אחד החגים האהובים בשנה, חג הפסח, שמסמל חירות, משפחתיות ואחדות, נחגג השנה במתכונת שונה. ליל הסדר קיבל כינוי חדש - "ליל הסגר", בשל העוצר שהוטל על כל המדינה. בעקבות המצב, משפחות ישראליות רבות המתגוררות ברחבי העולם נאלצו לבלות את החג הרחק ממש חותיהם האוהבות שנשארו בארץ. שוחחנו עם כמה נערים מכמה תחנות שונות בעולם שסיפרנו לנו על ליל הסדר שלהם מנקודת מבטם. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

•  אמ;לק: עדכוני הקורונה, חגיגות הפסח ורעידת האדמה באילת
• בלי לצאת מהבית: אימון כושר מקפיץ ומחטב
• ברוח הקורונה: מי אתם מארבעת הבנים?

הודו (גואה, פאנטם):

שי - לי צין, בת 15 שנמצאת כרגע בהודו מספרת: "אני והמשפחה שלי מטיילים כבר שנה בעולם. עשינו הפסקה מהחיים הרגלים ויצאנו למסע מסביב לעולם במרץ 2019. התחלנו בתאילנד, עברנו לסרי לנקה ועכשיו אנחנו נמצאים כמעט חצי שנה בהודו. אחותי בת ה-18 חזרה לישראל לפני חודש ולכן היא לא הייתה איתנו וחגגה איתו כמו כל שנה. 

את החג חגגנו עם עוד משפחה ישראלית שגרה פה והחליטה להישאר בהודו עד שיחלוף וירוס הקורונה, כמונו. עשינו ארוחת ערב ביחד והאמת שהיה ממש מרגש וייחודי משאר השנים שבהם חגגנו עם המשפחה המורחבת ופחות עם חברים. אני חושבת שבשנים הקודמות זה היה כמו כל חג. חוגגים, שמחים, מברכים, נהנים אבל השנה זה היה מאוד מאוד מבורך. אמרו תודה על זה שיש לנו אוכל על השולחן כי זה לא מובן מאליו (ובעיקר לא בהודו), הבנו את המשמעות של חג. הבנו גם שזכינו לחגוג אותו השנה. זה הרגיש יותר כמו חג יחודי ופחות כמו כל חג שבא בשנה. תמיד אני זוכרת את החגים במשך השנה אבל את החג הזה, אני אזכור לעוד הרבה שנים".

פולין (ורשה):

עומר יהב, בן 10 שמתגורר עם משפחתו בפולין, מספר: "בשנת 2017 יצאתי עם משפחתי לשליחות בפולין. אני גר עם הוריי ואחותי הקטנה בורשה ולומד בבית הספר האמריקאי. זו השנה השלישית שלי פה. יצאנו לשליחות במסגרת העבודה של אבא שלי, הוא מסיים את תפקידו עוד שנה וחצי ואז נחזור לארץ, לבית שלנו במושב נתיב העשרה".

את החג עומר ומשפחתו חגגו גם הם במתכונת מצומצמת. "חגגנו יחד עם עוד משפחה ישראלית שגרה ממש לידנו. בשבילי לא היה הרבה הבדל בין השנה לשנה שעברה כיוון שאנחנו לא גרים עם המשפחה המורחבת שלנו וגם בשנה שעברה חגגנו עם עוד משפחות ישראליות שגרות פה.

לפני שנתיים דוד שלי הגיע לחגוג איתנו עם כל המשפחה, שנה שעברה הגיעה לחגוג איתנו סבתא שלי והשנה דודה שלי הייתה אמורה להגיע עם כל המשפחה אבל בעקבות המצב היא נאלצה לבטל את הטיסה. בארץ האווירה שונה לגמרי. בדרך כלל אנחנו נפגשים עם כל המשפחה המורחבת ופותחים שולחן של 40 אנשים לפחות. ההבדל הגדול השנה היה שראינו את כל המשפחה בשיחת 'זום' משותפת. היה כיף לראות את כולם. אני מאוד מתגעגע למשפחה ולחברים בארץ, בעיקר בחגים".

ג'יברלטר

מעיין עמיאל, בת 16 מג'יברלטר מספרת: "אני והמשפחה שלי עברנו מאשקלון לג׳יברלטר שנמצאת ליד ספרד לפני שלוש וחצי שנים בעקבות העבודה של אבא שלי".

בשונה משנים קודמות, השנה מעיין ומשפחתה חגגו את חג הפסח במתכונת שונה מהרגיל. "בשנתיים הראשונות בפסח טסנו לארץ וחגגנו את ליל הסדר עם כל המשפחה, חוץ מבשנה שעברה שבה לא טסנו לישראל וחגגנו את פסח כאן עם עוד ישראלים אז הסדר לא הרגיש כל כך שונה. השנה לעומת זאת היינו אמורים לטוס לשבועיים לארץ לכבוד פסח והכל בוטל ברגע האחרון בגלל הקורונה. אז כמו כולם את ליל הסדר חגגנו רק המשפחה המצומצמת וניסינו להתעלם מהאכזבה למרות שזה מאוד קשה ואנחנו מתגעגעים לחברים ולמשפחה שנמצאים בארץ ומקווים שבשנה הבאה נוכל לחגוג את חג הפסח עם כל המשפחה המורחבת בארץ".

אנגליה (לונדון)

מיכל מלכה, בת 12 מאנגליה מספרת: "‏אני גרה עם הוריי, שני אחיי ואחותי בלונדון. עברנו לשם כשהייתי בת שנתיים ואני מאוד אוהבת לגור פה".

בניגוד לשנים קודמות בהן מיכל ומשפחתה טסו לישראל על מנת לחגוג את חג הפסח עם משפחתם אשר גרה בארץ, השנה, הם חגגו את החג בביתם שבלונדון. "לחגוג פסח השנה בזמן קורונה היה מאוד משעמם בגלל שכל המשפחה שלי גרה בישראל. שנה שעברה חזרנו לישראלבפסח וזה היה ממש כיף". 

גם מיה נוי, בת 17 מתגרוררת בלונדון ומספרת: "המשפחה שלי ואני עברנו לגור בלונדון לפני שנה וחצי בעקבות התמחות שאבא שלי עושה כאן בבית החולים. השנה, חגגנו את פסח במסגרת מצומצמת - רק ההורים שלי וארבעת האחים. אמא בישלה כל היום, ואבא היה בעבודה - בבית החולים. בכל זאת בחרנו ללבוש בגדים לחג, מה שהשפיע על מצב הרוח של כולם הרבה יותר ממה שדמיינתי. יצאנו לגינה וקצת הצטלמנו כמו שאנחנו רגילים לעשות בכל שנה, ומזג האוויר היה מעולה, משהו שאנחנו לא רגילים אליו כאן בלונדון.

נכנסו, התיישבנו מסביב לשולחן, והתחלנו לקרוא בהגדה. שרנו שירים, שתינו יין תירוש,  והתחלנו לאכול. הקפדנו על מאכלים מסורתיים לחג (אפילו השגנו מצה שמורה מהרב המקומי!), אבל גם היו לנו תוספות משלנו . האווירה הייתה ביתית, חמה ונעימה. כולנו נהננו ממש. בשנה שעברה חגגנו עם חברים מכאן, משפחה ישראלית נוספת וידיד יהודי שלי מבית הספר. היה כיף מאוד והאווירה הייתה שונה".

קליפורניה (סאן דייגו)

רוני חן וולמן, בת 15 מסאן דייגו מספרת: "אני במקור מתל אביב, אבל משפחתי ואני עברנו לארה"ב כשהייתי קטנה, לאחר שאבא שלי שעובד כמדען קיבל עבודה כאן בסן דייגו. יש לנו כאן קהילה יהודית גדולה יחסית, אז למדתי כמה שנים בבית ספר עברי והתחברתי יותר לרקע שלי. למדתי יותר עברית, מסורת ותרבות. ביקרתי את משפחתי בישראל, כאשר אחד מבני משפחתי חגג בר מצווה לפני מספר חודשים. החזרה הקצרה לבית בהחלט גרמה לי להרגיש גאווה ולהזדהות כישראלית".

רוני הוסיפה כי השנה גם הם נאלצו לחגוג את החג במתכונת מצומצמת. "לפני וירוס הקורונה, בדרך כלל היינו מתכנסים בבית של מישהו לפסח, עם עוד משפחות והסדר היה גדול ומרווח. זה הרגיש נורמלי לחלוטין, כולם ישבו סביב השולחן, חוגגים וצוחקים. לעומת זאת, השנה אני ומשפחתי התיישבנו, הפעלנו שיחת וידיאו של 'WhatsApp' וקיימנו מפגש וירטואלי עם סבא וסבתא, הדודים והדודות ובני דודי. אני מאוד מתגעגעת, אבל היה נחמד להתחבר דרך המסכים שלנו, אפילו אם איננו יכולים להיות ביחד באופן מוחשי כרגע".