אין כאן תרבות ספורט, פשוט אין. הגיע הזמן שנסתכל במראה ונתמודד עם המראות הקשים שאנו נאצלים לצפות בהם. הספורט של קורס, אין כאן תרבות ספורט בשום מובן שהוא ואין מה להתפלא שאנחנו לא מצליחים בכלום בספורט.

השבוע הזה התחיל ביום ראשון, כשמנהלת הליגה הודיעה על המתחרים בתחרות השלשות. קולעי שלשות מוכשרים נותרו בחוץ אבל משום מה הוחלט שפניני ושולדבראנד בפנים - החלטה פופוליסטית מלבד שמטרתה להביא כותרות.

יום שני, שוב כדורסל. הפעם גילי מוסינזון שוב פישל כשזרק כדור על שרון דרוקר. בין אם דרוקר הקניט את מוסינזון ובין אם לא מוסינזון צריך לדעת שהוא שחקן בכיר, וככזה עליו לגלות איפוק כי גם אם אכן נאמרו הדברים האלה, לזרוק כדור על מאמן זה מעשה שפל וחסר כבוד.

אחר כך להגיע למצב של קטטה עם מאמן הכושר של ירושלים זה פשוט בושה לשחקן במעמדו של גילי שרק לפני מספר חודשים רץ לכנסת ברשימה ארץ חדשה. אתמול (ג') שוב התקיים אירוע מביך, הפעם בענף הכדורגל במהלך שמינית גמר גביע המדינה בין הפועל רמת גן להפועל עפולה.

חילופי דברים בין מאמן רמת גן, אלי כהן ולמאמן עפולה, ירון הוכנבוים גרמו למאמן של הקבוצה מליגת העל למשוך להוכנבוים באוזן. שניהם הורחקו מהמשחק כמובן. אני חושב שכל המקרים האלו, מראים שאין כאן תרבות ספורט, המקרים האלה מחלחלים אל הבסיס, אל דור העתיד - לנוער שלומד שאפשר להתנהג ככה ושזה מקובל.

וכך האלימות בספורט נמצאת גם בגילאי הנוער וחבל. ככה לא נגיע להשיגים לעולם, הספורטאים חייבים להבין שהם מעצבים את דמות הנוער והם מתנהגים בצורה שמביישת את מעמדם פעם אחר פעם. כמה שלא יינסו לבנות מלמטה, כל עוד הביוב הזה שמחלחל עד לנוער, לא נצליח לגדל פה דור ספורוטאים מוצלח שיוביל אותנו להישגים בתחרויות בעולם.