מסתבר שכדי להיות ספורטאית ולכבוש את הפסגות, אין צורך להמתין. ניתן להתחיל כבר בגיל צעיר. הבנות שלוקחות חלק בפרויקט ה"טופ-טים" של אתנה והועד האולימפי, כבר מכירות היטב את עולם הספורט ההישגי ומשקיעות בו לא מעט לצד הלימודים בבית הספר. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• לימודי הגמרא: לא מלמדים את המקצוע / מעודדים שינון
• משחקת בזבל: העתיד המזהיר של שרה ספניולוטו
• יש עתיד: בני הנוער שמשלבים לימודים אקדמיים עם התיכון
  

הבוקר שלהן נפתח מוקדם ולא מתחיל באמת עד שמגיע אימון הבוקר, לפני שהן עושות את דרכן לבית הספר. מלבד זאת, לרוב הן מוצאות את עצמן מתאמנות בין שמונה לעשר שעות ביום, מקפידות על תזונה נבונה ולא שוכחות לעשות את כל אלו בין כל המטלות האחרות.

"כספורטאית עבר שהייתה באולימפיאדה, תמיד רציתי לקחת חלק בקידום של הספורט. אני חושבת שחשוב שמי שנמצא בתפקידים כאלו הם אנשים שעשו ספורט ברמה הגבוהה ביותר. היום, אני גם עובדת כמאמנת בשטח. זה מאפשר לי לחוות היבט שונה לגמרי ממה שהכרתי. אני נהנית מהלמידה, מהוויתור על האגו, והרצון לעזור ולקדם בנות אחרות", אומרת רחלי ויגדורצ'יק פייגה, ספורטאית לשעבר, שלוקחת חלק פעיל בריכוז הפרויקט.

לדבריה, לספורט יש תפקיד חשוב בשינוי התפיסות המגדריות. "אם בעבר נשים שהתעסקו בספורט נתפסו כגבריות, כיום אנשים שמכירים ספורטאיות יודעים שאין הבדל בין המינים. ספורטאית לא חלשה יותר מספורטאי, בשום היבט, לא פיזי ולא מנטלי. "ספורט הופך אישיות של אדם לחזקה יותר, בגלל המסלול שעוברים בדרך. ילדה שעשתה ספורט מעלה את הבריאות, הביטחון העצמי והגופני. היא מקבלת תחושת מסוגלות. לא בהכרח כי היא ניצחה, אלא בגלל ההתתמודדות שלה מול עצמה ובהתגברות על בקשיים שהיא חוותה".

"נוצר שינוי תדמיתי גדול"

מה הקשיים העיקריים של הספורטאיות?

"יש קושי פיזי, פציעות שספורטאיות צריכות להתמודד איתן. יש גם המון ספורטאית שצריכות להסביר את הבחירה שלהן לעשות ספורט תחרותי על חשבון דברים אחרים. הן צריכות להתמודד עם כך שהיום הן לא הולכות למסיבה כי מחר יש אימון בוקר, או לנסות להצליח בלימודים תוך כדי האימונים האינטנסיביים, להתכונן לבגרויות אחרי אימונים, ולשמור על התזונה הכונה והמשקל".

ישראל משקיעה מספיק בספורט בכלל ובספורט נשי בפרט?

"מאז שיש את פרויקט אתנה, נוצר שינוי תדמיתי מאוד גדול. ישראל מהווה דוגמה להתמודדות יוצאת דופן עם פערים מגדריים. ובכל זאת, יש על מה לעבוד. אם ילדה רוצה לעסוק בענף כמו שחייה או ג'ודו, היא לפעמים עדיין תתקל בהתנגדות בטענה שזה 'ספורט של גברים'".

ויגדורצ'ק מספרת על השינוי הנעשה בעולם: "הוועד האולימפי העולמי שם לעצמו דגש להתייחס לספורט נשי ומגדר. הכניסו את הנשים לעוד תחומים באולימפיאדה והגדילו את מכסת הנשים שיכולות להיכנס. יש ענפים שהוסיפו בהם תחרויות מעורבות בין נשים לגברים, כמו מירוץ שליחים או שחייה".

"הן צריכות להרים את עצמן ולהמשיך אל עבר המטרה"

מה הופך נערה לספורטאית מוצלחת?

"בעיקר התמדה. היכלות להתמודד עם קשיים מול עצמה, לקום כל יום בבוקר ולעשות את אותו הדבר. ספורטאית שיש לה חלום, רואה אותו העיניים שלה, יודעת בדיוק לאן היא רוצה להגיע, ומה הדרך לעשות את זה גם אם היא לא קלה".

איך מפתחים מיינדסט חזק?

"ברמה המקצועית יש פסיכולוגים ויועצים מנטליים, אבל בעיקר נרכש עם ניסיון. ספורטאיות עוברות בדרך המון כישלונות, אבל הן צריכות להרים את עצמן ולהמשיך אל עבר המטרה. יש כאלו שזה שובר אותן והן לא ממשיכות להיות ספורטאיות הישגיות. אלו שמצליחות להתמודד, הופכות להיות בסופו של דבר חזקות מספיק מנטלית בשביל להתמודד בתחרויות מטרה, אולימפיאדות ואליפויות עולם. יש בין 30-40 ספורטאים במשלחת הישראלית לאולימפיאדה, קשה להגיע לשם".

מרגישה שמתייחסים אלייך בתור "הבת של אירה ויגדורצ'יק"?

"מן הסתם, אני הרי הבת שלה," צוחקת ויגדורצ׳יק. ״אני גאה מאוד. אמא שלי הייתה טריגר מאוד משמעותי עבורי. היא ישבה לי הרבה על הראש ובעוד הרבה שלבים בחיי כספורטאית. כשהרגשתי שאני רוצה לוותר, לפרוש או שקשה לי, היא לא נתנה לי את האפשרות. רק בזכות הדחיפה הזאת, הייתי מספיק טובה להגיע למשחקים האולימפיים. נכון שהיום אני ישות בפני עצמי והגעתי לדברים שהגעתי בלי קשר אליה, זה עדיין משהו שהולך איתי. אני לא מסתירה לרגע שאני הבת של וחושבת שאמא שלי עשתה כמאמנת אולימפית דברים שאף אחד לפני כן לא עשה".

מתגעגעת לפעמים לתחרויות שהשתתפת בהן?

"בהתחלה מאוד, כי זה משהו שעשיתי במשך 14 שנים מדי יום, רק את זה. זוכרת את עצמי ממש מגלה שיש לי המון זמן פנוי במהלך היום ולא הבנתי איך אנשים מתלוננים שאין להם זמן. היו תקופות שהייתי אומרת לעצמי שהייתי מתחרה עכשיו בשמחה. אבל בסופו של דבר, החיים שלי התמלאו בדברים נוספים שמילאו את הרגש.
כמובן שאין שום דבר שיחליף את התחושה הזאת חוץ מתחרויות ברמה גבוהה, אבל יש דברים שיכולים להיות דומים. אני מכינה בנות לתחרות, מסיימת תואר שני ואני כבר אמא לבת. ברגע שהדברים האחרים מתמלאים הרצון להיות ספורטאית שמתחרה פוחת קצת".