התופעה המדוברות בכתבה היא לא חדשה במיוחד, היא די עתיקה וסביר להניח שהיא לעולם לא תעלם מעולמינו – מעברים של שחקנים מקבוצה לאחרת. הסיבות יכולות להיות שונות ומגוונות: כסף, יוקרה, משפחתיות וסיבות נוספות – משונות יותר ומשונות פחות.

אך מה קורה, כאשר השחקן הזה הוא עמוד השדרה של הקבוצה, שכאשר הוא יעזוב, כל הקבוצה תתמוטט ותתרסק.

ההתרסקות יכולה להיות בדרגות שונות, ייתכן שהקבוצה תדרדר ממצב של קבוצת פלייאוף לגיטימית או מועמדת לאליפות, לקבוצה שיכולה לקבל את הבחירה הראשונה בדראפט של השנה הבאה (מהגרועות בליגה).

ניו אורלינס הורנטס

הצרעות אבודים במדבר, בלי כוכב שיראה את הדרך. מאז שכריס פול עזב את הקבוצה למען הלוס אנג'לס קליפרס, ניו אורלינס הורנטס מדכדכת בתחתית הליגה תוך הצגת יכולת משחק פשוט עלובה. העונה, הם רושמים מאזן שלילי של 27 ניצחונות לעומת 53 הפסדים, בשנה שעברה זה הסתיים עם 21 ניצחונות, 46 הפסדים והמאזן הגרוע ביותר במערב. פשוט עצוב לראות מה קרה לקבוצה שרק לפני מספר עונות התמודדה על אליפות המערב.

אורלנדו מג'יק

הסיפור של המג'יק די דומה לסיפור של ניו אורלינס, גם שם הכוכב הגדול – דוויט האוורד, עזב במהלך הקיץ (האחרון, שנה אחרי המעבר של פול) כחלק מטרייד ללוס אנג'לס לייקרס. קבוצתו הקודמת של האוורד, ניחשתם נכון – מתרסקת. אורלנדו נמצאת עם מאזן של 59 הפסדים ו-20 ניצחונות. בעונה שעברה, המג'יק היו עם מאזן חיובי של 37 ניצחונות ו-29 הפסדים (העונה הסדירה קוצרה בעקבות השביתה). מי זוכר שבעונת 2008/09 הם כמעט זכו באליפות?

קליבלנד קאבלירס

את הסיפור הזה אין אחד שלא מכיר. אחד הכוכבים הגדולים ביותר בליגה הטובה בעולם, לברון ג'יימס החליט לנטוש את הקאבס מתוך מחשבה כי הסיכויים לזכות איתה באליפות לא גבוהים במיוחד. לברון הצליח לזכות באליפות במיאמי, אבל קליבלנד? רק הולכת ודועכת.

טורונטו ראפטורס ופיניקס סאנס

בניגוד לשלושת הקבוצות הקודמות שציינתי, את שתי הקבוצות האלה לא נטשו כוכבי על. את הנציגה הקנדית ב-NBA, עזב כריס בוש לטובת מיאמי היט. יחד עם בוש, הראפטורס היו קבוצת פלייאוף לגיטימית שבדרך כלל הייתה מודחת בסיבוב הראשון, מקסימום בחצי גמר המזרח. אלא שמאז שבוש עזב אותה, טורנטו צוללת למטה והיא נמצאת היום במאזן לא מוצלח במיוחד של 30 ניצחונות ו-48 הפסדים, למרות שניתן למצוא בסגל שלה את רודי גיי שהציג יכולת גבוהה בממפיס.

אצל השמשות המצב גם הוא לא מאיר פנים. אצלם הדעיכה מתקיימת כבר מספר עונות – מאז עזיבתו של סטודאמייר. אבל אם פיניקס הייתה קבוצה שמסוגלת להתמודד על מקום בפלייאוף, ללא סטיב נאש היא אחת הקבוצות הגרועות בליגה.

אבל האם כשהכוכב המרכזי של הקבוצה נוטש אותה, היא תתרסק בוודאות אלא אם היא תביא כוכב אחר במקומו? התשובה מונחת ממש לפנינו, במדינת קולורדו, שם דנבר נאגטס, נטולת הכוכבים רושמת עונה מרשימה למדי אותה היא צפויה לסיים במקום השלישי במערב. כרמלו אנתוני נטש את הנאגטס בפברואר 2011, מה שלא ממש השפיע על הנאגטס.

את אותה עונה, הם סיימו במקום החמישי מה שלטענת פרשנים רבים, נבע מהעובדה שהנאגטס צברו מספר מספיק של ניצחונות עם אנתוני. בעונת 2011/12, גלינארי וחבריו השתיקו את המבקרים כשהעפילו לפלייאוף מהמקום השישי במערב. העונה, דנבר המשיכה בשיפור והיא בדרך הבטוחה לסיים את העונה במקום השלישי במערב.

היא עושה זאת כאמור, בלי סופרסטאר, אפילו אחד. חלוקת הנקודות מתבצעת באופן די מאוזן. שמונת הקלעים המובילים של הנאגטס קולעים יותר מתשע נקודות למשחק ולא יותר משבע עשרה.

מדובר בדוגמה הקלאסית ביותר שניתן להראות לכך שניתן להצליח גם בלי כוכבים גדולים, אבל עם הרבה שחקנים טובים ויעילים כמו לאוסון, גלינארי, איגודאלה וצ'נלדר. אך האם החבורה הזאת תוכל ללכת עד הסוף ולזכות באליפות ה-NBA? כמעט עשור חלף מאז האליפות של דטרויט פיסטונס שהייתה חסרת כוכבים (2004) ואולי השנה, זה יקרה פעם נוספת.