בפרשתנו מזהירה התורה שאסור לגזול את רכוש הזולת. שנאמר: "לא תעשוק את רעך ולא תגזול". הרמב"ם פוסק: "כל הגוזל חברו בשווה פרוטה, כאילו נוטל את נשמתו ממנו". בשורש העניין, ישנו הבדל בין גנבה לגזלה, למרות שבשניהם נלקחים הרכוש של האדם ממנו.

במקרה גניבה, הגנב מכיר בבעלותו של האדם על רכושו, אך לא מעז להתייצב מולו. לעומת זאת, הגזלן שגוזל בגלוי ופוגע בנקודה יסודית ביותר בנפש האדם – בבעלותו על רכושו שלו, ולכן הוא נקרא "נוטל נשמתו ממנו". תיקונו של חטא הגזילה, נעשה רק כאשר הגזלן יחזיר את הגזילה אשר גזל. כי במעשהו מוכיח הגזלן את כנות החרטה ומכיר בבעלותו של הנגזל על החפץ שגזל ממנו.

בנוסף, כתוב גם בפרשה: "ולא תשקרו איש בעמיתו". אומר המגיד מקלם: שהשקרן גרוע מן הגנב ומן הגזלן, הגנב גונב בלילה אבל ביום מפחד לגנוב. הגזלן אמנם גוזל ביום ובלילה, אבל רק מהיחיד ולא מהרבים, שמהם הוא מפחד, ואילו השקרן משקר הן ביום והן בלילה, משקר ליחיד ומשקר לרבים. מפסוק זה אנו למדים כי עלינו להתרחק ממידה רעה זו ולדבוק באמת.

הרב יעקב גלויברמן וצוות אתר פרוגי מאחלים לכם שבת שלום