דניאלה פשייב מחדרה צעירה ביותר, אבל זה לא מנע ממנה להשתתף בצילומים לסרט דוקו בשם "דם חם", בבימויו של ארתור אברמוב והופק בתמיכת ערוץ הספורט והקרן החדשה לטלוויזיה וקולנוע. אתם בטח תוהים לעצמכם: מה מביא נערה בת 16 להשתתף בסרט? ובכן, לא - לא מדובר בכישרון משחק יוצא דופן, אלא דווקא בכישרון אחר: כישרון קיקבוקסינג, היאבקות. בסרט, ניתן לראות את התהליך שעוברת דניאלה, ספורטאית הישגית שפורצת את תקרת הזכוכית כשהיא מגיעה להישגים מדהימים, בעולם שנחשב כביכול "גברי" מאוד. כל זה לצד הקושי של המשפחה לקבל את הרצון של הילדה לעיסוק בספורט הזה, ומצד שני לתמוך וללוות את דניאלה בדרך הלא פשוטה להצלחה.

לצד דניאלה מופיע בסרט גם אוהד מנשירוב, בן ה-17, שנמצא גם הוא בעולם הקיקבוקסינג ומתמודד עם קשיים מקרב המשפחה, בדומה לדניאלה. במסגרת פסטיבל דוקאביב, שנערך בימים אלו (עד ה-10.7), מוקרן הסרט בסנימטק. דניאלה, שכיום כבר בת 20, נכחה בהקרנת הבכורה שלו וסיפרה לנו על החוויה שבצילום הסרט ועל החיים שהיו לה כתלמידת תיכון בעלת לוח אימונים צפוף.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• חשוב לדעת: אלו הזכויות שמגיעות לכם בעבודה
• סירייסלי? הדברים המוזרים שאנשים האמינו בהם בעבר
• באנו לעזרת חבר: לייסי ורומי מחכות לכם

מתי התחלת להתעניין בעולם הקיקבוקסינג? 

"אבא שלי רצה שאני אתעסק קצת בספורט, שאני ארד קצת במשקל ושאהיה פעילה יותר, כי הייתי ילדה לא כל כך פעילה. בסופו של דבר, הוא חשב לתת לי חודש במסגרת של קיקבוקסינג וחשב שאפרוש", אומרת דניאלה בנימה חצי מחויכת, "אבל לא פרשתי והנה אני היום – כמו שאתה רואה".

© פוסטר הסרט "דם חם"/ארתור אברמוב

איך הייתה העבודה על הסרט?

"בהתחלה היה קשה קצת", מתוודה דניאלה, "זה לא רגיל שמישהו כל הזמן עוקב אחריך עם מצלמה ונמצא ברגעים הכי דרמטיים שלך בחיים, רגעים כאלה שאתה לא בטוח אם אתה רוצה שאנשים יראו. אתה צריך לתת הצצה לבפנים שלך וזה מאוד מורכב לחשוף את הנפש ש'מאחורי הקלעים'. הרי אתה רואה בסופו של דבר ספורטאי משיג משהו, אבל אתה אף פעם לא יודע מה עומד מאחורי זה – אבל אחרי חודש-חודשיים אתה כבר מתחיל להתרגל למצלמה הזאת שתמיד עוקבת אחריך". דניאלה מגחכת. "אתה תמיד יודע שהמצלמה איפשהו פה באזור".

מי הוא קהל היעד של הסרט, מבחינתך?

"מבחינתי, הסרט מכוון להורים לילדים צעירים שיש להם מטרות כלשהן בחיים. אני חושבת שהוא יכול ללמד אותם כיצד לא להתנהל מול הילדים שלהם. לדוגמה, למנוע מהם להגשים את החלום שלהם. בנוסף, הסרט לדעתי מיועד גם לנוער, לילדים צעירים שרק מתחילים את הדרך בחיים. הוא יכול ללמד אותם לא לוותר ולהילחם עד הסוף על מה שהם באמת רוצים, כי זה שווה את זה בסופו של דבר".

עולם הקיקבוקסינג הוא עולם שנחשב כביכול ליותר "גברי". האם זה דבר שיצא לך להרגיש במסגרת החוויה שלך בעולם הזה? 

"התחרויות שלי במסגרת ענף הקיקבוקסינג הן מול נשים, ויש הרבה נשים בענף באירופה", מספרת דניאלה, "שם זה הרבה יותר מקובל ומבוקש שנשים ישתתפו בספורט הזה. לשם השוואה, בקיקבוקסינג מתחרות ברמה בינלאומית רק ארבע בנות מהארץ, בעוד שבחו"ל המספרים גדולים הרבה יותר". דניאלה משתפת: "כאן מסתכלים על בנות שהולכות לענף הספורט הזה בגבה מורמת: 'זה לא בשביל בנות', 'למה הן צריכות את כל הפציעות האלה?' וכולי. אבל באירופה ובתחרויות בחו"ל – אף אחד לא יגיד דבר כזה".

© מתוך הסרט "דם חם"/ארתור אברמוב

ואיך המשפחה הגיבה באמת לעיסוק שלך בקיקבוקסינג?

"אמא שלי מאוד דואגת לי ומפחדת עליי. אני חושבת שזה מנע ממנה בהתחלה לתמוך ברצון שלי לעסוק בקיקבוקסינג ובענף ההישגי, האינטנסיבי והתחרותי הזה. לכן, זה היה קצת מאתגר", דניאלה מתוודה מתוך הסתכלות לעבר. "כל פעם היו מלחמות בינה לבין אבא שהיא תאפשר לי לצאת לפה ולשם. אני חושבת שאבא שלי היה הגב שלי ברגעים האלה, ושזה עזר לי איכשהו להתמודד עם זה – כי הייתה לנו כל הזמן מלחמה בבית. תמיד אני ואבא שלי מנסים לשכנע את אמא שלי שתאשר כך וכך, מבחינת תחרויות ואימונים. היא התחילה פחות לראות אותי בבית: אני מתאמנת הרבה, אני חוזרת מאוחר – אז היה לה ולמשפחה שלה מאוד קשה. אגב, אמא שלי עד היום לא לגמרי מקבלת את העיסוק שלי בענף הקיקבוקסינג. ההבדל בין ההתחלה לבין מה שקורה כיום, זה שהיא נותנת לי יותר חופש ברמת העיסוק שלי בענף".

החיים שלך בגיל הנעורים היו מאוד עמוסים: לימודים, בגרויות, אימוני הקיקבוקסינג. איזו עצה היית נותנת למי שרוצה לנהל את הזמן שלו בצורה נכונה, כמוך?

"שיעשה לעצמו סדר עדיפויות. מה הוא באמת רוצה ומה באמת חשוב לו. כמובן שאצלי הלימודים תמיד היו במקום הראשון, אבל זה גם לא היה בא על חשבון אימונים או תחרויות. זאת אומרת, הייתי מסדרת לעצמי לוח זמנים ככה שאני אוכל להפיק את המקסימום ולהצליח גם בלימודים וגם בספורט. זה היה קשה, היה מאוד מאתגר – כי זה לא באמת הלך תמיד לפי התוכנית שהכנתי לעצמי. תמיד היו שם רגעים שהיית צריך קצת להשקיע פחות במשהו, אבל זה כן מאוד עוזר".

© מתוך הסרט "דם חם"/ארתור אברמוב

אומרים שתקופת התיכון היא התקופה הטובה ביותר לצבור בה חוויות ולהתחיל לגבש זהות. את מרגישה שהקיקבוקסינג עזר לך לגבש וללמוד את עצמך, או שהוא דווקא מנע ממך לעשות זאת ?

תשובה: "לאור העיסוק בקיקבוקסינג, בתקופת התיכון נאלצתי לוותר על כל העניין של להיפגש עם חברים ולצאת ולבלות. זה לא היה לי בכלל. עד היום אין את זה. הייתה לי מטרה להגיע בבוקר לבית הספר ולצאת ממנו כשהוא נגמר. הייתי נמצאת נטו ביום הלימודים ומיד לאחריו – הייתי בורחת לאימונים". דניאלה משתפת בגלוי: "אפילו בהפסקות, מרוב העייפות משגרת החיים שלי, ישבתי מחוסרת כוחות – לא היה לי כוח ללכת לשחק עם החברות. הקרבתי הרבה – אבל אני לא מצטערת על שום דבר שוויתרתי עליו ואני שלמה עם כל ההחלטות שעשיתי בחיים. בסופו של דבר, זה הוביל אותי לאיפה שאני נמצאת היום ואני מאוד שמחה. בהתחלה זה היה קשה, כי לפני שנכנסה האינטנסיביות לחיי הייתי מאוד פעילה חברתית. הייתי יותר בחוץ מאשר בכיתה – בוא נגיד את זה ככה. אני חושבת שלמרות העניין החברתי, האימונים עזרו לי להיות מרוכזת מאוד בלימודים. עד היום, אגב, אני מקיימת את הוויתורים האלה".

כל מה שילד צריך בשביל להצליח הוא מבוגר אחד שיאמין בו. מי היה עבורך אותו המבוגר שתמך וליווה אותך?

"קודם כל, זה התחיל מאבא שלי שממש תמך בי וגם עזר לאמא לקבל אותי ולאפשר לי לצאת לתחרויות. בתקופות אינטנסיביות של תחרויות, אני חושבת שהמבוגר הזה היה המאמן שלי". דניאלה משתפת בנימה מרוגשת, "לא משנה כמה הייתי מפסידה או בוכה, כשהיה לי קשה הוא תמיד היה שם והיה מוצא את המילים הנכונות בשביל לעודד ולעזור לי בדרך להצלחה. אני חושבת שזה התפקיד של מאמן. זה הדבר הכי חשוב שיכול להיות בשביל ספורטאי".

© מתוך הסרט "דם חם"/ארתור אברמוב

מי המודל שלך לחיקוי?

"אף פעם לא היה לי איזשהו מודל לחיקוי. תמיד רציתי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי, ולעשות את הכי טוב שלי, מבלי להסתכל על אף אחד אחר. אני התחרות היחידה של עצמי".

בואי נחזור רגע לסרט,  אם היית צריכה לזקק את המשמעות שלו הסרט עבורך במשפט, מה הוא היה? 

"צריך להילחם למען החלום, להפגין כוח רצון ולא לוותר – לא משנה כמה בעיות יש בדרך".

מעניין

"אני חושבת שהוא בא להראות שגם אם יש הרבה אנשים שהם נגד החלום שלך, כמו משפחה לדוגמה, אסור לך אף פעם לוותר עליו. לדעתי, כולם צריכים לראות את הסרט הזה ולקבל מוטיבציה להתנהלות בחיים. אני יכולה לספר שבבכורה ראיתי המון דמעות בעיני הצופים, זה סרט מאוד מרגש".