מאז ששניאור שמח הגיע למקום השני בנינג׳ה ישראל - הוא נח לרגע. מלבד שגרת האימונים העמוסה הוא הפך לכוכב עסוק ממש עם לא מעט הצעות עסקיות ביניהן למשחק ולקמפיינים - וכל זה עוד לפני שהתגייס לצבא. בראיון מיוחד הוא מספר לנו את מה שעבר עליו מאז ההישג ועל החיים והספורט שהשתנו מתחילת המלחמה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• כבר מעכשיו: הטיפים שיעזרו לכם להתנהל נכון כלכלית
• ליניר חזיזה ושון לייטמן: "כולם שווים בענף כדור הנוצה"
• מטה ההסברה האזרחי נלחם באנטישמיות

איך מתמודדים עם החשיפה וההצלחה שבאה בעקבות ההישג בנינג׳ה ישראל?

"אני לא באמת מתרגל לזה. זה כל פעם מפתיע ומחמיא מחדש. ילדים עוצרים אותי ברחוב, מבקשים סלפי ואני מקבל את זה באהבה רבה. הם הקהל שלי והם חשובים לי. אני מחבק את זה. יש רגעים שזה תופס אותך בארוחת צהריים או כשאתה בים עם חברים. אבל אני מבין שזה חלק מזה ואני נהנה שיש לי את היכולת לגעת בכל כך הרבה בני נוער ולהשפיע עליהם".

מה עבר עליך מאז?

"רכבת הרים מצד אחד ההכרה בי כספורטאי, מצד שני המלחמה של כולנו להכיר בענף הספורט הזה ולזכות בתמיכה מגופי הספורט. סדר היום שלי השתנה והוקפד על אימונים. ומתמיד לנהל אורח חיים שיסייע לי לנצח בתחרויות ולאסוף נקודות. האמת שעבר הרבה אבל כלום לא רלוונטי כי החיים שלנו נעצרו ב-7 באוקטובר. אמנם המשכתי להתחרות, נסעתי גם בנובמבר האחרון לניו יורק וייצגתי את ישראל בכמה תחרויות לאסוף ניקוד, אבל אי אפשר באמת להמשיך בשגרה. יש לנו חטופים שנמצאים עדיין בשבי. אני חושב שבאחריות כל אחד מאיתנו לשים את זה על סדר היום בכל דרך. הייתי פעיל בהסברה וירדו לי עשרות אלפי עוקבים, אבל זה לא מזיז לי. אעשה כל שביכולתי לשים את זה על סדר היום ואני חושב שעל כל אחד מאיתנו יש את האחריות הקטנה הזו להצטרף למאבק המשפחות. כל סטורי קטן שמשתפים מסייע במאבק".

הצלחת לחזור לתפקד בלימודים או שיותר קשה?

"המסגרת מתחשבת בי מאוד. אני בבית ספר שמאפשר לי לשלב את הלימודים והספורט. זה חשוב לי. זה קשה מאוד ולפעמים נראה בלתי אפשרי. אני במאמץ משולב יחד עם מערכת החינוך להצליח בלי לפגוע בשגרת האימונים הסזיפית".

מרגיש לפעמים שמתקרבים אליך יותר אחרי ההצלחה?

"אני רוצה להאמין שלא. עברתי שינוי בחיים שלי אז גם הסביבה שלי באופן טבעי השתנתה. אין ספק שאני מכיר כל יום אנשים חדשים. אין ספק שהרשתות החברתיות חושפות אותך מאוד. אני מאמין באנשים ואני אפילו לרגע לא רוצה לחשוב שאנשים קרובים עליי בגלל ההצלחה שלי. החברים שלי חשובים לי. אני משפיע עליהם והם משפיעים עליי".

הטיקטוק שלך הפך גם לויראלי ולמוצלח, איך מצליחים לתפעל הכל והאם זה משפיע עליך בספורט?

"'נקלעתי לסיטואציה', כמו שאומרים. אני קודם כל ספורטאי. כל השאר זה בונוס. הצוות שלי ואני מאוד מקפידים לשמור על זה, ויש המון הצעות למסחר את זה. אנחנו מוותרים כרגע על לא מעט דברים כדי שיגיעו הדברים הנכונים. אני ממש מתמקד בספורט ולהעביר באמצעות הרשתות את הערכים שהספורט שלי מביא איתו".

קיבלת עכשיו קמפיין לצד שמות גדולים, זה מרגיש מוזר פתאום להיות גם כוכב?

"ממש התרגשתי. ממש חיפשנו שותפים לדרך ושבוע שעבר היו מדידות. ופשוט היה בא לי לקחת הכל לארון שלי. צילמנו אתמול קמפיין לקולקציית הגברים של Panta Rei. אני יודע שתגיד שאני מנסה למכור לך, אבל פשוט התאהבתי במוצרים ובמותג ובאנשים שמלווים אותו. כבר מרגיש כמו משפחה".

זה פתח לך גם אופציות לעולם המשחק או את התיאבון לזה?

"היו הצעות, אבל שוב, אני קודם כל ספורטאי. כל השאר זה בונוס. לא בטוח שאצליח לשלב בין הקריירות - אם זה יתאים ויסתדר לא אגיד לא. התנסתי קצת ואני אוהב להשתעשע עם זה. אבל גם שחקן זה מקצוע וכרגע אני לא מרגיש שאני יכול להתמקד בזה ולתת לזה את תשומת הלב".

מרגיש שמתייחסים אליך עדיין כילד או כבר כבוגר?

"בסוף אני הבן של אמא ואבא. אני חוזר הביתה וישן בבית. אנחנו דור כזה שלא רוצה שיתייחסו אליו כילד ולפעמים אני בעצמי שוכח שאני עדיין ילד. אני חושב שכבר מתחילים להבין את הדור שלנו. ומתחילים להבין שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים ולומדים להתמודד עם הקצב המהיר שלנו". 

עם כל התקופה שעוברת והמלחמה, יש לך כיוון שאתה מכוון אליו בצבא?

"אני ממש בימים אלו מתעסק בזה. מצד אחד מה-7 באוקטובר אני לא חושב שיש מלש"ב שלא רוצה לעשות שירות משמעותי ואף תפקידי לחימה. מצד שני יכול להיות שאני יכולת לתרום אפילו יותר בהסברה ובעשייה כאשר אני מייצג את ישראל בעולם. אני חושב על זה המון ומתעכב בקבלת ההחלטות. מה שבטוח שאני אעשה כל מה שאפשר כדי לתרום למדינה שלנו".

איך מצליחים להתאמן בשגרה כזאת?

"אתה בורח לזה. יש כל כך הרבה עצב, ואז כשאתה באימון אז אין רעשי רקע. עדיין תמיד חושבים על הכוחות שנלחמים ועל החטופים שלנו ומשפחותיהם. הייתי בניו יורק ובגלל שהענף שלנו עדיין לא מהמוסדרים, לא הייתי עם אבטחה. התעקשתי עדיין להיות עם הדגל שלנו וצמיד החטופים. מגן הדוד שומר עלינו ולא צריך לפחד. זו מציאות שלא מתקבלת על הדעת".

 

"אני רוצה להוסיף, אם ניתנת לי הפלטפורמה הזו ולדבר לבני הנוער. תהיו טובים אחד לשני. תהיו חברים זה של זה. האחריות לשנות את המצב במדינה היא עלינו".