גוני שפירא, (17) תלמידת כיתה י"ב המתגוררת בכפר סבא היא שחקנית כדורגל בהפועל רעננה ובנבחרת ישראל לנשים עד לגיל 19. למרבה הפלא, בילדותה לא הייתה לה כל זיקה לכדורגל, אך עם הזמן החלה להתאהב בענף. "בילדותי ניגנתי בחלילית ובפסנתר, ובעיקר התעניינתי בדברים הקשורים למוזיקה. בגיל 12 עברתי לעיר אחרת ובו זמנית הבנתי שקצת מאסתי בנגינה". יחד עם זאת, בשפירא בער הרצון להתנסות בעולם אחר ולכן פנתה לאביה בבקשה לשחק כדורגל. "אבא שלי היה בעד הרעיון והתחלנו לחפש יחד מקומות בכפר סבא, שבהם מקיימים אימוני כדורגל לנשים. בסופו של דבר, מצאתי קבוצה והתחלתי להתאמן בה. בהתחלה, הייתי גרועה בכדורגל, אבל עם הזמן השתפרתי. אני לא יודעת מאיפה הגיע אליי הרעיון. אף אחד מהמשפחה שלי הוא לא ספורטאי, או אוהב כדורגל. הרעיון פשוט נחת עליי ביום בהיר".

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• לא מחייכים? ההרגלים המוזרים מסביב לעולם
• בדקו: איזה אח במשפחה מתאים לכם להיות?
• קח אותו לאט את הזמן: החיות שמנצחות בתחרות שינה
  

נלחמת על המגרש

"בכיתה ז' לא היו לי כל כך הרבה חברים והייתי צריכה למצוא לעצמי תעסוקה כששעמם לי. בכל היום שיחקתי כדורגל ועם הזמן התחלתי לאהוב את זה", מסבירה שפירא על הדרך שהובילה אותה להתאהב בענף. אהבתי מאוד את הרעיון, שצריך להילחם על מגרש יחד עם הקבוצה. אתה לא נלחם רק בשביל עצמך, אלא בשביל כולם".

לדבריה, על אף שרבים מתפלאים לנוכח העובדה שאין נערות רבות העוסקות בכדורגל, היא מקבלת תגובות חיוביות. היא מאמינה שהעובדה שהיא מגיעה ממשפחה ליברלית, מספקת לה תמידה בכל דרך שהיא תמצא לנכון לאמץ לעצמה.

רבים נוטים לחשוב שנערה המשחקת כדורגל היא "טום בוי". איך את מתמודדת עם הדעות הקדמות?

"מי שאומר לי את זה אומר את זה סתם, בלי להכיר אותי. זה לא נכון ולא מחייב לדעתי. אני לא "טום בוי" והעובדה שאני משחקת בכדורגל לא הופכת אותי לאחת כזאת. כל אחד יכול להגיד את מה שהוא רוצה, אני בוחרת לא לייחס לזה חשיבות".

את חושבת שיש מספיק הערכה כלפי נערות שעוסקות בתחום הזה וכלפי כדורגל הנשים בכלל?

"אני חושבת שלא", היא משיבה מבלי להסס. נשים עובדות מאוד קשה, לא פחות מגברים שמשחקים כדורגל. הן עדיין מקבלות סכומים מזעריים לעומת הגברים. בנוסף לכך, הן מקבלות פחות חשיפה והכרה לעומתם".

"אמרו לי שאני לא טובה בכדורגל"

כשאת נמצאת על המגרש ומשחקת, את מנסה להוכיח לאחרים שכדורגל הנשים טוב לא פחות?

"זה קורה לי כשאני משחקת נגד גברים. כאני משחקת נגדם, אני מרגישה שבהרבה מפעמים יש מצד הגברים קצת זלזול בנו. מעבר לזה שאני רוצה לשחק בשביל שהקבוצה תנצח, באותו הרגע עומדת מולי מטרה נוספת".

יש לך רגע שחרוט לך בזיכרון והשפיע עלייך?

"אני זוכרת שבתחילת דרכי אמרו לי שאני לא טובה בכדורגל ושאני לא יודעת להקפיץ כדור. השוו אותי לבנות אחרות, שיש כאלו שנולדו עם הכדור ברגל ושאני לא כזאת. זה גרם לי לקחת את עצמי בשתי ידיים ולהשקיע בכדורגל. בהתחלה זה היה מתוך רצון להוכיח לאחרים שהם טועים ושאני טובה, אבל לאחר מכן פשוט התאהבתי בענף. אני מאמינה שהכדורגל ילווה אותי עד לסוף הקריירה של החיים שלי". 

איך התחושה לשחק עבור נבחרת ישראל?

"זה כבוד גדול. שנה אחרי שהתחלתי לשחק חלמתי להגיע לשם. המון לא האמינו בי, אבל בסוף הגעתי והצלחתי. זה כיף לפגוש את כל הבנות מכל הליגה ולייצג את המדינה בכבוד".

חייה של כדורגלנית בוגרת אינו פשוט. את רואה את עצמך ממשיכה עם כדורגל כקריירה?

"עכשיו, כשאני עדיין צעירה, אני לומדת ואז הולכת לאימון. כשאגדל אני פשוט אעבוד ואז אלך לאימון. אני מודעת לבעיות ואני רואה בנות בוגרות בקבוצה שלי שהן גם עובדות. השכר באמת מזערי, הן באמת לא יכולות להתקיים רק מהמשכורות של הכדורגל, אז הן עובדות בעוד עבודה. אני מאמינה שכשאתה אוהב משהו, אתה נותן מעצמך בשבילו וזה המחיר שצריך לשלם. אני לגמרי רואה את עצמי עובדת בעבודה ואז משחקת בכדורגל, כי זה החלום שלי.

מה המסר שלך לבנות שרוצות להתחיל לשחק בכדורגל, אך פוחדות מתגובת הסביבה?

"עשי את מה שאת הכי אוהבת לעשות. יכול להיות שהתגובה של הסביבה שלך לא תהיה הכי טובה, אבל מי שאוהב אותך באמת יתמוך בך ויעזור לך להגשים את החלומות שלך, שיעשו לך טוב".