אדיסו גואדה (16), אתלט צעיר מתל אביב-יפו, שהחל להתעניין לראשונה בתחום האתלטיקה בתור תחביב בלבד כשמלאו לו 11, ייציג בקרוב את ישראל במשחקים האולימפיים לנוער. ״לא האמנתי שאגיע למשחקים האולימפיים, זה הדבר האחרון שחשבתי שיקרה״, הוא מספר לפרוגי.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בן 17: "המורה שלי הכריחה אותי לשכב איתה"
• בחמש דרכים: כך תנצלו את הזמן בחופשת סוכות
• תלמידה בארצות הברית נחטפה על ידי המורה שלה
  

עם הזמן, כאשר המשיך אוגדה באימונים, הוא ראה את תוצאותיו הטובות, עד שהגיעה הנקודה בה הבין שהוא ניחן בכישרון באתלטיקה ושהענף הזה יכול להיות עבורו מעבר לתחביב. בתקופה הזו, הוא ידע שיש צורך במציאת פתרון, שיאפשר לו לשלב גם את התחום הלימודי מבלי לפגוע בו ולכן יצר לעצמו סדר זמנים ועדיפויות, שארגן את הזמן שלו וסייע לו לשלב בין שני העולמות.

איך אתה מתמודד עם היעדרויות מהלימודים בשל התחרויות והאימונים?

 ״כשאני מפספס חומר בגלל תחרות, או הכנה לתחרות, המשפחה שלי תמיד משתדלת לעזור לי וממנת לי שיעורים פרטיים בכדי שאשלים את החומר שפספסתי״.

אתה נושם את ענף האתלטיקה כבר חמש שנים. האמנת שתמצא את עצמך יום אחד במשחקים האולימפיים?

"בכלל לא, זה הדבר האחרון שהייתי חושב שיקרה".

 בזכות מה אתה במקום בו אתה נמצא היום?

"הקבוצה והמשפחה, הן ממש תומכות ועוזרות לי בכל מה שצריך".

מוותר על הקינוח 

 כספורטאי, על גואדה להיות קשוב לגופו ולהקפיד על תזונה נכונה. להבדיל מבני נוער אחרים, כאשר חבריו הקרובים חוגגים יום הולדת, או שמא יוצאים לאכול במסעדה, הוא משתדל לבחור מאכל בריא מהתפריט ורק לעתים רחוקות, יבחר מאכל הנחשב לפחות בריא. "אני משתדל לאכול דברים בריאים, אך מדי פעם מרשה לעצמי גם דברים פחות בריאים".

במהלך אימוניו, הוא אף נפצע ולא יכל להתאמן במשך שבועיים ולאחר שחזר להתאמן, הצליח בן ה-16 לחזור לתוצאות להן הגיע לפני הפציעה רק לאחר חודש. ״הפציעות הן החלק הכי קשה במסגרת האימונים״, הוא אומר.

נחוש להגיע לאולימפיאדה

לצד השמחה על הישגיו, שומר גואדה על קור רוח ויודע שעליו להמשיך להיות בריא וחזק. הוא מתכוון לעשות ככל שביכולתו על מנת להגיע למרב ההישגים באולימפאדת הנוער, אשר תיפתח ב-6 באוקטובר בבואנוס איירס, אך כבר חושב על היעד הגדול: "המטרה שלי היא להשתתף בעוד תחרויות מהסוג הזה ולייצג את ישראל במשחקים האולימפיים ב-2024, אני מתכוון לתת את כל כולי".

נעמה גזית (17) מחיפה, תתחרה בתחום השייט במשחקים האולימפיים לנוער. לדבריה, הכול התחיל כשהייתה בכיתה ד'. "הייתי במכבי חיפה כדורסל ואהבתי את הספורט, אבל פחות את החלק הקבוצתי״, היא מציינת. באותה השנה, עברו המאמנים בכיתות בבית הספר בו למדה והזמינו אותה לקייטנת השייט במועדון השייט בחיפה.

גזית השתתפה בקייטנה, שנתיים לאחר מכן הצטרפה לחוג גלישת רוח ומאז התאהבה בענף השייט. בגיל 12 היא כבר מצאה את עצמה בתחרויות רצינות וחשובות, והבינה שהשייט הוא כל עולמה. המודל לחיקוי העיקרי עבורה היה דווקא אבא שלה, שנמצא לצדה לאורך כל הדרך. "הוא יודע מה אני עוברת מבחינה מנטלית ופיזית ותומך בלי הפסקה. הוא יודע איך להתחיל שיחה עם כל אדם ולמצוא מכנה משותף".

הפציעה שהפכה אותה לחזקה

בשנת 2015, חוותה גזית פציעה בגב ולדבריה, לעתים גם כיום היא מרגישה אותה. "יש המון קשיים פיזיים בדרך, אבל כל מי שתומך בי מקדם אותי - המשפחה, החברים והרבה ששומעים עליי ואני לא מכירה אישית. זה מחמם את הלב בכל פעם מחדש".

על מה מצאת את עצמך מוותרת למען הספורט?

״פספסתי טיול שנתי, כי הייתי בתחרות ומאוד הצטערתי על זה. ראיתי תמונות של חברים וממש קינאתי בהם. התחרויות הבינלאומיות שלנו מתקיימות בקיץ ובגלל זה בארבע שנים האחרונות אין לי כמעט חופש גדול, רק מחנות אימונים ותחרויות. הייתי רוצה יותר זמן למשפחה ולחברים״.

"הם יודעים שאני צריכה ללכת מוקדם"

איך החברים מקבלים את זה?

"כשאני נפגשת עם חברים, הם יודעים שאני צריכה ללכת מוקדם ומקבלים את זה. קצת קשה לשלב, אבל אלו החיים".

מרגישה שאת כרגע בשיא?

"אני רוצה שזאת תהיה סוג של נקודת שיא. זוהי אכן פסגה, אבל לא השיא. השאיפה היא להגיע לאולימפיאדת 2024. הדרך לשם ארוכה מאוד ואצטרך להחליט הרבה החלטות בדרך, אבל זה הכיוון. החוויה האולימפית היא חלום בפני עצמו".