נבחרת ישראל, עוד כישלון ועוד כישלון, ותמיד לפני כל טורניר גדול יש לנו תקווה והרגשה שהפעם זה יקרה, ובכל פעם אנחנו מתאכזבים מחדש. הרבה אנשים יאמרו שזו בעיה בהתקפה, חלק יאמרו שזו בעיה בהגנה, והחלק האחרון יאשים את השחקנים וצוות הניהול.

קיווינו שהמשחק האחרון אמש (ג'), המשחק שמסכם את הקמפיין ישאיר טעם טוב ולפחות ייתן טיפה תקווה לקמפיין הבא. אבל גם הפעם התאכזבנו, ועוד נגד נבחרת שממוקמת מקום לפני אחרון בבית.

אז למה זה קורה לנו בעצם? למה אנחנו מאמינים בנבחרת ומתאכזבים כל פעם מחדש? קודם כל כי אין חינוך לספורט בארץ. שחקני כדורגל לומדים בתיכון במסגרות רגילות ומתקשים לשלב בין האימונים לבין הלימודים ובגרויות.

בהולנד לדוגמה, את רוב הכסף שמכניסה הקבוצה היא משקיעה בנוער, מעין "בית חרושת" לשחקנים. מה גם שלשחקנים הצעירים יש אקדמיה שבה הם לומדים, אוכלים ומתאמנים בכל יום. השיטה הזאת הוציאה שחקני כדורגל מעולים כמו יוהאן קרויף, מרקו ואן בסטן ועוד.

אז נכון, בשנים האחרונות יותר ויותר שחקנים ישראליים יוצאים לשחק בקבוצות בחו"ל. כולנו ציפינו שהנבחרת תתקדם ותתחזק כתוצאה מכך שהרמה האירופאית גבוהה יותר מהרמה של ליגת העל הישראלית, אך לצערנו גם זה לא קרה.

ואולי זאת הבעיה. הרבה שחקנים שחתומים על חוזים טובים באירופה לא ממהרים להשקיע בנבחרת, וגם שחקנים צעירים מגיעים לנבחרת רק בשביל פרסום וספונסרים, כך שכל אחד מהם רוצה לבלוט.

הרבה פעמים בגלל המניעים האלו המשחק הקבוצתי שכל כך מאפיין את הכדורגל המודרני נכשל. הצופים לאט לאט מאבדים את האהדה והאמון בנבחרת, בשחקנים ובצוות הניהולי. לקהל נמאס לעודד את הנבחרת וכך אין הקהל לא דוחף את השחקנים והנבחרת לעבר הישגים והעפלות לטורנירים חשובים.

אם ניקח מדינה כמו ספרד, מעצמת ספורט בכלל וכדורגל בפרט, כולם יודעים מי השחקנים שישחקו ובדרך כלל הם גם משחקים ביחד בקבוצות הליגה (ברצלונה, ריאל מדריד ועוד).

אצלנו בנבחרת יש שינויים תמידיים בסגל ובהרכב ואין שיטת משחק קבועה ומסודרת. בניגוד מוחלט לספרד גם רוב השחקנים לא משחקים ביחד בקבוצה ולפעמים אפילו לא באותה הליגה.

כך נוצר מצב שהשחקנים לא מכירים מספיק טוב את סגנון המשחק אחד של השני ולא רגילים לשחק ביחד, וכך נוצרות במשחקי הנבחרת טעויות טיפשיות שגורמות לספיגת גולים במשחקים חשובים, להפסדים ולאיבוד נקודות יקרות.

כנראה שיש לנו עוד דרך ארוכה מבחינה מקצועית וניהולית עד שנחזור להאמין בנבחרת ולעודד אותה. ובכל זאת, אנחנו עדיין מחכים שנגיע למונדיאל או יורו.