שריקת הפתיחה של מונדיאל 2014 בברזיל מתקרבת בצעדי ענק, והטורניר הקרוב יספק שלל נבחרות צבעוניות ואטרקטיביות שתשתמשנה בכל האמצעים שיש ברשותן כדי להניף את הגביע המוזהב. ספרד, אלופת העולם היוצאת וזוכת שני טורנירי היורו האחרונים שתגן על התואר בקנאות, גרמניה החזקה של יוגי לב וברזיל המארחת הסימפטית והמעוטרת שחולמת לקחת את הגביע השישי בתולדותיה הן רק חלק קטן מהנבחרות שמהוות איום ממשי על התואר.

 עוד במדור הספורט של פרוגי:

• רוצים גם אתם לכתוב על ספורט? היכנסו ל-Kick
• הוא חוזר: אוסקר גארסיה סיכם במכבי תל אביב
• עוד 10 ימים המונדיאל. מי הפייבוריטיות?

הולנד, צרפת, איטליה ופורטוגל שואפות גבוה גם כן, ונבחרות בלגיה ואורוגוואי כבר מסומנות כסוס השחור של המונדיאל. עם רשימה כה מכובדת קשה להתעלם גם מאנגליה. נבחרת שלושת האריות חולמת לשחזר את ההצלחה מ-1966, אז זכתה בגביע היחידי בתולדותיה בטורניר שנערך על אדמתה. מדי ארבע שנים מפוזרות שלל הבטחות מצד המאמנים השונים ומהתקשורת הצבעונית של הממלכה, עד מהרה הבלון מתפוצץ בפנים של האוהדים המאוכזבים והנבחרת מודחת כבר בשלבי הנוק-אאוט המוקדמים.

מספיק להסתכל בטורנירים האחרונים בכדי להבין את גודל הבעיה: בדרום אפריקה 2010, האנגלים הגיעו לאחר קמפיין מוקדמות מרשים עם תשעה ניצחונות מעשרה משחקים בבית שכלל את אוקראינה וקרואטיה החזקות. באותה שנה נחשפה פרשת הבגידה של ג'ון טרי, בלם צ'לסי וקפטן הנבחרת לשעבר, עם חברתו לשעבר של וויין ברידג', חברו לנבחרת. הפרשה עוררה סערה גדולה וסרט הקפטן נלקח מזרועו של טרי באותו הקמפיין.

האנגלים הוגרלו לבית נוח שכלל את סלובניה, אלג'יריה וארצות הברית, אך עלו רק מהמקום השני לאחר שתי תוצאות תיקו חלשות וניצחון על האלג'יראים. בשלב שמינית הגמר הם פגשו את גרמניה החזקה שהביסה אותם 1-4 וזרקה אותם בברוטאליות מהמירוץ.

גם לקמפיין שלפניו, הגביע העולמי ב-2006, אנגליה הגיעה לאחר שלב מוקדמות טוב שכלל שמונה ניצחונות וספיגה של חמישה שערים בלבד. על הקווים עמד אז סוון גוראן אריקסן השבדי, שציין את הטורניר השלישי שלו כמאמנה של נבחרת שלושת האריות. לרשותם של האנגלים עמד סגל חזק בהחלט שכלל הגנה יציבה בניצוחם של ריו פרדיננד וג'ון טרי, קישור עמוס בכוכבים דוגמת סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד שהיו בשיא פריחתם אליהם התלווה דיוויד בקהאם המזדקן, והתקפה שמורכבת ממייקל אואן ו/ויין רוני הצעיר, גאוות הממלכה המאוחדת.

בשלב הבתים אנגליה התמודדה בקלות עם שבדיה, פרגוואי וטרינינדד-וטובאגו וסיימה במקום הראשון, שסידר לה הגרלה פשוטה בשמינית הגמר מול אקוודור, מולה התקשתה במקצת אך ניצחה לבסוף משער של דיוויד בקהאם. בשלב רבע הגמר העסק היה פחות קל והפעם הייתה זו פורטוגל, הפיינליסטית של יורו 2004 ונבחרת שנמצאת בצמיחה מתמדת, מולה האנגלים היו צריכים להתמודד. תיקו מאופס בתום 120 דקות והפסד מביך בפנדלים קטע את החלום של חצי הגמר ועלה לגוראן-אריקסן במשרתו.

העובדה שנבחרת אנגליה מפשלת ברגעי האמת ידועה לכל. גם בטורנירי גביע אירופה האחרונים האנגלים לא הרשימו ולטורניר ב-2008 הם הגדילו לעשות ואף לא העפילו. מול הנבחרות החלשות ובשלבים המוקדמים האנגלים בדרך כלל מתמודדים בצורה משכנעת, אך מול הנבחרות החזקות שמחכות להם בשלבים המאוחרים יותר נדמה כי הם חוטפים רגליים קרות. בטורנירים האחרונים הם הודחו במשחקים מול איטליה, גרמניה, פורטוגל וברזיל ובמשחקים אלו מתגלים ההבדלים בינם לבין שאר הנבחרות החזקות שמתמודדות מולם.

איכות השחקנים לא מספיק גבוהה, הנבחרת לא מלוכדת מספיק וגם המזל לא עומד לצידה (בבעיטות ההכרעה מול פורטוגל ואיטליה למשל), במילים אחרות: נבחרת אנגליה היא פשוט לא נבחרת מהטופ העולמי כמו שהרגילו אותנו לחשוב. הבית אליו הוגרלו האנגלים לא מסביר פנים ויפגיש אותם עם איטליה, סגנית אלופת אירופה מולה הודחו ביורו האחרון, ואורוגוואי, אלופת דרום אמריקה שזכתה במקום הרביעי בטורניר לפני ארבע שנים. שתיהן לא תוותרנה בקלות ומצפות אף הן להגיע רחוק במפעל.

אם כך, נשאלת השאלה: מה נשתנה הטורניר הזה מכל הטורנירים? ראשית כל, נראה כי הנבחרת האנגלית, בניגוד לטורנירים קודמים, לא עמוסה בכוכבים ומכאן נובע כי היא גם לא עמוסה באגו. אם בעבר ניתן היה לראות מלחמות ופרשיות לרוב שמילאו את הצהובונים בממלכה, בטורניר הנוכחי תכלול נבחרת אנגליה שחקנים שאולי לא מוכרים לאוהד הכדורגל הממוצע אולם יש להם הרבה מה למכור, וברגע שנבחרת אנגליה תתרכז יותר בכדורגל מאשר בדיבורים, כמו הטורניר הקרוב למשל, מצבה עשוי להיות טוב.

סטרלינג במדי נבחרת אנגליה. תסתמך על הצעירים? © פייסבוק

נתון נוסף בעזרתו ניתן להבחין בשינוי הוא שבטורניר הקרוב האנגלים יסתמכו בעיקר על כוכבי הליגה שלהם. בתקופת שנות האלפיים הנבחרת הסתמכה בעיקר על דיוויד בקהאם שעבר לפרוויקט הגלאקסטיקוס של ריאל מדריד והוא זה שנתן את הטון בנבחרת. לאחריו, היו אלה ג'ון טרי, סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד שקיבלו את המושכות לידיהם, אך בצירוף שחקנים בינוניים כמו מייקל דאוסון, ארון לנון וסטפן וורנוק, התקשו להרים את הנבחרת האנגלית. הפעם, לאנגלים יש מצבת שחקנים צעירים מרשימה שמחכים לפריצה הגדולה שלהם, ושימוש נכון בשחקנים אלו יכול להפוך את אנגליה לנבחרת אטרקטיבית בהחלט.