היום הוכיחה לי הליגה הישראלית הלאומית, למה לעולם לא נעלה שלב במונדיאל, למה לעולם לא תהיה קבוצה ישראלית שתשחק בליגת האלופות ולמה המאמנים שיוצאים וגדלים בשוק הבינלאומי מעטים עד מאוד, ובעיקר - כמה אגו קיים בכדורגל הישראלי המסריח והרקוב שבהנהגת לוזון, שמעלה ריחות של עובש.

לא צריך להיות שחקן כדורגל גדול בכדי להבין שישראל לעולם לא תהיה מעצמת כדורגל, במיוחד לאחר היום המביש והמביך הזה.
לפני מספר שעות, שיחקו שתי קבוצות שחלומן הגדול ביותר היה לעלות ליגה: בני לוד והפועל רמת גן. זה התחיל בחיכוכים קלים שמהר מאוד הבעירו אש בכל המגרש, המשיך לבעיטות וסיכויים לשברים בחלקים שונים בגוף השחקנים, והסתיים בעיקר בבושה אחת גדולה.

בואו לשמוע גם מה השחקנים ואייל גולן אמרו על התגרה האלימה

הסיבות לבושה ולכל התארים שלעולם ישראל לא תזכה בהם הן מגוונות ורבות כמו: קטטה באמצע משחק העונה של הליגה הלאומית, התערבות ופגיעה בשחקנים מצד מאמן כדורגל של הקבוצה השנייה, אגרופים ובעיטות לצלעות, פינוי של שחקנים לבדיקות כאלו ואחרות בבית-החולים, חשש לפציעות חמורות, התערבות של כוחות הביטחון שבאזור על מנת להפריד בין שתי הקבוצות הזועמות ועוד.

אני ישבתי וראיתי את הסרטון שמתעד את המכות בין השחקנים, שמעתי את המנחים צועקים את העיתונאים מקפצים על המדשאה, מחפשים איזה ראיון או בשר לנגוס בו. ותאמינו לי - היה הרבה. הרי עיתונאים הם כמו כרישים, מחפשים דם או חתך להתלות עליו - ולאחר מכן טורפים. ופה? היה המון דם. ואני חושב שיישארו צלקות.

לוזון, הגן על תוארו לאחר המשחק והודיע:"אני לא אתפטר". הוא הוסיף ואמר גם: "אני לא אחראי שאני יוצא מהמגרש, שחקנים מכים אחד את השני". עכשיו אתם מבינים מה מעניין אותו?

אז אם לא לוזון, ולא שרת הספורט לימור ליבנת ייקחו אחריות כיושבי ראש צמרת הליגה, אני אקח את האחריות. והפעם? לא בתור עיתונאי, אלה בתור אוהד ספורט ישראלי. אני ארכין את הראש ואתבייש בשחקנים, במאמנים, בשופטים ובצמרת הליגה, באוהדים, ובכלל על המשחק כולו.

יש האומרים כי "הישראלי המצוי" נוהג בסבלנות. אותו האחד שתורם לנזקקים ברחוב. ויש כאלה האומרים כי הישראלי הוא יצור מעצבן שעוקף בתורים. היום אני חושב שלמדתי עוד משהו על העם שלנו, אומנם בצד הספורטיבי של העניין אבל עדיין. בשורה התחתונה,אצטט שחקן שהתערב בקטטה וכנראה גם חטף הכי הרבה שם.  עוז יפרח אמר היום:"נמאס לי. אני עוזב את הענף".