אי שם בשנת 2018 הגיע לישראל פורמט הנינג'ה העולמי ושנינה את פני הספורט בארץ. הוא חשף אותנו לסוגי ספורט שונים ובראשם עומד תחום הטיפוס, שטרם שידור התכנית רבים מאיתנו לא ידעו שקיים ספורט כזה. אחד מחלוצי העונה הראשונה ומהאנשים שבזכותם הספורט הזה הפך למיינסטרים הוא יובל שמלא, בן 22 מירושלים. עד לפני כמה שנים שמלא היה אנונימי לגמרי ומאז שידור התכנית הפך לכוכב הגדול ביותר של הנינג'ה ותחום הטיפוס. מאז, הספיק לזכות בעונה הראשונה של הפורמט, להגיע למקום מכובד בגמר העונה השנייה ומחר בערב (שבת, קשת 12) ישודר החלק האחרון של גמר העונה השלישית, בו יתחרה יחד עם עוד אחד עשר פיינליסטים נוספים על תואר הנינג'ה הישראלי הראשון. לקראת האירוע המרגש, תפסנו אותו לראיון על סוד ההצלחה, הקשיים שצפו במהלך הדרך, הפרסום שהגיע יחד עם ההישגים הגדולים והשלכותיו ועל החיבור החוזר לפורמט.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• חדשות הקולנוע: הסרט החדש והמפתיע של נואה סנטינאו
• נפרדו כידידים: האקסים ששמרו על קשר לאחר הפרידה
• לידיעת חיים אתגר: ההתחזויות הזכורות ביותר בסדרות הנוער

אם תשאלו את יובל איך הוא מגדיר את עצמו, הוא ככל הנראה יענה לכם שהוא קוף שאוהב לטפס. בהתרגשות גדולה ובנמרצות הוא משתף את התחושות לקראת פרק סיום התכנית והצפייה במסלול מזווית שונה, כאשר הפעם, הוא הצופה ולא המתחרה. "זה כיף להיזכר במה שהיה במסלול, זה מחזיר אותך אל ההתרגשות והתחשות של יום הגמר עצמו", מספר בחיוך שלא יורד מפניו וממשיך, "זו הזדמנות טובה ללמוד על הביצועים שלי ולראות גם איפה אני יכול להשתפר".

בשבת האחרונה, בשלב הראשון של הגמר ראינו יובל שונה ממה שאנחנו מכירים, היית הרבה יותר מכונס ומהוסס מבדרך כלל. מרגיש הקלה שעברת אותו?

"בכל מסלול שאתה בא אליו יש את הלחץ של לפני וברגע שאתה מצליח ומסיים אותו זו תחושה מדהימה, במיוחד כשלפני זה אתה הרבה יותר לחוץ ודואג. בגמר, זה היה מסלול שבאמת היו לי הרבה חששות לפני שעליתי עליו, במיוחד בחלק של 'סולם הסלמון הכפול', שזה איפה שנפלתי בגמר העונה הקודמת. כל הדיבורים על זה, אלו דיבורים שניסיתי לשים בצד כדי באמת לא לתת לזה להשפיע עליי. אני חושב שזה באמת העלה את רמת הלחץ. בסופו של דבר הזכרתי לעצמי שמה שאני צריך לעשות זה להתרכז ולעשות את הכי טוב שאני יכול, וממש שמחתי כמובן לסיים את המסלול".

מרגיש שיש שינוי בין מסלול הגמר של העונה הקודמת למסלול הגמר של העונה הנוכחית?

"אני חושב שליפול בעונה השנייה זה יתרון לעונה השלישית כי זה נתן לי את ההזדמנות לעבוד על המון דברים שנפלתי בגללם. אני חושב שבעונה השנייה נפלתי בגלל חוסר ריכוז, חוסר תשומת לב, אולי אפילו לא הערכתי נכון עד כמה המסלול הזה קשה. בגלל שנפלתי שם אמרתי לעצמי שלקראת העונה השלישית אני הולך להתאמן המון על הצד המנטלי, על כל הדברים שקורים פה בראש, להיות תמיד מרוכז, לשכוח מכל המסביב. זה משהו שעבדתי עליו הרבה באימונים, וזה למה זה היה כל כך כיף לבוא בעונה השלישית. ברור שאני רואה שוני בעיקר באיך שאני מנסה להישאר בתוך המסלול ולא לתת לכל מה שמחוצה לו להשפיע".

לשוב כל עונה מחדש דורש המון אומץ. אחרי ההישגים הגבוהים שצברת, אתה לא מפחד פתאום למצא את עצמך מחוץ לתחרות עוד בשלב המוקדמות?

"אני מזכיר לעצמי כל פעם שבסופו של דבר אני בא לתחרות הזאת בשביל להינות. אני מזכיר לעצמי שגם אם אני לא אצליח לעשות את זה, וגם אם אני אפול, זה רק יגרום לי להשתפר בתור ספורטאי כי אני אעבוד על הדברים האלה, אני אבין את הדברים האלה כי אני מאוד נהנה מהתחרות. אני נהנה מהספורט, מהמסלולים ואני מזכיר לעצמי שאני בא לעשות את ההכי טוב שאני יכול ומה שיהיה-יהיה. כשאני בא לנינג'ה אני לא אומר לעצמי 'אם אני אפול ב'סטפר' (המכשול הראשון במקצה המוקדמות, נ"א) , זה יהיה אסון ואני לא אחזור לזה לעולם', בכל מקרה זה יהיה טוב, אני לא חושב על התוצאות שאני בא לנינג'ה, אני חושב על זה שאני צריך לעשות את הכי טוב ולנסות להתמודד עם כל הקשיים והאתגרים האלה שיש שם, גם הפיזים, גם המנטלים. זה לא משנה מה היה בעונה הראשונה, זה לא משנה מה היה בעונה השנייה - כל מסלול הוא חדש".

הנפילה בעונה השנייה שברה אותך מנטלית?

"האמת שממש לא. אני מרגיש שיש לי הרבה מזל שהספורט שאני עוסק בו הוא הטיפוס כי רוב המסלולים שאני מטפס עליהם, אני לא מצליח אתם בהתחלה, אני נופל מהם. המטרה שלנו בטיפוס היא להצליח את המסלולים הכי קשים שמביאים לנו. אנחנו רוב הזמן נופלים והטיפוס מלמד אותנו שתמיד כשאנחנו נופלים, יש לנו רק דבר אחד לעשות - להסתכל, להבין למה נפלתי, מה יכולתי לעשות יותר טוב ואז אחר כך לקום ולנסות שוב פעם. אם בכל פעם שלא הולך לי משהו אני רק אתבאס מזה, אני אבזבז כל כך הרבה זמן מבואס והתחושה הזאת של הבאסה. זה משהו שלא מקדם אותך קדימה. כן, ברגע שנפלתי בעונה השנייה של הנינג'ה הייתי מבואס ואמרתי 'אוף, למה זה קרה - יכולתי לעשות את זה', אבל רגע אחר כך אמרתי לעצמי שהכל טוב, אני יכול לעשות את זה, אני אמשיך להתאמן ולהשתפר מהדבר הזה. אני משתדל להסתכל מהצד החיובי של 'אוקיי נפלתי, אבל מה השיפור שאני יכול לעשות מזה?' כדי באמת לבוא שוב פעם יותר טוב".

איזה רגע יותר זכור לך - הניצחון בעונה הראשונה או הנפילה בעונה השנייה?

"וואו. אני זוכר את שניהם נראה לי אותו דבר, שני צדדים בראש - צד אחד שאומר לי שהצלחתי ודברים התחברו, וצד שני שאומר לי שדברים גם התפקששו. אני חושב שביחד השילוב הזה זה מה שאני לוקח איתי לאימונים והתחרויות. אני מזכיר לעצמי שהכל יכול להיות וצריך תמיד להיות מפוקס".

אל הנינג'ה הגיע שמלא כשהוא בן 19 בלבד, חייל בתחילת שירותו הצבאי, רגעים לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר ובעיקר - אנונימי שעוד לא מבין לאן הוא נכנס וכמה נערץ הוא הולך להיות בעוד כמה חודשים. אל העונה השלישית הוא מגיע כבר לאחר השחרור מהשירות הצבאי, כשהוא בן 22 ובכלל לא אנונימי - אלא אחד מהספורטאים המוכרים והאהובים בישראל. 

מה משתנה בשנים האלו?

"אני חושב שבשלוש השנים האלה הרבה דברים השתנו. התבגרתי, שלוש שנים זו תקופה מאוד משמעותית. לעונה הראשונה הגעתי בדיוק כשהתגייסתי ולעונה השלישית אני מגיע ברגע שהשתחררתי, וזו באמת תקופה מאוד משמעותית. אני חושב שבאמת גם עם כל האימונים בספורט אני כל הזמן מחפש איפה אני יכול להשתפר, איפה אני יכול לדחוף את עצמי קדימה ולהיות יותר טוב. אני מניח שכמובן בגלל שבאתי לשלוש עונות בנינג'ה אז לאט לאט התחלתי להרגיש יותר בנוח עם לדבר עם המצלמות, כי זה משהו שבעונה הראשונה היה לי מאוד קשה, זה מאוד הביך אותי, לא ידעתי איך לעשות את זה וזה משהו שמאוד לא אהבתי. לאט לאט הזכרתי לעצמי שאני בא לנינג'ה בשביל הספורט ובשביל התחרות ושבכל החלק של הראיונות אני באמת אנסה להבין איך לעשות את זה ולספר באמת את הדברים שאני חושב ושעוזרים לי בתור ספורטאי, ככה הצלחתי לעשות את השינוי הזה".

אתה מאמין בעצמך?

"אני חושב שבתור ספורטאי אחד הדברים הכי חשובים זה להאמין בעצמך. יש לי דוגמה מאוד מצחיקה. כשאנחנו מגיעים לנינג'ה אומרים לנו - 'תבואו בשעה הזאת לנמל חיפה ותביאו בגדים להחלפה למקרה שתיפלו למים'. אני לא הבאתי בגדים להחלפה אפילו פעם אחת, לא הצלחתי להבין אנשים שמביאים בגדים להחלפה לנינג'ה. אני יודע שיש סיכוי שאני אפול, אני יודע שזו אופציה אבל אני לא הולך להתכונן לזה מראש - אין מצב, אני בא כדי להצליח. אין דבר כזה 'תכנית ב'', אם אני אפול אני אהיה רטוב ואני אתמודד עם זה, אבל מראש אני חושב רק על זה שאני בא כדי להצליח. יש משפט שמלווה אותי מאז שהתחלתי לטפס - 'בין אם אתה חושב שאתה יכול ובין אתה חושב שאתה לא יכול - אתה צודק'. אם אתה חושב שאתה יכול, אתה תצליח, אבל אם אתה חושב שאתה לא יכול אז כבר מראש אין לך כל כך סיכוי". 

"אני כל הזמן מזכיר לעצמי שאני יכול לעשות את המסלולים האלה ושאני טוב, ואני יודע שאני טוב, אבל בסופו של דבר אני עומד שם, רגע לפני שאני עומד על המסלול והראש מתמלא במחשבות של 'אוי לא, אני הולך ליפול בסטפר', 'אני לא מרגיש טוב', 'כואבת לי הבטן', 'איזה פחד, איזו פדיחה אני עוד רגע נופל', ובכלל שאני על המסלול ופתאום אני מרגיש עייף ברמות, פתאום אלף מחשבות שאני לא עומד להצליח. חוסר הביטחון הזה מגיע, אבל מה שמשנה זה לא המחשבות שמגיעות לראש, מה שמשנה זה מה אתה עושה איתן כשהן מגיעות. בתור ספורטאי אני מחפש את הדברים האלה שיעזרו לי בנינג'ה להתנתק מהמחשבות האלו, וזו הסיבה שיש לי את השאגה הזאת, היא עוזרת לי לנקות את הראש ממחשבות כשחוסר הביטחון הזה מגיע, זו הסיבה שלפני שאני עולה על המסלול בתנוחה שמשדרת לי ביטחון ומשהו שאני עושה כשבאות לי המחשבות האלה. אני כל הזמן בוחר לדבר עם עצמי ולהזכיר לעצמי לבחור להאמין בעצמי, כי זה לא משהו שבאמת קורה מאליו".

באמת אחד מהסימנים המזוהים איתך זו השאגה המפורסמת אבל לא רק - גם המשקפיים שלך הם חלק בלתי נפרד ממי שאתה, מה שמוביל אותנו לשאלה שמעסיקה את כולם - כמה זוגות משקפיים יש לך?

"יש לי הרבה זוגות משקפיים. האמת שעד לפני שנה היו לי כל מיני זוגות משקפיים שקניתי מכל מיני חנויות ומתתי מפחד שפתאום הם יפלו לי, אמרתי לעצמי איזה נורא זה יהיה אם אבוא ואעשה מסלול עם המשקפיים ופתאום הם יפלו, אז מה שעשיתי בשנה האחרונה זה שיש לי משקפי ספורט של 'רודי פרוג'קט' ויש לי הרבה זוגות כאלה ויש להם טריק מגניב שהם מתקפלים מאחורי האוזן ואז אני סוגר אותם והם לא נופלים. יש מלא ילדים שמרכיבים משקפיים ומוותרים על דברים מסויימים כי זה לא נוח לעשות ריצות וכל מיני אימונים עם משקפיים - כי הם נופלים, אסור שהמשקפיים יפילו אותך כי חייב להינות מהספורט".

כאמור, בזכות פורמט הנינג'ה והחבר'ה שמתחרים בו, ובניהם גם שמלא עצמו, תחום הטיפוס הפך לאחד מהתחומים המבוקשים ביותר בספורט הישראלי, אך אם היינו שואלים אתכם לפני שהפורמט יצא על תחום הטיפוס, כנראה שהייתם מרימים גבה בתהיה מאחר ולא הייתם יודעים על מה מדובר. לדבריו, זה אחד הדברים המרגשים ביותר שקרו בזכות התכנית. "הטיפוס קיבל את החשיפה והבמה שבאמת מגיעה לו. כשהייתי בתיכון, אף אחד לא ידע מה זה ושאמרתי לאנשים שאני מטפס הם לא הבינו מה זה, מה עושים שם ובמה אני מתחרה. לאף אחד לא היה מושג, חשבו שאני איזה מוזר".

ומה עם החשיפה שלך, איך התמודדת עם כל הפרסום?

"זה קצת קשור למה שאמרתי מקודם. אני מזכיר לעצמי שמה שחשוב זה הספורט והאימונים. הפרסום באמת מביא איתו המון דברים כי איו מה לעשות, הנינג'ה הפכה להיות תכנית גדולה וזה משהו שלא ידענו שיהיה ככה לפני העונה הראשונה. זה מאוד מרגש לראות שהתכנית הזאת הפכה להיות תכנית מאוד גדולה. אני מזכיר לעצמי שאני צריך להינות ממה שאני נהנה ממנו, אבל עדיין להזכיר לעצמי להתמקד בספורט ולהתאמן כי טוב שאני יכול, אז כשאני שם לב שאני נותן פוקוס לדברים שלא קשורים לאימונים אני מזכיר לעצמי שמה שחשוב באמת זה הספורט ולא נותן לעצמי להתפזר. זה משהו שגם המאמן שלי מאוד מקפיד איתי עליו, לא לאבד ריכוז ולהיות מפוקס, להגיע בזמן ולא להתעסק בדברים אחרים. מה שחשוב לי זה הדברים שאני עושה, לפני הנינג'ה ואחרי הנינג'ה אלו דברים הנינג'ה לא שינתה בהם כלום מהבחינה הזאתי".

ובאמת עם הפרסום מגיעה הכניסה לחיים הפרטיים. זה מפריע לך?

"זה משהו שבאמת יכול לפעמים להיות מוזר. אני מזכיר לעצמי שאני תמיד מנסה להיות הכי טוב בדברים שאני עושה. אם באמת יש אנשים שמעניין אותם איך שאני מתאמן או דברים כאלה, וגם דברים שלא קשורים במיוחד לעולם הספורט. אני מזכיר לעצמי שזה מגניב. זה כבוד גדול שבאמת יש תשומת לב סביבך. בסופו של דבר אני עושה את הדברים פשוט בגלל מי שאני, לא להתאים את עצמי לפרסום, להישאר מי שאני ואם מעניין אנשים מי שאני, אז מגניב".

והפרסום עושה את שלו, השבוע דיווחו על הקשר זוגי שלך עם אלה לי להב.

"לי זה היה מאוד מוזר, כי אני ואלה לי חברים מאוד טובים, היא באמת מדהימה. אנחנו לא זוג, וגם כששאלו אותנו אמרנו שאנחנו לא זוג. זה קצת מצחיק, לא בדיוק משנה יותר מדי. זה נורא מצחיק שזה ככה הגיע לכל הכותרות, אבל הכל טוב, זה לא שינה לי יותר מדי. אנשים שלחו לי מלא הודעות, אבל זה לא הפריע לי, לא הבנתי איך זה קרה".

יש סיכוי שנראה אותך בריאליטי נוסף?

"האמת שכרגע אני לא חושב. לנינג'ה באתי בתור ספורטאי לתחרות, ואפילו שם זה מרגיש לי מוזר וכאלה, כי באמת מה שמושך אותי זה הספורט, האימונים והתחרויות. כרגע אני לא חושב על עוד, אני באמת נהנה מכל מיני דברים שזה מביא, אבל מזכיר לעצמי שאני תמיד צריך להתאמן הכי טוב שאני יכול".

לא רק בנינג'ה - כאמור שמלא מטפס תחרותי ואף לוקח חלק בסגל האולימפי הישראלי ורק לאחרונה הגיע להישגים מרשימים ביותר באליפות אירופה בטיפוס. בחלוף השנים היה פעמיים לאלוף הארץ בטיפוס ועמד על הפודיום מספר לא מבוטל של פעמים. לדבריו, כבר מגיל 12 הוא מטפס וזה כל חייו, "הטיפוס עצמו זו דרך להתחבר עם הגוף, לשכוח מהמסביב, לרקוד על הקיר ולמצוא את הדרך למעלה", מספר בשקיקה על ענף הספורט אותו כל כך אוהב. על התחרויות הוא מספר בנמרצות שזה אחד מהדברים האהובים עליו מכיוון שזה מחשל אותו פיזית ומנטלית. "זה משהו שצריך לעבוד עליו בראש, אני מאוד אוהב להתאמן על זה, להתמודד עם הלחץ".

ומהי ההרגשה להגיע באמת להישגים האלו?

"זה משהו שהוא מאוד מרגש, זו תחושה מדהימה - אבל לא רק בתחרויות. כל פעם שאני מצליח משהו, גם באימונים, אני מזכיר לעצמי תמיד להיות גאה בעצמי. אם לדוגמה אני עובד על הגמישות שלי ואני עוד רגע מצליח לעשות שפגאט, אז בשנייה שאני אצליח לעשות שפגאט אני אהיה מאושר מזה ואבין שהצלחתי לעשות משהו שאני מתכונן אליו במשך שנתיים. כל הזמן להסתכל על הניצחונות הקטנים שבדרך. יש גם תחרויות שלא הולכות ואני מזכיר לעצמי שזה בסדר ושאני ספורטאי ודברים כאלה קורים ופשוט צריך להינות מהדרך".

ולאן אתה מכוון כרגע?

"החלום הכי גדול שלי בספורט זה להגיע לאולימפיאדה ולייצג שם את ישראל. הייתי מאוד קרוב באליפות אירופה האחרונה להשיג את הקריטריון לאולימפיאדה, סיימתי במקום החמישי, זה היה קרוב אבל לא הצלחתי להשיג את הקריטריון לטוקיו. עכשיו באמת המטרה זה להמשיך להתאמן, להשתפר ולעבוד על הפרוייקטים שלי. השנה שלי מלאה במטרות, ביעדים והגשמה".

איך אתה מתכונן לתחרויות האלו?

"קודם כל המאמן שלי, הרנן ורסמן, עובד איתי המון. אנחנו מכינים את עצמנו הכי טוב, גם מבחינה פיזית וגם מנטלית. עובד כמה שיותר קשה וגם כמה שיותר טוב. אני מזכיר לעצמי שגם אם יש שנה מלאה בתחרויות מה שמשנה זה האימונים, כי אם אני אתאמן מספיק טוב אני הולך להינות מהתחרויות. זה לדעת שמחר בבוקר אני קם לאימון ועושה את זה הכי טוב שאני יכול, זה לא משנה מה המטרות והיעדים שלי בסוף הדרך, מה שמשנה זה פשוט להתאמן הכי טוב שאני יכול. זה גם גורם לי להינות הרבה יותר מהדרך הזאת, כי אני לא לחוץ, אני אומר בוא נתאמן הכי טוב שאני יכול, וזה באמת עובד ככה".

בתקופה האחרונה התחלת לעשות הרצאות לקהלי יעד שונים והפכת להיות מושא להערצה בקרב בני נוער. זה מרגש אותך?

"זו זכות ענקית לדבר מול נוער ובכללי באמת לדבר ולספר את הסיפור שלי. זה ממש כיף שיש לי את הכבוד הזה. אני מרגיש שהספורט שינה לי את החיים ונתן לי כלים, הוא נתן לי דרך באמת להסתכל על הדברים שפשוט שינתה לי את התפישה ועזרה לי מאוד בבית ספר. המסגרת הבית ספרית הייתה לי מאוד קשה. יש לי בעיות קשב וריכוז ובאמת המון קשיים, לכן זה מאוד מרגש אותי לבוא ולדבר מול תלמידים, כי אז אני מספר להם שגם אני הייתי תלמיד שלא הלך לו בלימודים, לא הצלחתי ללמוד בבית ספר, לא הצלחתי ללמוד בבית, לא הצלחתי ללמוד למבחנים. פתאום הספורט גרם לי להבין שבכל דבר אפשר להשתפר. זה גרם לי להבין איך להתייחס למטרות, איך להתייחס ליעדים, איך להתאמן, איך להתמודד עם הלחץ, זה שינה לי את התפיסה כי בתור ילד אם לא הצלחתי במשהו חשבתי שאין מה לעשות, זה מי שאני. חשוב לי גם לומר שאלו דברים אני עובד עליהם עם עצמי ואני מזכיר לעצמי כמה יש לי להשתפר בעוד כל כך הרבה תחומים. כל הדברים שאני מדבר עליהם אלו דברים שאני בעצמי עובד עליהם גם ביום יום".

בנוסף להרצאות, מעביר שמלא אימונים דרך הזום לחבר'ה שרוצים להיות הנינג'ות הבאים. עכשיו, הוא יוצא יחד עם חבריו לתכנית וגם לחיים, גיל מרנץ ואלכס חזנוב, בהם מספרים החברים על הספורט ועל ההשפעה והכוח שלו. "אנחנו עומדים לצאת עם ספריית אימונים שנקראת 'Workout With The Best', שזו הולכת להיות ספריית אימונים של שלושתנו. יהיו גם אימונים זוגיים, שלושה אימונים שיהיו בזוגות. זה היה ממש מצחיק ונחמד לעשות, וזה יוצא כבר בשבוע הבא!

אם כבר התייחסנו לחברים, באמת אחד הדברים היותר יפים לראות זה הפרגון ההדדי בין מתמודדי התכנית. איך שומרים על קשר חברי על אף היריבות הגדולה בתחרויות השונות?

"אני לא בא במטרה לעקוף אנשים כי זה לא באמת משנה. המטרה שלי היא להיות הכי טוב שאני יכול. ברגע שאתה מבין את זה, אתה פתאום מרגיש שכל האנשים שאתה מתחרה מולם הם פשוט יחד איתך. אתה מבין שאתה יכול ללמוד מהאנשים שלידך, ולא רק בתחרויות. גם באימונים שאני הולך להתאמן עם גיל מרנץ, הוא עושה דברים שלא חשבתי לעצמי שאפשר לעשות. אם עכשיו אני אתבאס מכל דבר שהוא מצליח לעשות ואני לא, אני פשוט אפספס מלא הזדמנויות ללמוד ולהשתפר".

מתי לראשונה נחשפת אל הספורט?

"אל הטיפוס הגעתי בגיל 12, ודי מקרה. אמא של דבר שאלה אותי אם אני רוצה לבוא איתם לקיר טיפוס. זרמתי איתם וישר התאהבתי בספורט הזה".

וחוץ מהספורט יש תחומים נוספים שהיית רוצה לגעת בהם?

"לאחרונה אני מאוד מתעניין בלימודים. פיזיקה זה משהו שבאמת מאוד מושך אותי. ללמוד על היקום ולהבין באמת איך דברים עובדים. אומנם בתור ילד לא אהבתי ללמוד, אבל בזכות הספורט גיליתי שאני אוהב ללמוד והצלחתי להשתפר בלימודים. אני חושב שברגע שאני אפסיק עם התחרויות אני אלך ללמוד משהו באוניברסיטה. כשיש לי זמן פנוי אני אוהב להיות 'חנון לעניין' ולהסתכל על כל מיני דברים כאלה".

נראה אותך בעונה הבאה?

"אני עדיין לא יודע לגבי העונה הבאה, אבל אני חושב שיכול להיות שכן. אני בא לנינג'ה כמו שאני בא לכל תחרות - בכל שנה כולם באים באמת כדי לראות מי הכי טוב בזה הפעם ומי מצליח להשתפר. מה שכיף בספורט זה באמת לראות את השיפור, את התהליכים וכל שנה באמת יש מסלולים שונים. כמו שנהנתי משלוש העונות הראשונות, אני בטוח שאני אהנה מכל עונה שאני אגיע אליה".