כאשר ציווה אלוקים את משה רבנו על תרומה למשכן, הציווי היה לקחת מן הגברים בלבד, ואילו הנשים כלל לא היו מחויבות לתרום. ובכל זאת הם תרמו יותר מאשר הגברים. מכאן אנו למדים: שנשים לא צריכות ציווי בצורת פקודה לקיום המצוות, יש להן אמונה והתלהבות טבעית לענייני קדושה.

למעשה, אנחנו רואים שלאישה יש התלהבות טבעית למעשים טובים ממתן תורה. שכן, כאשר בני ישראל קיבלו את התורה בהר סיני, אמר אלוקים למשה: תדבר אל הנשים בשפה רכה, ואל הגברים בשפה קשה. ולמה לדבר לנשים בשפה רכה? מסביר המהר"ל מפראג - הנשים לא צריכות שפה קשה, כי גם אם יבקשו מהן בצורה יפה הן יעשו. אבל הגברים לעומת זאת, עד שלא תצעק עליהם, שום דבר לא יזוז.

ההתעסקות של האישה בגידול הילדים והדאגה לחינוך, לאוכל, לביגוד, לניקיון ולטיפוח הקן המשפחתי הוא די והותר. לכן, על הבעל להיות שותף בבניית הרוחני של הבית, ולאישה הזכות להשפיע מההתלהבות שלה, על הבית ועל הבעל. ועל היכולת הזאת, עלינו להוקיר לה תודה ענקית. חד וחלק, בית ללא אישה – בית יתום הוא.

שבת שלום מהרב גלויברמן וצוות אתר פרוגי