מדברים הרבה על הכדורגל שלנו – על הרמה הרעה, השיעמום, חוסר ההתעניינות של הקהל והרייטינג הירוד.

אבל האמת היא שכשהחלטתי לאחל לכדורגל הישראלי שנה טובה דווקא בחרתי שלא לאחל לו כדורגל טוב, גולים או רמה מדהימה ולא שכל המדינה תהיה סביב הליגה הישראלית בכדורגל.

נו טוב, היה יכול להיות נחמד אם הייתי מאחל את זה לכדורגל הישראלי אבל יש דברים יותר חשובים שצריך לשנות לפני הרמה - רק שלא תהיה לנו השנה אלימות וגזענות במגרשים.

שנת תשע"ב תיזכר כאחת השנים הנוראיות ביותר של הכדורגל הישראלי – מעבר לרמה הירודה קיבלנו עונה מלאת אלימות. זה התחיל מקללות ביציעים והערות גזעניות אך זה דבר שקורא בדרך כלל בכל עונה בכדורגל הישראלי, רק שבשנה שעברה זה המשיך לזריקת מוט על מאמן מכבי חיפה אלישע לוי מצד קהל קבוצתו רק בעקבות שרשרת הפסדים, המשיך עם זריקת מקלות ופחיות בדרבי התל אביבי מצד אוהדי הפועל, קטטה איומה במושבה ומכות בליגה הלאומית באצטדיון ווינטר.

אז אולי בזכות הדברים האלו הכדורגל עלה לכותרות, פתאום כולם דיברו על הכדורגל, על הנגיחה שקיבל עלי חטיב במושבה, על המוט שכמעט פגע באלישע לוי, על המצית שפגעה באלירן עטר ועל מאמן בני לוד שהלך מכות והאמת שבדרך כלל אני אוהב לדבר על הענף הזה שאני כל כך אוהב – הכדורגל הישראלי אבל בשנה האחרונה פשוט, התביישתי לדבר עליו.

לשמוע , לקרוא ולראות את הדברים הנוראים האלה ואחרי שבשנה שעברה גם נכחתי באחד מהמשחקים בהם אירע אירוע כזה והבנתי שזה אמיתי, אף אחד לא ניפח את זה וזה פשוט כואב.

אז כדורגל ישראלי יקר, אאחל לך השנה שתהיה נקי, שתישאר למטרות שלשמן אתה פה – בסך הכול לתת לנו קצת בידור, שקט ונחת, להתאהב בכדורגל שלנו וליהנות מלבוא למשחקים בלי לפחד שמא יקרה לנו משהו. שתהיה שנה בלי אלימות ובלי גזענות, שנה שבה הכדורגל יהיה בכותרות מהסיבות החיוביות. שלא נראה מקרי אלימות וגזענות ושפשוט נוכל להתעסק רק בכדורגל עצמו ולא במה שמסביבו.