השבוע חלון ההעברות הגיע לסיומו, כשבמהלך היום האחרון לחלון ההעברות, זכינו לקבל את שיא ההעברות בהיסטוריה של ארסנל, וכישלון בניסיון של מנצ'סטר יונייטד לרכוש את אנדרה הררה. 

לארסנל וליונייטד עבר של החתמת שחקנים בסכום קטן יחסית. הקבוצות לא נוטות להוציא סכומים עצומים על שחקנים כמו צ'לסי, מונאקו, וריאל מדריד. ארסנל שילמה עד כה סכום שיא של 17.5 מיליון ליש"ט הרחק בשנת 2004, ויונייטד סכום של כ-30 מיליון בשנת 2008. לאורך השנים דובר רבות, בצורות חיוביות ושליליות, על הדרך השמרנית יחסית של הקבוצות בנוגע לסכומים שהן מוציאות על שחקנים.

עם החתמת אוזיל, נראה כי ארסנל איבדה את הדרך. החתמת אוזיל בסכום ענק שכזה היא צעד שונה מאוד מהרגיל, ונראה כי מאמנה של הקבוצה, ארסן ונגר, התייאש מלהסביר את כוונותיו. את המסורת הישנה של הבאת שחקנים צעירים ופיתוחם העדיף להחליף בהוצאת סכום כסף נכבד על כוכב על - מהלך שנראה כדי להשתיק את מבקריו בלבד. 

לעומת זאת, אצל מנצ'סטר יונייטד ומאמנה החדש דייויד מויס, המסורת נשמרת. כאשר קבוצות מסביב משלמות סכומי כסף מטורפים כגון ריאל מדריד בהעברת גארת' בייל, יונייטד לא ממהרת לבזבז יותר ממה שהיא רואה לנכון לשלם. זוהי הסיבה הרשמית לאי העברתו של קשר אתלטיק בילבאו אנדר הריירה לקבוצה. סכום השחרור שעומד על כ-36 מיליון יורו היה גבוה ממה שהקבוצה חשבה שהוא שווה, ולכן ניסתה להגיע להסכם עם בילבאו ולשלם מה שראתה לנכון.

לאחר שהמשא ומתן לא צלח, יונייטד לא הסכימה לשלם כל כך הרבה על השחקן, ולכן העסקה לא יצאה אל הפועל. המסורת והאידיאולוגיה של מויס ויונייטד לא נפגמה בעוד שזו של ונגר וארסנל כן. הכניעה הזאת ל"כרישים הגדולים" כפי שגארי נוויל כינה את המבזבזות הגדולות, יפגע בטווח הרחוק בדמותה של ארסנל, כך שהניצחון הנראה כרגע, יהפוך להפסד ולניצחונה של יונייטד והמסורת שלה.