כולנו מכירים ואוהבים את תחום גלישת הגלים, ומי מאיתנו לא חלם פעם להיות גולש בעצמו? אז לכבוד תחרות הגלישה Seat Pro Netanya שהתקיימה לאחרונה, ראיינו שלושה בני נוער מהגולשים הטובים בישראל שהשתתפו בתחרות, שלא מפחדים לשחות עם הזרם

עוד בערוץ המגזין:

• אמ;לק: מסדר הכבוד של הרמטכ"ל ה/22 אביב כוכבי
• באנו לעזרת חבר: מיקה ופיט מחכים לכם
• בת 13: "לא יודעת איך להתמודד בבית ספר"
  

כיצד נחשפתם לראשונה לתחום גלישת הגלים?

דור ביטון (17.5) מראשון לציון, מקום שלישי בדירוג הארצי לנוער בגלישת גלים, בעבר היה אלוף הארץ: "הכל התחיל בכך שראיתי את בני דודים שלי גולשים בכל מזג אוויר שיש, והסכנה משכה אותי. לאבא שלי יש מסעדה ליד הים, ככה שבמשך רוב הילדות שלי הייתי בים, ואיכשהו הגעתי לגלישת גלים בגיל 11".

סיאם ניקריטין (16) מהגליל המערבי, בין הגולשים הצעירים העולים בתחום: "התחלתי בגיל 10 בחוף הבונים כי למשפחה שלנו היה שם רשת צל (זולה) וגרנו שם במשך כחודשיים, ואז חבר של אח שלי נתן לי גלשן ולאט ולאט התחלתי להתאהב בסיפור. בגיל 12 וחצי בדיוק המליצו לי להתחרות באליפות הארץ עד גיל 14 ובתחרות הראשונה שלי בנתניה הגעתי לגמר במקום השלישי, ומשם אי אפשר היה להפסיק".

כים עמר (15) מחבצלת השרון, הגיע למקום מכובד בתחרות ארצית לנוער עד גיל 18 בנהריה, השתתף בתחרויות רבות אך כיום מבלה את עיקר זמנו באימונים בחו"ל: "אבא שלי מציל אז תמיד הייתי קשור לים, וגם הייתה לו סירת דיג והיינו יוצאים לדוג. התחלתי להתנסות בתחום בגיל ארבע ובגיל תשע התחרתי כבר".

עם אילו קשיים והתמודדויות אתם מתמודדים כרגע?

ביטון: "חשוב לי מאוד לשלב לימודים בבית ספר ביחד עם הגלישה. לאחרונה שהיתי כחודש וחצי בארצות הברית לצורך תחרות, והשלמתי הכל מחברים ותגבורים. המורות מאוד תומכות ונותנות תגבורים ושעות פרטניות, על חשבון הזמן שלהן. במדינה שלנו אין גלים כל יום, ולכן יש הפסקה בגלישה. בחורף יש שבועות שלמים עם גלים, ויש זמנים שאני פשוט יושב בבית. זהו חיסרון גדול מאוד לגולשים הישראלים. הקושי הגדול ביותר לכל גולש הוא הקושי הכלכלי, צריך תקציב בשביל להתקדם. טסתי לאיים המלדיביים, לפורטוגל פעמיים, כל מיני יעדים באירופה שיש בהם גלים ואוקיינוס. בנוסף, אני משתדל לשב תחביבים נוספים, כמו: אגרוף תאילנדי, נגינה על גיטרה עם מורה פרטי וסקייטבורד, למדתי לשלב בין הכל, בין הבגרויות לתחביבים ולגלישה - בלי להפסיד כלום".

ניקריטין: "כמו כל מתבגר יש את הקשיים הרגילים של התניידות, אימונים קשים, ימים שאין לך כוח ואתה חייב לצאת. לצד של הספורטאי מתווסף הפן הכלכלי, עלות גבוהה מאוד של ציודים ונסיעות לחו"ל. בישראל אין וודאות לגבי הגלים ויש פה תחרות בינלאומית אחת. בנוסף, מחנות האימונים והתחרויות הרלוונטיות בשבילי מתרחשות בעיקר בחו"ל, בגלל המחסור בגלים בישראל. לכן רוב הזמן אני מחפש נותני חסות שיקדמו אותי. בנוסף, יוצא לי להיתקל בתגובות בלתי נעימות מ"נשמות טובות" שמנסות להוריד אותי בגלל סיבה כזו או אחרת, אבל אני לא נותן לזה להגיע אלי. ככה זה בחיים, צריך לדעת להתרכז במה שטוב וחיויבי על מנת להתקדם".

עמר: "השנה הקושי שלי הוא מבחינה לימודית יותר. אני בכיתה י' וכבר התחילו כל הבגרויות, אין אופציה להיעדר יותר מדי, צריך ללמוד ולהשקיע כדי להוציא בגרות מלאה. קשה להיעדר הרבה זמן לתחרויות. בנוסף, אני אוהב לדוג, לצלול וכל מה שקשור לים".

מי הן הדמיות שתומכות בכם לאורך הדרך?

ביטון: "ההורים שלי בדגש על אבא שלי, שמתלווה אלי לתחרויות ולחו"ל, תומך בי כלכלית ואיתי כל הזמן. וגם הספונסר שלי שמכין לי גלשנים בחינם - Olly surfboards ובתמורה אני גולש עליהם. החברים שלי תומכים בי מאוד ותמיד דוחפים אותי קדימה".

ניקריטין: ההורים, שני האחים שלי שתומכים, ומאמן צמוד שאיתי לאורך כל הדרך. ולי קורזיץ אלופת העולם בגלישת רוח שעוזרת לי להיות ספורטאי יותר טוב".

עמר: "ההורים שלי, והספונסר שלי BORDERLINE שתומכים בי מבחינת ציוד. סבא שלי והמשפחה תומכים בי תמיד".

האם אתם מרגישים שהתחביב הזה, שכבר הפך לסוג של קריירה, מבדיל אתכם מנערים אחרים בגילכם שלא מתעסקים בגלישה?

ביטון: "כן. עכשיו כל החברים שלי יוצאים עד שתיים בלילה, ואני לא מצטרף כי אני קם למחרת בחמש בבוקר כדי לגלוש. יש לי סדר עדיפויות שונה ולכן לוח זמנים שונה: יכול להיות שאקום מוקדם בבוקר לגלוש, ואבוא לבית הספר עם השיער רטוב מהים. אז אני שונה מכלום. בנוסף, הגלישה מבגרת אותי כי אני נוסע לח"ל לבד, למקומות שונים בעולם, וזה עוזר לי לדעת איך מסתדרים יותר טוב בעולם".

ניקריטין: "כן, חד משמעית. אני מתמודד עם דברים שרוב הילדים בני גילי לא צריכים להתמודד איתם, כמו: לחץ בתחרויות, טיסות ונסיעות ארוכות, אימונים מפרכים בכל תנאי מזג האוויר, לחצים מנטליים ומצבים שאפילו אנשים מבוגרים שגולשים שנים רבות לא היו צריכים להתמודד עימם. למשל, השנה נסעתי לבד להוואי אחרי אליפות העולם לנוער, גרתי אצל כל מיני ישראלים שהתנדבו לעזור לי ושם גלשתי בים ענק בגובה של 4 קומות. בנוסף, יותר קשה לשלב תחביבים אחרים שאני אוהב חוץ מהגלישה, כמו: מוזיקה ועריכת סרטים. אני נאלץ לוותר לעיתים על אירועים חברתיים שונים אבל על הקשר עם החברים הקרובים אני שומר".

מהם לדעתכם היתרונות והחסרונות של גלישה על פני ענפי ספורט אחרים?

ביטון: "גלישת הגלים היא ספורט מיוחד, זה לא סתם ללכת לחדר כושר ולהרים משקולות. יש אין סוף תרגילים, ואתה לומד להתמודד עם הפחדים שלך. צריך טכניקה, הגלישה עובדת על השרירים בכל הגוף, בשונה מענפי ספורט אחרים שעובדים רק על אזור אחד. בכל פעם שאני נכנס לים הוא שונה, זה מעניין מאוד".

ניקריטין: "הקשר עם הים והטבע, הפעילות הגופנית הבריאה במים. הגלישה מרחיבה את הניסיון שלך בלהסתדר ולהאתקלם בסביבות שונות בארץ ובעולם. הים הוא מקום מרגיע, מחדד חושים ומקום שנותן לי לבטא את האופי שלי בלי מילים. בעבר למדתי בבית ספר עד כיתה ח', ההרגשה עכשיו היא הרבה יותר טובה ומדוייקת כי ככה אני יכול לנהל את החיים שלי לפי הגלים. המורים שיתפו איתי פעולה בזה שהם תמכו במעבר ללמידה בבית".

היו תגובות לא מפרגנות מהסביבה, או ביקורות מקצועיות לא נחמדות?

ביטון: "מאז שאני ילד קטן יש תגובות מזלזלות, בסגנון: "מה עכשיו גלישה? עזוב אותך, אין בזה כסף, תחזור לכדורגל", "מה אתה עושה בזה?", אבל אני לא נותן לתגובות האלו להשפיע עלי".

ניקריטין: "תמיד יש "נשמות טובות" שמנסות להוריד בגלל סיבה כזו או אחרת, אבל אני לא נותן לזה להגיע אלי. ככה זה בחיים צריך לדעת להתרכז במה שטוב וחיובי".

עמר: "תמיד כאתה מסיים מקצה יש תגובות ביקורתיות על הביצועים, אנשים סתם אוהבים לחרטט. אנשים אומרים לי שאם אני בארץ ולא מתאמן בחו"ל זה בזבוז של כישרון".

מהי התחושה בלהיות אחד מהגולשים הצעירים העולים בתחום? יש לחץ מהציפיות?

ביטון: "בתור אלוף הארץ לשעבר, הזכייה בתחרות הייתה בעצם סגירת מעגל עבורי, האימונים השתלמו. אבל מה שהרגשתי באותו רגע, שאני רוצה עוד יותר. מהרגע שנהייתי אלוף הארץ, הורדתי קצת מהגב ומהמשמעת העצמית שלי, ולכן השנה לא זכיתי שוב בתואר, בשנה הבאה אני מתכוון לתת את כל כולי בתחרות הארצית".

ניקריטין: "תחושה של הגשמה עצמית, בלי קשר למיקום שלי יש לחץ בעיקר מעצמי אבל הלחץ הזה הוא לחץ חיובי, שעוזר לי לשאוף קדימה. בשבילי להתחרות בתחרויות עולמיות זה מביא אותי לקצה, ולהתחרות באופן כללי זה זה בד.נ.א שלי, וכשאני מתחרה אני הופך לחייה שבי, זו ללא ספק דרך חיים. כל הלוז היומי שלי מהרגע שאני מתעורר עד הרגע שאני הולך לישון כולל התודעה שלי נמצאת בגלישה ובים. חוויה שהייתה עבורי משמעותית היא תחרות שהייתה לי בהוואי של גלים גבוהים עם כל המקצוענים, שבה לקחתי את המקום הראשון עד גיל 17 והגעתי לחצי הגמר בבוגרים וזכיתי לכבוד מהמקומיים שלא הרבה אנשים מחוץ להוואי זוכים לו. נכון לעכשיו אני מקבל ציוד ביגוד ותמיכה מחברת בילבונג ישראל וגלשנים לציוד גלישה אני מקבל מצחי קינן שהוא הבעלים ויבואן של גלשני pyzel וחברת החרבות fcs".

עמר: "זה כיף לזכות, מאז שהתחלתי לנצח אני מתאמן פחות, שזה פחות טוב. בדרך כלל אני מקום שלישי בארץ".

איך היה להשתתף בתחרות בנתניה? 

ביטון: "בשנה שעברה לא הלך לי טוב, נפלתי מקצה ראשון, הרמה הייתה מאוד גבוהה כי התמודדתי מול מי שניצח בסוף בתחרות. השנה הגעתי להישג קצת יותר טוב, עליתי מקצה, הצלחתי לעבור את השלב הראשון ונפלתי בשלב השני. היה כיף".

ניקריטין: "השתתפתי בפעם הראשונה השנה לפני כמה ימים וזו הייתה התחרות ברמה הכי גבוהה שהשתתפתי בה, אבל הגעתי לתחרות פצוע ועליתי לתחרות חבוש לצערי, ולא יכולתי לתת את כל מה שיש לי. את השלב הראשון עליתי והפסדתי בשלב בשני, קצת פחות מהציפיות שהיו לי" .

מה הן השאיפות שלך לעתיד? האם תרצה להמשיך בתחום בתור מקור פרנסה או בתור תחביב בלבד?

ביטון: "המטרה שלי בסוף היא להגיע הכי רחוק שאפשר ולהתפרנס מהגלישה, להרווויח ממנה כסף. בארץ מאוד קשה להרוויח מהגלישה, אם אוכל להרוויח יותר טוב, אבל גם אם לא אמשיך, הגלישה ממלאת אותי ושווה יותר מכסף".

עמר: "שואף לרמה יותר גבוהה, הגלישה תמיד תהיה במרכז החיים שלי, גם אם לא אתמקצע בזה ארצה להמשיך לעסוק בגלישה בתור תחביב".

מה המסר שלכם לבני נוער שמתעניינים בגלישת גלים? ולבני נוער שמתחרים בתחומי ספורט שונים ורוצים להפוך את התחביב לתחרותי?

ביטון: "אני ממליץ שילכו אחרי החלום שלהם. אם הם מאמינים בעצמם, שישקיעו את המאה אחוז, כמובן שידעו לשלב בין החיים האמיתיים לבין החלום. חיים רק פעם אחת, עד היום אני מצטער שלא נסעתי להתאמן במקומות טובים יותר ולא הגעתי לרמות יותר גבוהות. מי שרואה בעצמו את הכשרון, שיעשה את זה, למה לא?".

ניקיריטן: "הכל תלוי ברמת התשוקה להגיע למקצוענות ואני עצמי בתחילת הדרך ועוד לא במצב שיכול לסכם ולהגיד אם זאת הדרך הנכונה. דבר חשוב מאוד: אפשר להיות תחרותיים כמה שרוצים בזמן התחרות בתוך המים, אבל אחרי שהכל נגמר צריך לקחת הכל בפרופורציות באהבה ובכיף ולא לשכוח שאם ניצחנו או הפסדנו זה לא מה שמגדיר אותנו ומה אנחנו באמת".

עמר: "תתעסק בזה רק אם אתה שמח. בגיל שלי אם אתה מתחיל רק עכשיו קשה להגיע לרמת תחרותית, צריך להתחיל יחסית מוקדם. כל שנה התחרות נהיית יותר קשה, כי ילדים קטנים מתחילים ללמוד. תחרות לא מתאימה לכל אחד, צריך לתפקד טוב תחת תחת לחץ, לא לקחת יותר מדי קשה הפסדים, לקחת הכל בפרופורציות".

תחרות הגלישה Seat Pro Netanya הפותחת את סבב המוקדמות העולמי, והתקיימה בפעם הרביעית ברציפות בנתניה ונערכה בין 10-19 לינואר, בהשתתפות טובי הגולשים בעולם, המתמודדים במשך השנה על העפלה לסבב המקצועני הבכיר. בין הגולשים הבינלאומיים שהגיעו: מת'יו מקגיליבריי - שניצח את התחרות בשנה שעברה ומדורג במקום ה-30 בסבב, ג'ורגן קוזינט הצרפתי המדורג במקום ה-16 בסבב ועוד גולשים בכירים. בגזרת הספורטאים הישראלים, ישתתפו: טל אסייג שזכה באליפות ישראל לאחרונה, סגנו - יוני קליין, עדי גלוסקא, אביב ואקנין ועוד כשרונות צעירים מהדור החדש והעולה של ענף הגלישה המקומי.