עבור רבים ענף הקפיצות והאתלטיקה הם חלק מהחיים רק אחת לארבע שנים, כשמתרחשת ברקע אולימפיאדה. אך עבור עדן פינקלשטיין (18) מגבעתיים, מדובר בדרך חיים. פינקלשטיין אלופת ישראל עד גיל 17 בקפיצה לרוחק ואלופת המכביה לנוער 2017 גם כן בקפיצה לרוחק. השיא האישי שלה בתחום זה הוא מספר בלתי נתפס של 5.82 מ' ובקפיצה לגובה - 1.69. היא אף חלק מנבחרת ישראל לנוער ולוקחת חלק בתחרויות בינלאומיות.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• תלמידי עוטף עזה: "קשה מאוד לחזור לשגרה"
• בדקו: האם אתם מוכנים לבגרות בספרות?
• יוזמים 70: המיזמים שלא תאמינו שבני נוער יצרו בעצמם
  

אולי תופתעו לשמוע זאת, אבל היא הגיעה לענף האתלטיקה די במקרה. כשפינקלשטיין הייתה בבית הספר היסודי, היא נהגה ללכת יחד עם נבחרת בית הספר לתחרויות אזוריות של אתלטיקה. שם, לדבריה, ראתה וזיהתה את הכישרון והאהבה שלה לתחום. אלו הובילו אותה להירשם לקבוצת מכבי תל אביב באתלטיקה, בה החלה את דרכה בגיל 11.

"לא מצטערת על זה"

מתי בדיוק הבנת שהאתלטיקה חשובה לך?

"תמיד אהבתי את זה, אבל רק השנה לקחתי את זה למקום ממש מקצועי. עליתי לחמישה אימונים בשבוע וגם עכשיו קיבלתי מעמד של ספורטאית מצטיינת בצבא. זו הייתה השאיפה שלי, שבצבא אני אוכל לעסוק בספורט שאני אוהבת. הייתי צריך לעבור ועדה וזה לא היה פשוט. זה גרם לי לקחת את הספורט אפילו יותר ברצינות מלפני כן".

על שגרת האימונים, היא מספרת כי "יש תחרות בערך כל שבועיים ומתאמנים בין שעתיים לשלוש בכל פעם. זה כולל אימוני טכניקה, ריצה ומשקולות. המאמן שלי, רוגל נחום, שממש מוכר בתחום, היה בשלוש אולימפיאדות והוא שיאן ישראל בקפיצה משולשת, בונה עבורי את תוכנית האימון".

איך הספורט משתלב עם החיים היומיומיים שלך?

"הוא תופס חלק ממש גדול בחיים שלי ויוצא לי לוותר על דברים. בנוגע לחיי החברה, אני יוצאת לבלות עם חברים הרבה פחות מאשר אחרים. אני מתאמנת, מתחרה, נחה לקראת תחרויות, או לומדת לבגרויות ולא נשאר כל כך הרבה זמן. אני לא מצטערת על זה. הספורט מביא לי סיפוק גדול והרבה שמחה, ככה שזה פחות מפריע לי. מעבר לזה, אני מתאמנת עם קבוצה של אנשים ויש לי את החברים שלי שם, שאוהבים בדיוק את מה שאני אוהבת".

"הייתי רוצה שיהיה אחרת"

זה ספורט אישי יחסית. את רואה את זה כדבר חיובי או שלילי?

"יש לזה שני צדדים. זה שלילי, כי אתה מאוד מרוכז בעצמך וממוקד בדברים שאתה עושה ובהישגים שלך. זה כל אחד לעצמו. אבל מצד שני, זה גם חיובי.  זה נותן לך תכונות שחשובות מאוד לחיים, כמו לעמוד במטרה מסוימת שהצבת לעצמך לבד ואני מאוד התבגרתי מנטלית. זה לדעת להגיע לתחרות וגם אם לא הולך לי טוב - להרים את עצמי ולא ליפול במורל".

נולדה ספורטאית

כשנשאלה היכן הייתה היום אם לא באתלטיקה, היא השיבה עם גיחוך: "אני חושבת שבספורט אחר".  לדבריה, ביסודי הייתה משחקת כדורסל, אך לא באופן מקצועי, על אף המחשבה להמשיך עם זה. "היו הרבה דברים שעניינו אותי, אבל לא עשיתי עם זה שום דבר. בחרתי באתלטיקה".

מה את חושבת שאנשים בישראל חושבים על האתלטיקה?

“הענף בישראל לא מתוקשר בכלל. אנשים לא מכירים שמות, לא יודעים מה קורה וזה חבל. זה ענף ממש מעניין, למרות שאני לא אובייקטיבית. באולימפיאדה כולם צופים ובתחרויות שלנו מנגד, אפילו באליפויות ישראל - אין קהל בכלל. אין את המוטיבציה שקיימת כשדוחף אותך הקהל שצופה, זה לא כמו בכדורגל. אני יכולה לדבר על התוצאות שלי ואנשים בכלל לא יבינו מה אני עושה שם, זה מבאס. הייתי רוצה שיהיה אחרת".

מהו החלום הכי גדול שלך?

"האולימפיאדה כמובן. בדרך לשם יש לי עוד הרבה יעדים, כמו אליפויות עולם ואליפויות אירופה. משם, אני מתכננת להתקדם לחלום הכי גדול - מדליה אולימפית".

מה הטיפ שלך לבני הנוער?

"אני חושבת שכל אחד צריך לעשות ספורט. זה מאוד חשוב גם מבחינת הכושר וגם מעורר מצב רוח טוב. לא משנה אם זה באופן חובבני או מקצועי, לכו לעשות ספורט וחפשו את הענף שאתם אוהבים. זה באמת משנה חיים".

עדן פינקלשטיין נמנית על סגלי 'אתנה'- הפרויקט הלאומי לקידום ספורט הנשים בישראל ולוקחת חלק במספר תוכניות ספציפיות של הפרויקט.