לא רק גרטה: 5 פעילים ידועים למען הסביבה
אחת מהפעילות הכי בולטות כיום למען איכות הסביבה היא גרטה טונברי אבל עוד הרבה לפניה היו פעילים אקטיביסטיים שהשאירו את חותם לעד על האנושות כולה וכמובן על הסביבה שלנו
כיום כשאנחנו חושבים על איכות הסביבה ועל הפעילים המרכזיים בתנועה לשמירה על כדור הארץ שלנו, התמונה הראשונה שעולה לרובנו היא בני נוער (ובראשם גרטה) עם אש בעיניים, מפגינים כנגד המבוגרים חסרי האחריות שהביאו את הסביבה שלנו למצב שבו היא היום, ולמרות שיש בכך הרבה אמת, חשוב לציין שלאורך כל ההיסטוריה האנושית היו הרבה פעילים בולטים במאבק למען איכות הסביבה, שתרומתם ומאבקם הביאה לשינויים ולרפורמות חשובות שעוזרות לנו לשמור על הסביבה שלנו גם היום.
בשביל להמשיך את המאבק על כדור הארץ, חשוב לא להסתכל רק על גרטה ומנהיגים נוכחיים אחרים, אלא גם על חמשת הפעילים הללו, שהשפעתם על איכות הסביבה בכל רחבי העולם מורגשת עד היום.
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
- מותר להיפגש: דברים שאפשר לעשות עם סבא וסבתא
- אמ;לק: צעדים ראשונים בחזרה לשגרה
- מור חממי מדברת על משבר הרקדנים בצבא והשאיפה להגיע לחו"ל
ג'ון מיור
ג'ון מיור, שנחשב לאבי רעיון הגנת הסביבה ושימורה, היה פעיל משמעותי בארצות הברית והקים שמורות טבע ופארקים לאומיים. עד היום הרעיונות שלו וכתביו נלמדים בבתי ספר ובפקולטות לשמירת הסביבה בארצות הברית בפרט ובעולם בכלל. למרות ההשפעה העצומה של מיור על איכות הסביבה בארה"ב, מפתיע לציין שהוא בכלל לא נולד בארצות הברית, הוא היגר למדינה מסקוטלנד כשהיה צעיר ובחר לגור בויסקונסין, מדינה קטנה במרכז ארצות הברית שידועה בשטחים הנרחבים שלה. ובאמת, מהר מאוד הוא גילה את היופי של הליכה בטבע ותוך כמה שנים כבר הספיק ללכת מקנטקי עד לפלורידה, מרחק של כאלף קילומטרים. הוא גם יצא למסעות בקנדה ואלסקה וגילה את מפרץ הקרחון שבאלסקה. מסעותיו גרמו לו להבין את המשמעות שבשמירה על הסביבה.
הוא הפך למדריך תיירים בפארק יוסמיטי שבמזרח קליפורניה, והתחיל לפרסם מאמרים בנושאים גיאולוגיים ובוטניים למגזינים שונים ואפילו כתב מספר ספרים על מסעותיו, בשנת 1896 מונה ליועץ בוועדה שבדקה את מצב היערות בארה"ב והמליץ על הקמת שמורות טבע כאמצעי לשמירה על היערות. בתקופה זו החל מיור ליצור קשרים רבים עם גורמי ממשל ובעידודו קמו פארקים לאומיים רבים ברחבי ארצות הברית כמו פארק יוסמיטי ופארק סקויה, הוא גם הקים את "מועדון הסיירה" - מועדון תיירות בטבע שהוקם במטרה לפעול למען איכות הסביבה, המועדון הוא אחד הגופים הרשמיים הראשונים שפעלו למען איכות הסביבה.
צ'יקו מנדז
צ'יקו מנדז נולד בעיירה קטנה בצפון מערב ברזיל, למשפחה ענייה שעסקה בהפקת גומי מעצי האמזונס. באותה תקופה תעשיית הגומי בברזיל נשלטה על ידי כמה גורמים עשירים שהשתמשו בכוחם כדי לנצל את המשפחות העניות שעבדו בייצור הגומי, צ'יקו היה מודע לזה ובגיל 26 הקים את התארגנות העובדים הראשונה שפעלה בכדי לעמוד על זכויות העובדים מול מנהליהם, באותה תקופה הוא גילה את החשיבות של שימור האמזונס, כאשר ראה את הרס היערות שנעשה עבור התעשייה אליה היה שותף. הוא התחיל להעלות את המודעות הציבורית לשימור האמזונס ואף פנה לבנק העולמי ולמשקיעים בכל העולם במטרה להסיר את השקעתם הכלכלית ביוזמות שקידמו כריתת יערות באמזונס ולתמוך ביוזמות שונות בהפקת אלטרנטיבות זולות אחרות.
בשנות ה-80 התנערה ברזיל מהשלטון הדיקטטורי שאחז בה והשלטון החדש החל לתמוך ביוזמותיו של צ'יקו, וכבר ב-1987 הובילה פעילותו של מנדז לכך ששטחי יערות רבים, שהיו מיועדים לכריתה ולהפיכה לשטחי מרעה יוכרזו כשמורות טבע. הצלחותיו גרמו לפגיעה כלכלית בענף הבקר בברזיל, שכרת יערות עבור מקומות מרעה לפרות ולצאן, ובשנת 1988 נרצח מנדז על ידי בנו של אחד מתעשייני הבקר הגדולים בברזיל, אבל המסר שלו, שמירה על יערות האמזונס מפני כריתה והרס, עדיין חי ובועט.
ואנגרי מאטאיי
הסיפור של מאטאיי הוא, כמו סיפורם של הרבה פעילי סביבה, סיפור הצלחה ענקית שהתחיל בקטן. מאטאיי נולדה ב-1940 לשבט הקיקויו שבקניה, למשפחה פוליגמית שרובה לא ידעה קרוא וכתוב. אך ואנגרי הייתה נחושה, והצליחה להגיע לבית הספר היחיד בקניה שבו למדו בנות כהות עור והצליחה להגיע ללימודים גבוהים באוניברסיטת פיטסבורג שבארה"ב, אחר כך חזרה לקניה והשלימה דוקטורט באנטומיה באוניברסיטת ניירובי, כך הפכה מאטאיי לאישה הראשונה באפריקה המזרחית שקיבלה תואר דוקטור.
מאטאיי הקימה את "תנועת החגורה הירוקה", היא הייתה מודעת לחשיבות של שתילת עצים, במיוחד במקום צחיח כמו קניה. באמצעות התנועה היא הצליחה לשתול יותר מ-30 מיליון עצים, היא גם השתמשה בתנועה כדי להתמודד עם בעית האבטלה בקניה ודאגה להרבה קנייתים לעבודה משתלמת. בעקבות פעילותה היא שימשה כסגנית שר לאיכות הסביבה של קניה, שם המשיכה בעבודתה. בשנת 2004 זכתה מאטאיי בפרס נובל לשלום על תרומתה לאיכות הסביבה, לחברה האזרחית בקניה ולמעמד האישה הקנייתית, היא הפכה לאישה האפריקאית הראשונה אי פעם שזכתה בפרס.
עדי לוסטיג
עדי לוסטיג היא פעילת איכות הסביבה הצעירה ביותר ברשימה שלנו וגם אחת מפעילות איכות הסביבה החשובות בישראל. סיפורה של לוסטיג טיפה יותר מוכר בישראל, אבל גם כיום קשה להאמין שהמאבק שבו היא התחילה הוביל לתוצאות המדהימות שעליהן היא חתומה. בשנת 2008 הפך חוף פלמחים לאזור סגור, חברת בנייה קיבלה אישור לבנות בחוף כפר נופש יוקרתי שאמור היה להתפרש על למעלה מ-75 דונם, תוך כדי החרבת החוף והסביבה המקיפה אותו. אבל קבוצה של צעירים שנהגו ללכת לים לעיתים קרובות- בהובלתה של לוסטיג, החליטו למחות כנגד הקביעה. הם התיישבו מול הטרקטורים ומנעו את המשך העבודה על כפר הנופש.
המאבק שלהם נמשך יותר משנה וחצי ולאורך הזמן הצטרפו אליו עוד פעילים, פוליטיקאים וגופי תקשורת שהתחילו להתעניין במאבק. בשנת 2010 קרה משהו חסר תקדים, השר לאיכות הסביבה דאז, גלעד ארדן, ביטל את ההחלטה להקמת כפר הנופש והחזיר החוף לידי הציבור. בית המשפט אישר את החלטתו והעביר את הפארק לידי רשות הטבע והגנים כפארק מוגן.
גיילורד נלסון
לאחרונה צויין ברחבי העולם יום כדור הארץ, ואמנם השנה הוא היה טיפה שונה בעקבות הקורונה, אך עדיין היום הזה הוא בעל חשיבות גבוהה בכל הקשור למודעות הגלובלית לשינויי האקלים ולצמצום הפגיעה בסביבה. יש אדם אחד שלו אנחנו חייבים להוקיר תודה על היום הזה: הסנאטור גיילורד נלסון. לפני שהפך נלסון היה סטודנט למדעי המדינה, עורך דין ואפילו השתתף במלחמת העולם השנייה בקרב על אוקינאווה. בשנת 1948 נבחר לסנאט האמריקאי מטעם מדינת ויסקונסין (כן, אותה המדינה בה גר ג'ון מיור), הפך למושל המדינה בשנת 1958 ובשנת 1962 נבחר שוב לסנאט מטעם המדינה.
במהלך הכהונה השנייה שלו בסנאט התחיל נלסון למקד את עיסוקיו בנושא איכות הסביבה. מלבד ייסוד ה-22 באפריל כיום כדור הארץ, הוא גם היה אחראי על תכנית ממשלתית לרכישת שטחים סביבתיים ברחבי ארצות הברית, תכנית שהצילה יותר ממיליון דונם של טבע מהריסה. הוא היה גורם קריטי בבניית מסלולים טבעיים להליכה ברחבי ארצות הברית (המפורסם בהם הוא מסלול האפלאצ'י) ובהעברת החוקים להגנת הסביבה, האוויר והמים.