ארי וינקלר (20) מנתניה, הכיר את ענף הג'ודו במקרה על ידי אחיו של מאמן נבחרת ישראל והמדליסט האולימפי, אורן סמדג'ה. לדבריו, בהתחלה הוא ראה בכך כחוג, ללא יותר מדי ציפיות. אך עם הזמן, הוא נחשף לפוטניצאל הרב שטמון בו והחל לקחת את האימונים ברצינות.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• מקניות ועד נפט: העובדות שלא ידעתם על דובאי
• אלימות בגדנ"ע: "בכיתי, לא הצלחתי לדבר והדם המשיך לזלוג"
• אחת ולתמיד: הרגלי הבוקר שאנחנו חייבים להיפטר מהם

מה גרם לך להתאהב בענף?

 "הספורט עצמו מעניין מאוד למי שמבין אותו. יש בו המון מגוון, כל קרב שונה מהשני. לא כמו ריצה. בג'ודו יש לך כל הזמן מחשבה והרבה אינטיליגנציה. לאט לאט התחלתי לראות יותר תחרויות ומשחקים בטלוויזיה וזה משך אותי. יש בג'ודו עשרות סוגי ספורטאים והמון טכניקות שונות. ג'ודוקא אחד חזק יותר, אחר מהיר יותר ואחד חכם יותר, זה מה שיוצר את כל העניין בענף". 

מתי הבנת שג'ודו הוא הענף שלך?

"בערך בכיתה ח' הבנתי שזה הענף שלי ושבזה אני רוצה להתמקצע. באותו הזמן הייתה אולימפיאדת 2012, שם ראיתי את אריק זאבי וספורטאים אחרים, ואז גם הצטרפתי לנבחרת וראיתי ג'ודוקאים ישראלים בכירים מתאמנים. ראיתי אותם טסים, משתתפים בתחרויות ומביאים הרבה כבוד למדינה וזה מה שנתן לי את כל הדרייב להיות בג'ודו. כשאתה רואה את החבר'ה שלנו, הישראלים, מצליחים בגדול זה נותן לך מודל להשראה ולחיקוי".

הבעיות שנוצרו בדרך

עם ההתקדמות בענף, באים אימונים נוספים הפיגועים לא אחת בחיים החברתיים. "חברים שלך יוצאים בימי שישי ואתה לא תמיד יכול להצטרף, כי אתה צריך לנוח או ללכת לישון מוקדם. לפעמים אתה שומר משקל, אז אתה לא יכול לאכול את כל מה שאתה רוצה ולא כל החברים אהבו את זה", סיפר וינקלר לפרוגי. אתה מבריז מכל מיני דברים ואתה לפעמים בחו"ל, ומפספס ימי הולדת של חברים. הוא מציין כי בהתחלה זה היה עבורו לא פשוט, אך הזמן עשה את שלו. "עם הזמן אתה מכיר גם חברים מהנבחרת, שהופכים למשפחה".

בין ההישגים הגדולים הנזקפים לזכותו, ניתן למצוא את הזכייה בתואר אלוף ישראל עד גיל 21 , אלוף ישראל בנוער ומקום שני באליפות ישראל בבוגרים עד 81 ק"ג. וינקלר אומנם טרם זכה בתואר משמעותי בעולם, אך לשם הוא מתכנן להגיע. "יש תחרות מאוד לא קלה, במיוחד לנוכח הרמה הגבוהה שיש בארץ. כמעט בכל משקל יש יותר ממתמודד אחד שמתחרה על הכרטיס לאולימפיאדה, אבל בסופו של דבר בקרבות בתחרויות בחו"ל אני מתחרה מול יריבים שהם לא מהארץ בדרך כלל והסבירות לפגוש מישהו ישראלי היא נמוכה. ככל שאני אהיה טוב יותר, כך יגברו הסיכויים שאגיע לאולימפיאדה".

אתה מרגיש שענף הג'ודו מספיק מוערך בישראל?

"אני חושב שלא ואפשר לראות את זה מהסיקור התקשורתי, אנחנו לא  מקבלים את הבמה שראויה לנו. לפי ההישגים, אנחנו הספורט האולימפי המוביל בישראל ומייצגים את ישראל בעולם בכבוד. אפשר לראות איך במדינות אחרות הג'ודו מוערך יותר ואצלנו קצת פחות. בסופו של דבר, זה קצת צורם, אבל זה מה שיש".

לאן אתה שואף להגיע?

"כמובן שאני מכוון ושואף להכי גבוה שיש, להתמודד על הכרטיס לאולימפיאדה. אני מודה שזה יחסית קשה, כי אני צעיר ויש תחרות גדולה בקטגוריית המשקל שלי, אבל אני מאוד מקווה שאני אצליח ואגשים חלום. אני מודע למצב הנוכחי שלי, אני כרגע לא מספר אחת בקטגוריית המשקל שלי ואני צריך לעבוד קשה מאוד בשביל זה".