טריאתלון הנשים הרצליה ה-20 ע"ש תמר דבוסקין ז"ל יוצא לדרך. הטריאתלון יתקיים בשבת, 1 ביוני, 2013 בטיילת הרצוג (חוף הנכים), הרצליה.

טריאתלון הנשים מהווה אירוע תחרותי עממי בעל אופי נשי, שסיסמתו: "כל אחת מנצחת". הוא מהווה עדות להעצמתן וליכולתן של נשים להתמודד עם כל אתגר ולשיפור יכולות גופניות, תוך כדי הנאה מרבית. השנה, כמו בכל שנה, מתקיימים ברחבי הארץ מפגשי נשים, במטרה לצרף נשים נוספות לטריאתלון. 

לקראת הטריאתלון, פגש כתב פרוגי, רועי ביטון, שתי נערות שהחליטו לעזוב את הבית עבור הספורט שישתתפו במרתון הקרוב.  

ליאן ויתקין (17) והדר אהרוני (18) הן שתי נערות שהחליטו לעזוב את הבית בשביל ללמוד בפנימיית וינגייט ולהגשים את החלום הגדול שלהן להפוך לספורטאיות. כיום, ליאן ויתקין לומדת בכיתה י''ב בפנימיית וינגייט והדר אהרוני משרתת בצבא במעמד של ספורטאית.

באיזה גיל התחלתן להתעסק בספורט?

ליאן: "התחלתי להתעסק בספורט מגיל קטן בחוג שחייה של פעוטות, בגיל שמונה הצטרפתי לענף הטריאתלון".

הדר: "התחלתי להתעסק בספורט בכיתה ה', נכנסתי לנבחרת שחיה של הפועל ירושלים ובכיתה ט' התחלתי לעסוק בטריאתלון".

איך היו התגובות בנוגע לעיסוק בספורט?

ליאן: "תמיד קיבלתי תמיכה מהמשפחה, החברים קצת התפלאו בנוגע להתעסקות שלי בספורט".

הדר: "המשפחה שלי תמיד תמכה ותמיד נתנה לי את כל העזרה" היא מספרת ומוסיפה: "הם תמיד באים לעודד אותי בתחרויות - גם ההורים וגם המשפחה הרחוקה. על החברים היא אומרת: "החברים הטובים תמיד מפרגנים".

איך היה המעבר לפנימיית וינגייט, המשפחה תמכה במעבר? 

ליאן: "המעבר היה קשה, הייתי בכיתה ח' ונורא התגעגעתי לבית". היא מוסיפה: "מצד שני, המשפחה תמכה בי מאוד אבל לא כל כך רצתה שאני אעזוב את הבית בגיל צעיר כל כך".

הדר: "כשסיפרתי להורים שלי שאני רוצה לעבור לוינגייט זאת הייתה החלטה שלי עם המאמן שלי" על ההורים היא מספרת: "בהתחלה היה להם קשה להבין שאני רוצה לעזוב את הבית, אבל כשהם הבינו מה המטרה של זה בטווח הרחוק הם התחילו בכל התהליכים הנדרשים כדי לסייע לי לעבור".

איך הסתדרתן עם הסביבה החדשה והחברות החדשות?

ליאן: "ישר השגתי חברות בפנימייה אבל היה לי קשה כי התגעגעתי לבית".

הדר: "בגיל שלי לא היו בטריאתלון בנות אז התחברתי לבנות אחרות היו הרבה שחייניות שאליהן התחברתי יותר, היו גם את הבנות מהטריאתלון שהיו יותר קטנות שגם אליהן התחברתי".

מהו סדר היום שלכן בוינגייט?

ליאן:" קמים בבוקר לאימון שאחריו באה ארוחת בוקר. אחר כך הולכים לבית הספר ומשם לארוחת צהריים". היא ממשיכה: "לפני אימון צהריים יש תזונאית או טיפול בפיזיותרפיה ועוד שני אימונים בצהריים. אחר כך ארוחת ערב ומרכז למידה ובעשר כיבוי אורות". הדר מוסיפה: "באימון בערב היינו שוחים ואז רצים או ההפך ובבוקר עושים ענף אחד".

קיבלתן תגובות לא רגילות על ההתעסקות בספורט רק כי אתן נערות? 

הדר מספרת: קיבלתי בעבר ואני ממשיכה לקבל גם היום תגובות מתפלאות בצבא שלא כל כך מבינים למה אני מתעסקת בספורט". ליאן מוסיפה: "יש אנשים שקראו לי טום בוי אבל זה לא ממש עניין אותי".

איך הצלחתן לשלב אימונים ולימודים?

ליאן: "יש מרכז למידה כל ערב בפנימייה. הבית ספר מתחשב בספורטאים של וינגייט ואני משקיעה בשני הדברים וכך אני מצליחה".

הדר, שכבר סיימה את לימודיה מוסיפה: "אני עשיתי בגרות במתמטיקה, אנגלית וביולוגיה חמש יחידות ועשיתי בכימיה שלוש יחידות. אני חושבת שעצם זה שניסיתי לעשות את מירב המאמצים בלימודים וגם לנסות להתרכז כמה שיותר בשיעורים ובאחר הצהריים לא הייתי צריכה להתעסק הרבה בלימודים ויותר בספורט". 

איזה רגשות וציפיות יש לכן לפני טריאתלון הנשים?

ליאן: "זה טריאתלון שחשוב לי להשתתף בו, אני מתרגשת תמיד לפני כל תחרות ותמיד מצפה לעשות את הטוב ביותר".

הדר: "לפני התחרות יש הרבה מתח וצריכים להביא לידי ביטוי את כל מה שעבדתי עליו ביום אחד ובשעה אחת. ההתמודדות היא לראות הכל בצורה חיובית ולדעת שאתה חזק ועשית את כל האימונים לא סתם, ובסוף תעשה את הכי טוב שלך".

תנו טיפ שיוכל לעזור לספורטאיות צעירות שרוצות להגשים את החלום

ליאן: "תמיד תזכרו את המטרה שלכן ואל תשכחו להנות מגם מהדרך".

הדר: "תעסקו במשהו שאתן נהנות ממנו, ככה תוכל להתמיד ולהגיע רחוק".