריים לומדים בעיקר משחקי כדור : כדורעף ,כדורגל וכדורסל. בכל אחד מענפי הספורט שלומדים מתחילים מהבסיס. מתחילים מהחוקים , עוברים לאימונים על ענפי הספורט האלה ורק אז משחקים". 

סלובודסקוי: "בבית הספר שלי בשיעור ספורט אחד עובדים על תרגילי הכוח ועל היכולות הפיזיות ובעיקר מאמצים את השרירים ובשיעור השני אנחנו בעיקר משחקים משחקי כדור, כמו כדורגל או רוגבי, בעיקר כדי להוציא אנרגיות אחרי שבוע שלם.

 חביב- בוק: "בשיעור הראשון עוסקים בכל פעם בענף ספורט אחר, כמו כדורגל וכדורעף. בשיעור השני בשבוע עובדים על כוח ושוחים בבריכה". 

על ההבדלים בין העולם לבין ישראל

בינווה מודה כי היא לא מודעת להבדלים הקיימים בין ישראל לבין יוון באשר לשיעורי הספורט. "אני חושבת שבשתי הארצות הכל מאוד מאורגן ולכן יש המון אתלטים וקבוצות טובות בשתיהן". גם רוכמן מסכימה עם כך, אך מציינת שבספרד מודדים ומציגים את השתפרות התלמידים משנה לשנה. לעומת זאת, על פי סלובודסקוי, ההבדלים באנגליה גדולים יותר: "כמות המבחנים בשיעורי הספורט באנגליה גדולה משמעותית מכמות המבחנים הקיימים בישראל. מה לגבי מתקני הספורט? אם תבקרו בבית ספר בתאילנד, תגלו מתקנים שונים לחלוטין. בתאילנד כל המתקנים הם רמה אחת מעל, הכל מסודר יותר - הבריכה, מגרש הכדורגל, הכל יפה יותר".

יש גם חסרונות...

בכל דבר יש גם מגרעות וכך גם בשיעורי הספורט. חביב- בוק מתאילנד היה שמח שאצלו במגמת הספורט הציונים היו מתחלקים אחרת. רוכמן מספרד פחות אוהבת את חלק ממשחקי הכדור שאותם מלמדים בבית ספרה. ואילו, לבינווה מפריעה העובדה שאין להם מורים המתמחים בכל ענף שהם לומדים. 

וכמובן, איך אפשר שלא להתייחס למורים

לדברי רוכמן, היחס של המורים משתנה בשיעורי הספורט שלה: "בחלק מזמן השיעור המורים רכים ונחמדים, בחלק השני הם קשוחים ומצפים להרבה". "לכל המורים יש דרישום גבוהות. הם מצפים שתבין ואם אתה לא מבין, הם מצפים שתשאל ותעבור על החומר, מה שמראה שהם רציניים מאוד", אומר חביב-בוק. גם אצל בינווה המצב דומה והיא סבורה שהמורים עושים עבודה טובה.

לצערנו, לעבור לחו"ל זו כנראה אופציה פחות ריאלית עבור מרבית בני הנוער, אבל מי אמר שאסור לנו לנו לעתים לפנטז על השיעורים במקום אחר ברחבי העולם. אז לאיזה משיעורי הספורט הכי התחברתם? ביוון, באנגליה, בתאילנד, או בספרד? ספרו לנו בתגובות!