סוף השבוע האחרון יהיה מהזכורים ביותר בהיסטוריה הישראלית שכן נרשם בו ההישג הגדול ביותר מאז קום המדינה בתחום הכדורגל, לאחר שנבחרת הנוער סיימה את אליפות אירופה עם תואר סגנית האלופה.

ההתרגשות עצומה במיוחד כי מדובר בהישג חסר תקדים למדינת ישראל שיזכר פה עוד הרבה שנים קדימה, במרכזו עומדת קבוצת נערים שעשו את הבלתי יאמן, ובענק. בין השחקנים המוכשרים נמצא גם איליי מדמון, קפטן הנבחרת.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• מחלקים לכם כרטיסים לאירוע פתיחת המכביה ומארז ספורטיבי
• קארין סנדל על כדורגל נשים: "לשמחתי יש מגמת שיפור בעולם"
• יום היוגה הבינלאומי: למה כדאי לנו להתחיל לנסות?

 מדמון, בן 19 בסך הכל וכבר מסומן כאחת ההבטחות בכדורגל הישראלי, גדל בעין הבשור, שם מתגורר גם בימים אלו. מגיל קטן הסתובב עם הכדור בין הרגליים והדרך לעולם הכדורגל הייתה ברורה, בגיל שמונה הצטרף למועדון הכדורגל "הפועל באר שבע" שם נמצא עד היום, כבר עשר שנים, מתוכן, שלוש שנים משחק גם בנבחרת ישראל.

הראיון איתו מתרחש בשיא הטירוף, פחות מ- 24 שעות מרגע הנחיתה בארץ כשהוא עדיין מעכל את המתרחש סביבו. "בשבועיים האחרונים כמעט כל בן אדם ידע מי אנחנו ובאמת הייתה פה חשיפה עצומה למה שעשינו. אנחנו לא רגילים לדברים כאלה במדינה שלנו בתחום הכדורגל, שזה ענף מאוד נפוץ. הייתה התרגשות עצומה סביב זה וזה היה מרגש ברמות. אנחנו חבר'ה צעירים שהתפתחו והגיעו להישג מטורף וזה מרגש לראות את זה ולהיות חלק".

 - איך זה מרגיש להיות מי שבסופו של דבר הוביל את הקבוצה?

"קודם כל, אני תמיד אומר שאין זכות גדולה כמו להיות הקפטן של נבחרת ישראל, בטח לאור ההישג שעשינו שזה להיות הקפטן של סגנית אלופת אירופה, טייטל שילך איתי לכל החיים. זה מעמד מאוד מחייב, זה דורש המון אחריות ומנהיגות, זה כיף מאוד גדול וזכות ענקית".

 - מה מורגש יותר, ההצלחה המטורפת או ההפסד רגע לפני הסוף?

"עכשיו, כשאני כבר יומיים אחרי ואני בארץ ובבית, אני כבר רואה את החוויה ואת ההיסטוריה והמסע הזה שעשינו ביחד. אני גם הייתי שם מהרגע הראשון בתור הקפטן ושחקן מוביל בנבחרת, אז כן הרגשתי את כל המסע העצום ואת כל ההתקדמות שעשינו בחודשים האחרונים. עשינו המון הכנות לטורניר הזאת. עם יד על הלב, בשריקת הסיום אני ועוד חברים התפרקנו על הדשא, ובכינו והיו הרבה דמעות כי בכל זאת הגענו כבר לגמר והרגשנו את עצמנו כבר מעיפים את הגביע. כשזה קרה וכשזה התפוצץ לנו בפנים זה היה מאוד קשה וכולנו נשברנו שם. זה הגיע לנו, הגענו לשם בזכות ולא בחסד. אבל עכשיו כשאנחנו בבית ואחרי זה אנחנו גאים בעצמנו ולאן שהגענו".

את דרכו בענף הפופולרי התחיל כשהיה ילד קטן, הוא בא מבית שאוהב כדורגל ומן הצפוי היה שיישלח לחוג בהתאם, אלא שעד מהרה התברר שהתחביב המשפחתי של משפחת מדמון גילה כישרון ענק באיליי, "רק כשאתה מתבגר אתה מבין את זה. בתור ילד אתה רק רוצה להנות מזה, להגשים את החלום של להיות כדורגלן ולשמח את ההורים. אבל לאט לאט מתגלה כישרון, פתאום אתה מוצא את עצמך משחק בנבחרת של השנה מעליך ואתה מבין את גודל הדבר. כשאתה גדל אתה מבין את המשמעות האמיתית של מה זה להיות שחקן כדורגל, לשחק עם שחקנים בוגרים ממך, לקבל זימון לנבחרת ישראל, לחתום חוזה. אתה מבין שרואים בך עתיד ויש בך משהו. היום אני מבין שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי וזה הדבר שאני רוצה לבנות את החיים שלי סביבו ולהתפרנס ממנו".

- היו קשיים בדרך?

"מי שאומר שאין קשיים הוא לא דובר אמת. אין דבר כזה שאין קשיים בדרך. גם לי היו קשיים בדרך, בנבחרת, כשהייתי שחקן מוביל שם, קרה לי שיום לפני אימון טורניר אני מקבל הודעה שלא זומנתי לטורניר. אני זוכר ימים ולילות שהייתי נוסע עם אבא שלי באוטו ובוכה שלא שיחקתי או שלא הצלחתי במשחק והפסדנו. יש הפסדים, לא תמיד מצליחים ולפעמים גם מקבלים 'לא' - וזה קשה. כמובן שיש גם את הרגעים הטובים, שמתגברים על הרגעים הפחות טובים, היום כשאני נמצא אחרי כל מה שקרה בימים האחרונים, קשה לי לדבר על כל מה שהיה לא טוב כי אני בשיא ההתרגשות".

- איך שילבת בתיכון את הקריירה עם הלימודים?

"במיוחד במקצוע הזה ובייחוד במקצועות ספורט, צריך לוותר על המון דברים. בפן האישי, כל החברים שלי יעידו שכמעט ולא היו לי חיי חברה. היו לי חברים כמובן, אבל הייתי רואה אותם רק בבית ספר וכמעט ולא יוצא איתם. עשיתי הרבה ויתורים בשביל להגיע למקום שאני נמצא בו היום. זה לא היה קל בכלל, ויתרתי על המון דברים. גם בלימודים היו הרבה פעמים שלא הגעתי ופספסתי חומר אבל עשיתי את ההשלמות, הבית ספר ממש בא לקראתי. דאגו לעזור לי להשלים את החומר והמבחנים שהייתי מפספס כדי שאצליח בפן הלימודי, שהיה לי לא פחות חשוב מהכדורגל. זו שגרה שלוקחת ממך הרבה, אימונים והמון השקעה למטרה שתלווה אותך בהמשך החיים, ככה אני ראיתי את זה. מבחינתי אני צריך לשים את זה בראש סדר העדיפויות שלי והאמנתי שכל עוד אשקיע בזה אני אצליח וזה באמת קרה ואני שמח על זה".

- איך המשפחה והחברים נרתמו לדבר הזה?

"מגיל קטן  אני יודע שבלי ההורים שלי אני לא הייתי מגיע לאיפה שאני נמצא היום. אני גר בעוטף והקבוצה הכי קרובה אליי זה באר שבע שזה ארבעים דקות נסיעה. אבא שלי הציב לעצמו מטרה, שאני פרוייקט חייו והוא מגשים את המטרה שלי. גם הוא וגם אמא שלי לקחו אותי לכל אימון, משחק ודאגו לי לכל מה שהיה צריך מארוחה חמה בין בית הספר לאימון ועד ללקחת אותי למשחקים בכל הארץ, הם עושים עבודת קודש. החברים תומכים מאוד, כיף לשמוע את הפרגון מהם, הם מתגאים בי ומשמחים אותי. תמיד כיף לקבל מילים חמות ואני אומר לכולם תודה". 

- הרגשת שזה שאתה מגיע מהפרירפריה זה משהו שעיכב אותך?

"בכללי, באזור שבו אני גר מאוד דליל מבחינת ספורט. במרכז יש לך אגודות וקבוצות, בכל מאה מטר יש מקומות להתאמן בהם. בתל אביב לדוגמה יש את ה'פועל', 'מכבי' ויש את 'בני יהודה' ואת ראשון לציון וחולון שהכל קרוב אחד לשני. פה יש רק את אשקלון ובאר שבע וגם זה מביא איתו מרחק נסיעה שלא כל הורה יכול להרשות לעצמו מבחינת זמנים כי זו באמת השקעה עצומה, כל יום בשבוע. אני חושב שבכללי הייתי שמח אם באזור הדרום היו יותר אופציות, אני חושב שזה משהו שמונע מאיתנו להתקדם ולעשות את ההשקעה הזאת".

 

בנוסף להתרגשות העצומה שהייתה סביב התואר הנחשק שקטפו, הנבחרת עשתה הישג נוסף כאשר הבטיחה את הכרטיס ההיסטורי למונדיאליטו – אליפות העולם עד גיל 20 לנבחרות שיערך בקיץ הבא באינדונזיה. זו תהיה גם הפעם הראשונה שמדינת ישראל משתתפת בתחרות כנבחרת נוער.

"כשנסענו לטורניר המטרה הראשונה שלנו הייתה להיכנס למונדיאל. חמשת המקומות הראשונים באליפות מקבלים כרטיס כניסה לטורניר וזו באמת הייתה המטרה המרכזית שלנו - להיכנס לשם. אחרי המשחק השני, כשהיינו מקום שני בבית והיינו רגל וחצי במונדיאל, השאיפות והמטרות עלו. הבנו שיש את המונדיאל וכיוונו לחצי הגמר וכשזה קרה כבר כיוונו לזכייה. אז בהתחלה באמת המטרה הייתה להגיע למונדיאל וכשזה קרה, נשבר הקרח, עשינו שאת שלנו וכל השאר זה כבר בונוס. זה הישג חסר תקדים. כשהגענו ליהלום מה שנקרא והבנו שאנחנו בדרך לזכייה, כבר רצינו רק לגעת בו".

 - איך ההרגשה לקראת המשחק הגדול ביותר?

"אם את שואלת אותי, אני מוכן לשים המון כסף כדי שהמשחק הראשון יהיה כבר מחר. המונדיאל עוד שנה, במאי 2023, ככה שיש עוד זמן והמון דרך לעבור, עכשיו אנחנו צריכים להתנתק מכל ההתרגשות ועכשיו יש לנו שנה שלמה לתת את כל כולנו בנבחרות עצמן בשביל להיות במונדיאל, כי המקום של אף אחד לא מובטח. צריך לתת את כל כולנו ולהגיע הכי מוכנים, כמו שהגענו לאליפות אירופה ואני בטוח שנעשה את זה ובעזרת ה' שם גם נניף את הגביע".

- יצא לך לשבת בחדר ולהגיד לעצמך - "אשכרה"?

"האמת, מהרגע שחזרתי עוד לא יצא לי לשבת עם עצמי בחדר לעכל את הדברים, אבל כשחזרתי למלון בסלובקיה בחדר אחרי המשחק, ישבתי במיטה והייתי מוצף בהודעות והמון איחולים והתחלתי להבין מה עשינו פה. מדינת ישראל ביום שישי בשעה תשע בערב ישבה וראתה את המשחק. אנחנו מדינה כל כך מרגשת, מדינה קטנה שבערב אחד פשוט התגבשה והתרגשה וזה משהו שהיה מדהים וכיף לראות. ישבתי באמת וחשבתי לעצמי כמה זה מדהים וכמה בא לי את זה שוב ולהביא את הגביע בשביל כל האנשים האלה והרגשתי פספוס שזה לא קרה אבל אני יכול להעיד שעשינו הכל בשביל זה".

 

- איך אתה מסכם את החוויה? 

"חוויה עצומה. זו באמת החוויה הכי מרגשת שהייתה לי. הייתי שם ברגעים הכי עצובים והכי שמחים בחיים שלי והייתי באמת בכל מצב רוח אפשרי שם, עד עכשיו לא מעכל. אני מבין את איך שזה מתפרסם בעולם ובמדינה ואיך שמדברים על מה שעשינו, אבל לא חוויתי את זה עד הרגע בו נחתנו בארץ באמת, זה הכניס אותנו לכל מה שקרה פה. עשינו פה היסטוריה בענף הכדורגל ובספורט הישראלי. אני מאחל שיתנו לצעירים להתקדם".

- לשחק בחו"ל זה משהו שמדבר אליך בעתיד?

"לגמרי, אני חושב שזה ידוע שהרמה בחו"ל היא גבוהה יותר מבארץ ובכל שחקן שמתחיל את הקריירה שלו שואף להגיע לרמות האלו וגם אני חולם להגיע למקומות האלו ולהצליח גם שם ואני בטוח שבעזרת העבודה הקשה שאני עושה, אני גם בעזרת ה' אצליח להגיע לשם".

- מה היעד לשנה הקרובה?

"יש לי חוזה ב'הפועל באר שבע' לעוד שלוש שנים, אני חתמתי שם לפני שנתיים לחמש שנים ואני מכוון השנה להשתלב בקבוצה הבוגרת, אני מקווה שמה שעשינו עם הנבחרת יקנה לי נקודות ויביא לי משהו נוסף להתפתחות שלי בשנה הקרובה. מקווה שהכל יסתדר לטובה".