עמותת "ניקה" הוקמה לפני שנתיים וכבר הספיקה לצבור כבר למעלה מ6,500 ילדים שמתאמנים באופן שבועי דרכה. העמותה, שמשלבת בין ההיבט החברתי לספורטיבי, כוללת גם תוכן לפיתוח העצמה ומסוגלות אישית. העמותה מושתתת על מודל של תנועת נוער ומידי שנה מרחיבה את גילאי המתאמנים ואת הפריסה הארצית במטרה ליצור "קהילה מובילת שינוי". 

"ניקה" פועלת בקרב בני נוער וילדים החל מגיל הרך ועד התיכון ומעודדת אותם לקיים פעילות גופנית ולשמור על אורח חיים בריא, לצד טיפוח ערכים שונים. דיברנו עם גדי דקל, מייסד 'ניקה' וטל, עוזר מאמן ב'ניקה' ושמענו מהם קצת על העמותה ומטרותיה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• פוסט קורונה: "זו הייתה תקופה נוראית עבור בני ובנות נוער רבים"
  
• יום האישה: "יש עדיין הרבה יותר גברים בכל תחום ספורט"
• חוזרים בזמן: ההמצאות והאירועים הגדולים של שנות התשעים

ראיון עם מנכ"ל ומייסד העמותה גדי דקל ועוזר מאמן טל כניאן

גדי דקל, בן 55, מהרצליה, מייסד "ניקה", מספר על הרעיון שעמד מאחורי ההחלטה להקים את העמותה:

"אני כל חיי עוסק בעולם הספורט כיזם, כמפיק, במחלקת הנוער בכדורסל. הספורט פוגש אותי הרבה בחיים. באחת מההפקות שניהלתי פתאום נתקלתי בתופעה של בני נוער צעירים שלא עוסקים בספורט כי אין להם תקציב מהבית. הם לא יכלו להשתתף בתחרות רק בגלל קושי כלכלי וזה לא כל-כך הסתדר לי. איך מישהו יכול לרצות משהו כל-כך ולא להיות מסוגל רק בגלל 20 שקל חסרים? זה התחיל להציק לי. התחלתי לחקור מה הסיבה שהרבה מאוד מהילדים ובעיקר הנוער בארץ החל מגילאי חטיבה מפסיקים לעסוק בספורט והבינו שמדובר למעלה מחמישים אחוזים. הסיבות לכך מגוונות, החל מילדים שבאים ממשפחות מוחלשות שאין להן את האפשרות לכלכל אימונים וילדים שנרתעים מהמסגרת התחרותית.

העמותה באה לתת מקום לילדים שלא טריוויאלי עבורם לעסוק בספורט - זהו קודם כל מקום שמאפשר מפגש חברתי. זו לא תנועת נוער אבל בעניין החברתי יש מודל של תנועת נוער. זהו מקום שלצד הפן החברתי, הוא גם מאפשר לעשות ספורט בצורה חוויתית ומעצימה, בלי מדליות וגביעים בסוף. המקום לא בא לייצר ספורטאים, אלא לייצר מרחב שיאפשר לכמה שיותר ילדים ובני נוער להתחבר לספורט וליהנות מהדרך".

במסגרת הקורונה והסגרים היקף הפעילות הגופנית בקרב בני נוער הצטמצם מאוד. בנוסף, מדדים שונים הראו שבתקופה זו מצבם הנפשי של בני הנוער הדרדר נורא. עד כמה אתם חושבים שהדברים קשורים אחד לשני?

גדי: "הדברים קשורים בצורה מדהימה. חשוב להבין שפעילות ספורטיבית היא לא רק תחרותית ואולימפית אלא האפשרות שכל אחד, לפחות 3 פעמים בשבוע, יזוז וינוע. יש קשר מוכח בין העניין של הספורט לעניין הנפשי. הספורט מאפשר הפוגה של לחץ ומתח, תחושה של חופש מוחלט וזה משנה את הכול".

טל כניאן, בן 18 מבת ים משמש כעוזר מאמן בעמותת ניקה כבר חמישה חודשים, משתף "הקורונה מאוד שיבשה את המצב הנפשי והגופני של הרבה מאוד נערים בגלל שבהתחלה היה את כל עניין הריחוק החברתי שהקשה להתגבש. פתאום כבר לא יוצאים, אפילו להליכות, ובקושי רואים חברים, מה שמוריד את המוטיבציה. חוסר המוטיבציה גם גרר באופן כללי למצב נפשי בעייתי".

- אילו ערכים עומדים בראש העמותה וכיצד היא פועלת על מנת להעביר ערכים אלה?

גדי: ״שינוי חברתי, ההבנה של אנשים מה הספורט יכול לעשות לחיים שלהם. אני מאמין באמונה שלמה שאנשים שעושים ספורט הם אנשים טובים יותר, בריאים יותר, מפוקסים יותר. בנוסף לזה ערכים של הענקת חוסן נפשי, שיוויון ויצירת שיתוף פעולה. אנחנו הופכים את הספורט לחוויה שווה עבור כולם ללא הבדל דת, גזע ומין".

טל: ״הערכים הראשונים שלנו הם לתמוך בילדים, לתרום להם ולעזור להם בכל דבר שהם צריכים. לייצר מרחב בטוח בו הילדים לא מתביישים לבקש עזרה בשעת צורך. אנחנו מלמדים את הילדים גם להיות עצמאיים אבל גם מספקים תמיכה ועזרה".

- סביבה ספורטיבית עשויה להיות במידה רבה גם סביבה תחרותית. האם אתם רואים תחרות כמקדמת או מעכבת?

גדי: "בטבע האדם לכל בן אנוש יש אלמנט תחרותי, כמובן שיש כאלה שהיצר התחרותי יותר בוער בהם וכאלה שפחות, אבל בסופו של דבר היצר הזה טבוע בכולנו. אנחנו בעמותה לוקחים את יצר התחרותיות ואומרים 'הסביבה הזו היא נטולת תחרותיות' כלומר, התחרות היחידה היא בין כל ילד לבין עצמו - להשתפר ביחס לעצמו. אין אצלנו מדליות וגביעים, הכול ברוח ספורטיבית".

טל: "וואו, זו שאלה מאד יפה. לפי דעתי תחרות יכולה להיות גם וגם באותה מידה כי התחרותיות יכולה לגרום לך לרצות להיות יותר טוב ולעזור לך להשתפר. היא עשויה לגרום לך לקיים המון מאמצים שיעזרו לך מאד להגיע למטרה שלך ומצד שני עשויה להפיל אותך מבחינה של האפשרות להיות תחרותי מידיי, להילחץ, לעשות טעויות, להרוס לעצמך ולפעמים גם לקבוצה כולה".

- העמותה פועלת מתוך נתינת שיוויון הזדמנויות לילדים מכל רקע, בלי קשר לדת, גזע או מין, מה עומד מאחורי זה?

גדי: "ספורט ומוזיקה לתפיסתי הם שני תחומים שיכולים לשנות חברה. אם היום אנחנו לוקחים יותר ויותר ילדים ומעבירים להם את החשיבות בלעסוק בספורט לא רק ממקום תחרותי - אלא גם חברתי, אנחנו בעצם נותנים להם כלים חשובים להתמודדות עם החיים בטווח הארוך. בין אם הילד לובש כיפה סרוגה על הראש או שלא, כולם שווים. בסוף נוצרת כאן שפה של ספורט והנאה. חשוב לשמור על הספורט, במיוחד בעידן הנוכחי כשאנחנו כבר מדברים על מחשבים ומסכים בכל מקום. היכולת של העמותה כיום היא להפגיש בין הילדים במסגרות שונות ובכך לייצר שינוי חברתי. זהו מקור השינוי".

טל: "שיוויון זכויות בין כולם צריך להיות כבר מגיל ילדות ולא רק בגיל בגרות. כלומר, צריך לחלחל את זה לילדים מגיל נורא צעיר. זו הייתה מחשבה עמוקה של כל הצוות של העובדים ושל כל ההנהלה ואני מרגיש שעשינו את הדבר הנכון וזה גם עובד מעולה".

- בעידן הנוכחי, העולם הדיגיטלי תפס מקום נרחב, שהרבה פעמים בא על חשבון העולם האמיתי. איזה קסם יש בעמותה גורם לילדים לעזוב את מסך המחשב לטובת אימוני ספורט?

גדי: "מצד אחד, לא ניתן להתעלם מהעולם הזה משום שזה עשוי לייצר אנטיגוניזם מצד ילדים, לכן אנחנו מבקשים לשלב את העולם הדיגיטלי אך בגבול הטעם הטוב שלא יישתלט על הספורט. מגיל צעיר אנחנו מנסים לעבוד עם ילדים על השילוב של ספורט לצד העולם הדיגיטלי: בין אם זה באימון אישי או לעסוק בכל תחום שבא להם. מצד שני, אנחנו מבינים שיש גם עולם דיגיטלי וכרגע נמצאים במגעי חיבור לאפליקציה מאוד ייחודית שנמצאת בשלבי פיתוח מאוד מתקדמים. זו בעצם אפליקציה שבה ילד יכול לשתף את הקליעה שלו לסל ואת שכיבות הסמיכה שהוא עשה - לא משנה מי הוא. אז אנחנו מבינים את החשיבות של העולם הדיגיטלי ודואגים להנחות ילדים לשלב ספורט בחייהם גם בשלבים מתקדמים יותר".

טל: "הגיבוש, החברה, הפעילות ושיתופי הפעולה שמחברים את כולם הם לפי דעתי בונוס ענק שניתן לילדים. ככה הם גם לומדים כישורים להמשך. במקום להיות תקועים מול המסך כל היום הם מקבלים המון כלים של שיתופי פעולה ותקשורת בינאישית - מה שעוזר להם לא להרגיש חריגים בהמשך".

- איך משכנעים ילדים שרוצים לעשות ספורט אבל מרגישים שאין להם כוח או יכולת?

גדי: "לנסות. ברגע שמנסים פתאום קולטים שזה דווקא לא כזה נורא, אפילו כיף. פתאום יש מגוון רחב של ענפי ספורט להתנסות בהם. נפתח עולם חדש. העניין הוא לא להיות 'הכי טוב' אלא פשוט לעשות פעילות אירובית עם המון קטע משחקי וחוויתי בשביל, כמובן, ליהנות".

טל:״הייתי אומר לאלה שאין להם כוח בכלל לקיים אימונים - יכולים להתחיל ב'רק הליכות' עד שזה כבר משעמם ואפשר להתחיל לרוץ. צריך לבנות את זה לאט לאט ולהוסיף אלמנטים של משקל גם ולהבין מה יותר טוב ונוח עבורם. יש גם את אלה שאומרים שאין להם זמן. זמן לפי דעתי זה דבר נורא גמיש ובאמת תלוי איך מנהלים אותו נכון ובתכל׳ס בכל מקום אפשר לעשות אימון. למי שיותר קשה להם מנטלית - הייתי מציע שיימצאו חבר שיעזור להם להיות יותר שלמים עם עצמם בתוך האימון ועם הגוף שלהם. חבר שיתמוך ויהיה איתם. חשוב ושווה להשתמש באנשים כתמיכה״.

בחצי שנה הקרובה ניקה תשיק את תכנית האימון לגילאי ז- ח "תכנית NIKA PRO" המתבססת על שילוב של אימוני כוח ואימון אירובי. בנוסף לכיתות י'-י"ב, תוכנית "כושר ופיתוח מסוגלות" עשירה בתוכן, מפגשי העצמה ואימונים המועברים ע"י מאמני כושר ויוצאי יחידות קרביות, מאמנים מנטליים, שילוב מחנות אימון ומנהיגות. במקביל, פרויקט תוכנית קדטים בה יוכשרו תלמידי כיתות י' כעוזרי מאמנים.