מצב הכבאים בניו יורק, משביע רצון. כזה הוא היה בשבוע שעבר, כשישבתי על עוד כתבה לאתר פרוגי, וברקע שמעתי צפירה חזקה שעולה ויורדת.

הבתים שרק מיליונרים יכולים להרשות לעצמם לקנות בארה"ב

מיהרתי לצאת מהדירה בקומה החמישית, ניסיתי להזמין את המעלית ולחרדתי גיליתי שהיא אינה זמינה. מיד חשתי למדרגות החירום, וראיתי את המעלית מעוגנת בקומת הקרקע עם הדלתות פתוחות. הבנתי שפרצה שריפה בבניין.

האמת היא שממש נלחצתי. שמעתי שבניו יורק שריפות זה הדבר החמור ביותר שיכול להיות. בכל מקרה, כשיצאתי מהבניין אל הרחוב, איך אומרים? "נפל לי הלב". ראיתי כארבע כבאיות, לא מימי המנדט כמו בישראל, כל אחת מהן אימתנית בעלת סולם בגודל מטורף וצוות של שישה כבאים. עמדו על הכביש הרחב, ואני לא צוחק, לפחות שלושים כבאים.

עכשיו כדי לתת לכם אינדיקציה קלה, מהרגע שבו התחלתי לספר ועד הרגע שיצאתי מהבניין, חלפה לא יותר מדקה, וכבר כל המערך הזה היה על הכביש. שתבינו, כבאי ניו יורקי, זה אומר אדם גדול ממדים עמוס ציוד כמו חייל קרבי ויותר, לא משהו שיצא לי לראות מקרוב. אבל לא ממש חשבתי על כל זה באותו רגע, הסתכלתי לעבר הבניין, ובדקתי איך ומאיפה יצאו לשונות האש הענקיות. הייתי בטוח שזה הסוף.

מסתבר, שמערכת כיבוי האש בניו יורק חזקה הרבה יותר ממקבילתה הישראלית. בסך הכל, לשכנה מהקומה השנייה נשרף התנור, היא הדליקה אותו על טמפרטורה לא נכונה, וגלאי העשן הופעלו והזעיקו את מכבי האש.

רציתי לצלם לכם תמונה, אבל לא הורשיתי באותו הרגע. אם הייתם רואים את הכוחות שהגיעו ונעמדו בתוך כדקה וחצי מרגע הקריאה, הייתה עולה לכם האסוציאציה באופן מיידי, מה היה קורה אם צוותים כאלו היו מגיעים אפילו בזמן כפול ומשולש, לשריפה באסון הכרמל? אכן, בתחום הזה יש לנו עוד הרבה מה ללמוד מהדוד סם באמריקה. הרי אצלנו, בכל עיר קטנה יש רק ניידת כיבוי אחת. אתם חושבים שזה מספיק?