שמעתם על האולימפיאדה? אנחנו כאן כדי לספר לכם שיש תחרות דומה, שאולי טרם זכיתם להכיר - התחרות הפראלימפית. רק שבניגוד לאולימפיאדה, היא נערכת בין נבחרות באירופה והמשתתפים בה אנשים בעלי מוגבלויות המגיעים עם רעב בלתי פוסק לעמוד על הפודיום. השנה, השתתפה ישראל לראשונה בתחרות פראלימפית מיוחדת, שנערכה באיטליה ותמה בשבוע האחרון. בענף השחייה ייצגו אותנו עמי דדאון (16), שזכה במדליית זהב במשחה 50 מטר חזה, ורון וולפרט (14), אשר זכה במדליית ארד במשחה ל-100 מטרים. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• אמ;לק: איזה זמר מפורסם נכנס השבוע לכלא?
• באנו לעזרת חבר: מרי וקייטי מחכים לכם
• "רוצה להתחיל לעשן ומפחדת מהתגובה של ההורים"

החשיפה לעולם השחייה

רון וולפרט, נער בעל מוגבלות, מספר כי ידו קטועה מהמרפק והלאה, וכבר כשהיה קטן הרופאים הציעו לו להתחיל לשחות על מנת לשקם את המרפק והשרירים כטיפול פזיותרפיסטי. "החל מגיל שנתיים התחלתי ללמוד תנועות בסיסיות ובמהלך השנים התחלתי ללמוד שחייה יותר מקצועית. בגיל 11 כבר התחלתי ללמוד בצורה תחרותית. לפני כחצי שנה, זימנו אותי לסגל הנבחרת של טוקיו 2020 בזכות התוצאות הטובות שהשגתי. אם אשיג תוצאה טובה אוכל להשתתף בתחרות בטוקיו, זוהי המטרה שלי כרגע", הוא מספר. בדומה לוולפסון, גם עמי דדאון החל לשחות כדי לשקם את עצמו ולמנוע מן השרירים שלו להתנוון. "בהתחלה הגעתי ל'איל"ן' כפרויקט שיקומים ואז המשכתי בשחייה בתור תחביב. לאט לאט התקדמתי, התחלתי להתחרות ואהבתי את זה, אז המשכתי עד שהגעתי לנבחרת הצעירה ומשם לבוגרת".

רון, אתה מתאמן במכבי וויסגל רחובות, מסגרת רגילה. איך זה משפיע על האופן שבו אתה מתאמן ביחס לשאר השחיינים?

"מאז ומתמיד אני מתאמן עם שחיינים רגילים ולא עם בעלי מוגבלויות, היחס אליי רגיל, אני מקבל בדיוק את אותו היחס של שאר השחיינים".

"אני ממש נרגש להחזיק בשיא. אני מרוצה מהתוצאה האישית שלי, היא הייתה איטית יותר בשלוש שניות ובשחייה שלוש שניות זה הרבה זמן. זהו הישג גדול עבורי ואני מאוד שמח", וולפרט סיפר בהתרגשות.

זו הפעם הראשונה שישראל משתתפת בשחיה הפראלימפית. אתה מרגיש שיש מספיק חשיפה לספורט הפראלימפי?

וולפרט משוכנע כי יש פחות חשיפה לספורט הפראלימפי מאשר לספורט האולימפי. "גם בישראל פחות מציגים את זה וכרגע זאת האליפות האירופאית הראשונה לנוער שהתקיימה. אולי יתחילו לדבר על זה באיזשהו שלב, כי אחרי הכל זה עדיין ספורט. אדם בעל מוגבלות מתאמן קשה יותר, או באותה המידה כמו כל ספורטאי מקצועי אמיתי ומגיע להישגים גבוהים. לדעתי, זה דורש יותר תשומת לב מצד התקשורת".

הרגשת קצת פספוס כשלא עמדת על ראשית הפודיום?

וולפרט עונה ונשמע מרוצה: "לא הרגשתי פיספוס בכלל. אני רק בן 14 והתחרות היא עד לגילאי 18, ככה שהשחיינים שהיו איתי על הפודיום היו גדולים ממני. אני לא בטוח אם גם ילדים בגיל נמוך מהגיל שלי יכולים להשתתף בתחרות, אבל אם המתמודד מביא תוצאות טובות שעונות על דרישות התחרות, אין סיבה שהוא לא יוכל להשתתף בה".

"האמנתי שאני מסוגל להגיע לאן שהגעתי"

עמי, זכית במדליית זהב במשחה של 50 מטר חזה עם תוצאה מצוינת. איך זה מרגיש?

"התרגשתי מאוד, בעיקר מזה שעליתי לפודיום ושרתי את המנון המדינה. זה מאוד שימח אותי להיות חלק מהטופ האירופי, אני עכשיו חוזר לארץ כדי לעבוד ולהשתפר. האמנתי שאני מסוגל להגיע לאן שהגעתי, גם הרבה בזכות המאמן שלי שעודד אותי. הרגשתי שזה אפשרי ובסופו של דבר באמת עשיתי את זה", דדאון סיפר בהתרגשות.

בנוסף, נבחרת לתגלית השנה של 2017. אתה מרגיש שמוטלת אחריות על כתפיך?

"אני מרגיש אחריות, בגלל שבונים עליי. אני אחד משחייני העתיד של השחייה הפראלימפית בישראל. יש הרבה גאווה, אך עם הגאווה באה האחריות ואני מקווה מאוד שאני אצליח בהמשך".

וולפרט לומד כעת בכיתה ט' ועל אף הקושי בשילוב בין שני העולמות, הציונים שלו גבוהים לא פחות מהישגיו בתחום השחייה. "חשוב לי לשחות ולהתחרות, אבל אני משקיע מאוד בלימודים וגם משיג תוצאות. החברים שלי מתייחסים אליי באופן שווה, כמו לכולם. אני לא מרגיש נכה, אני מרגיש ילד רגיל לכל דבר ואפילו לעתים מגיע לתוצאות טובות יותר משל שאר הילדים". דדאון הלומד בכיתה י"א, מודה שאין זה פשוט לשלב את הלימודים יחד עם האימונים, אך הוא מאמין שהוא יצליח לתמרן בין שניהם. "אני לא חושש. היו הרבה שחיינים כמוני ששחו באותה המסגרת ועברו את הבגרויות עם ציונים טובים. אני חושב שאני מספיק נבון כדי לשלב את שניהם בחיי היומיום שלי וזאת למרות שבלוח הזמנים שלי יש שבעה אימונים בשבוע, כשכל אחד מהם אורך בין שעה וחצי עד לשעתיים". 

מי הרול מודל שלכם?

וולפרט: "אין לי אדם מסוים, אך אני מעריך מאוד ואוהב את החברים והמשפחה שלי, שתומכים בי ועוזרים לי מתי שאני רק צריך. הם סוג של מודל לחיקוי עבורי".

דדאון: "ענבל פיזרו, היא שוחה איתי ובנוסף זכתה בארבע אולימפיאדות פראולימפיות. בריו, האולימפיאדה הפראולימפית האחרונה, היא זכתה בארד ואני תמיד שואף להגיע לרמת המקצועיות שהיא הגיעה אליה".

וולפרט בוחר לסגור את דבריו עם העצה הכנה והנכונה ביותר: "בחיים אל תוותרו לעצמכם, גם אם אתם מרגישים שיש לכם חסרון כלשהו". גם דדאון מחזק את דבריו של וולפסון ואומר: "אם אתם אוהבים משהו, השקיעו בו עד הסוף. אל תוותרו על החלומות שלכם, שכל אחד מכם יעשה את מה שעושה לו טוב".