לפני שנכנסתי להרצאה של דלילה חתואל, חשבתי שההרצאה הזו היא סתם עוד הרצאה משעממת שמביאים לנו לבית הספר, כזו שרואים בסוף היום וכבר לאף תלמיד אין סבלנות להקשיב לה. אבל בסופו של דבר, ההפך הוא הנכון. כבר מהרגע שחתואל התחילה לספר לנו את סיפורה, התחברתי אליו בכל כך הרבה מובנים. ההרצאה הזאת העניקה לי נקודות למחשבה ומסרים לחיים.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי: 

• 62 דברים שאתם חייבים לעשות בחופש הגדול
• לפני שתתחילו לעבוד: אלו הדברים שמגיעים לכם בעבודה
• שחקו: למה הכי תתגעגעו בבית הספר?
  

הסייפת האולימפית העבירה לקהל באמצעות ההרצאה שלה אג'נדה מיוחדת, שלא נחשפתי אליה קודם לכן. דלילה גרמה לי להסתכל עלינו, על דור העתיד בספורט, שגם הוא יום אחד ייצג את המדינה ואולי אף יגיע לחלום הגדול של כל ספורטאי - האולימפיאדה. 

דלילה חתואל © צילום מסך מהאינסטגרם

למי שעדיין לא זכה להיחשף לסיפורה של חתואל, אספר כי היא מתאמנת כבר מגיל שש בסייף. בתחרות המיון האחרונה לקריטריון הבינלאומי, שנערכה ב-16 באפריל 2016 בצ'כיה, היא הצליחה להתברג בין ארבע הבכירות ובכך להבטיח את הקריטריון הבינלאומי למשחקים האולימפיים בריו. אך כדי להבטיח את הקריטריון הישראלי למשחקים, היה עליה להגיע גם לגמר בתחרות הגראנד פרי בסין, לגביע העולם בגרמניה, או להתברג בין 16 הבכירות באליפות אירופה שנערכה לקראת סוף יוני בפולין. למרבה הצער, באליפות אירופה היא לא דורגה ב-16 המקומות הראשונים. דלילה לא עמדה בקריטריון הישראלי ולכן לא לקחה חלק במשלחת הישראלית לאולימפיאדה. 

למרות זאת, היא לא ויתרה בקלות ובחרה לערער לבית הדין לבוררות בספורט כנגד החלטתו של הוועד האולימפי, אך ערעורה נדחה. תוך כדי דבריה של הסייפת המיוחדת, תהיתי איך זה מציג אותנו בתור חברה ישראלית, שאנחנו לא שולחים אותה לייצג את ישראל? למה ספורטאית כל כך נחושה כמוה לא הייתה שם?

"אנחנו רק צריכים להאמין בעצמנו" © צילום: מלכי לסקר לוויקיפדיה

למקרה שתהיתם, אין זה הסוף. דלילה סיפרה לנו על המאבק היומיומי המתמשך שלה בנושא זכויות הנשים בספורט. על אף כל המכשולים הניצבים בפניה, היא לא מפסיקה להילחם על זכויותיה הן בתור סייפת והן כפעילה חברתית הרוצה לשנות את פני החברה הישראלית בספורט ולפתוח לנו, דור העתיד, דלתות להמשך הדרך.

בתחילת ההרצאה, היא סיפרה לנו על כך שאחד הילדים נהג להציק לה באופן קבוע בילדותה, בכל בוקר בו הייתה מגיעה לחטיבת הביניים ולקראת הסוף, אמרה: "אני אגיע לאולימפיאדה, כדי להוכיח לילד הזה ולכל מי שאי פעם צחק עליי, שהוא טועה ושאני יכולה לא משנה מה". מההרצאה הזאת יצאתי עם תחושה שכולנו יכולים להיות מה שנרצה ולהגיע לאן שרק נחלום. אנו רק צריכים להאמין בעצמנו ולהגיד לעצמנו שאנו מסוגלים.