סגירת מעגל עם האקס. אחרי שלוש שנים של לראות ולא לגעת, לחלום, לדמיין על איך זה יקרה מתי ואיפה זה קרה. אני והאהבה הראשונה שלי סגרנו מעגל, זה שעליו נשמעו כל השירים וזה שאליו הושוו כל מערכות היחסים.

עוד במדור היחסים בפרוגי:

• טור אישי: "יצאת מהארון? תתחיל לשמוע ליידי גאגא"
• היי אחי, כמה פעמים עברת ברחוב וצעקו לך משהו?
• כמה הסלולרי שלכם משפיע על מערכת היחסים?

זה נגמר עם הרבה דמעות וכאב אי שם בשנת 2012 בחורף הכי אפור בחיי, אחרי שנה וחצי יחד. לא אשכח לעולם את היום הזה שדברנו מתחת לבניין שלו. שנינו בכינו, התחבקנו, בכינו, והרגשנו שזהו - למרות האהבה הגדולה שלנו, שני ילדים שאוהבים מאוד אבל לא מתאימים, לא יודענו איך להתמודד עם הפערים ביננו. אז היו המון ריבים וכאב, זה מתסכל שאתה לא יכול עם מישהו אבל גם לא יכול בלעדיו.

לקח לי זמן להתגבר על הפרידה. זה הגיל שבו אתה מגבש את הזהות שלך, והוא היה חלק מהזהות שלי, אז כל מה שהתרחש סביבי פתאום היה לי מאוד מוזר, כאב כי הרגשתי שאיבדתי חלק ממני, אבל לא ידעתי שקיבלתי את עצמי. הייתי בעיקר בשוק, שוק שפתאום ראיתי שבנים מתחילים איתי, שוק שפתאום התחלתי להגשים את החלומות שלי, שוק שבנים רוצים אותי ורואים אותי כמישהי יפה.

זו הייתה מערכת יחסים של המון ויתור עצמי, אהבתי אותו יותר משאהבתי אותי. הייתי ילדה, ואהבתי בכל העוצמה, ללא הגנות, פילטרים או אגו והיינו אנשים שונים מאוד, הוא דיכא אותי, היום אני מבינה את זה, אבל אז זה לא היה אכפת לי, לא שהוא לא מתאים לי ולא שאני שווה ומגיע לי יותר, אהבתי אותו, אהבתי בו הכל, כל חסרון בו הפך מול אחרים ליתרון.

בצעדים קטנים המשכתי הלאה, העלייה למעלה לא הייתה קשה אחרי הפרידה, פתאום היה בי רצון שהוא יראה אותי ממשיכה הלאה, אז עושים דברים חשובים ומעלים לפייסבוק כדי שהוא יראה שהוא לא מעניין אותי, מצטלמת עם בנים שנראים טוב יותר ממנו כדי שהוא לא יעלה בדעתו בכלל שבכל יום אני סוקרת לו את הפרופיל, אבל בפנים ידעתי שאף אחד לא משתווה אליו, רציתי אותו למרות שהוא לא היה הכי יפה, שהוא לא היה הכי אינטליגנטי ומעניין, כי פשוט אהבנו באמת, כי הוא גרם לי להרגיש את החום הזה בלב, אתו חוויתי את כל החוויות הראשוניות שלי, הוא היחיד שראה אותי באמת, מבפנים, בלי מסכות והגנות. 

"לא נתתי לעצמי לאהוב"

במערכות היחסים אחריו מאוד שמרתי על עצמי, לא נתתי לעצמי לאהוב, פחדתי שיכאיבו לי שוב, פחדתי להיות אני באמת, אז הן נגמרו נורא מהר ותמיד מהצד שלי, כל פעם מצאתי תירוץ אחר לעצמי ולו, ושברתי לבנים את הלב, באמת שלא בכוונה - פשוט לא הרגשתי כלום יותר, חייתי אבל מתתי, מוכנה לפגוע באחרים רק לא להיפגע שוב בעצמי. 

אחר כך הייתי לבד, כי פחדתי לפגוע באחרים ופחדתי שיפגעו בי, ידעתי שתמיד זה יהיה או זה או זה, ואני לא רוצה לפגוע ולא מסוגלת להכאיב לי שוב, המוות אמנם לא כואב אבל משתק את הגוף, אוכל את הנשמה, מוחק את מי שאתה באמת, את מי שהיית, אהבתי ונכנסתי לקשרים אבל לא נתתי לעצמי ללכת עם זה רחוק, לא נתתי לעצמי להיות שם באמת.

אז חזרנו לדבר... 

לאחר שנתיים מהפרידה, שנתיים של מערכות יחסים, שנתיים של הגשמת חלומות, שנתיים שבהם הפכתי למישהי אחרת שעושה את מה שהיא אוהבת, מגשימה את עצמה ואת החלומות שלה וחזקה יותר מאותה ילדה שאיבדה את עצמה בתוך המערכת יחסים ההיא - אני והאקס חזרנו לדבר. זה היה מרגש, סוחף וזורם, ברקע התנגנו השירים "בך מחדש" של יזהר אשדות, ו"עוד נגיעה" של החברים של נטשה, הייתי בהיי מטורף.

"הצעתי לו לבוא אלי 'בהומור' כמובן"

יום אחד החיים הובילו אותנו לדבר בוואטסאפ, ואז איכשהו הגענו לזה שהצעתי לו לבוא אלי "בהומור" כמובן, הכל בהומור כדי שאני אוכל תמיד לקחת צעד אחורה אם הוא לא יזרום, זו הדרך להתמודד עם הבן אדם ואני מכירה אותו טוב.

אחרי עשר דקות הוא היה אצלי. אחרי שלוש שנים ארוכות האקס המיתולוגי שלי בא אלי.  רצתי להתקלח, דחפתי את כל הבלגן מתחת למיטה והוא עלה, הצעתי לו מים ואמרתי לו לבוא לקחת אותם כי לא רציתי שהוא יראה איך היד שלי רועדת כשאני מחזיקה את הכוס, הלב דפק חזק, שכבנו על המיטה, הוא החמיא לי על הריח ואני שאלתי אותו אם מהשיער או הבושם כדי שיתקרב להריח, ובכלל יתקרב. שנינו רצינו להתקרב אבל פחדנו, התקרבנו, התרחקנו, התקרבנו והתרחקנו שוב.

זה קרה.  האור בחדר כבה, השפתיים קורבו והתנשקנו. וזה היה כל כך... סתמי. כן, לא היו שום פרפרים, שום נצנצים לא פוזרו מהשמיים, וחדי קרן לא רקדו סביבנו, דמיינתי את זה כל כך הרבה פעמים מרגש, מלהיב, אלוהי, אבל מסתבר שפשוט בניתי לעצמי בראש משהו שמושתת על רגשות געגוע, רגשות שכבר לא קיימים בי היום.

שלא תבינו לא נכון היה מאוד נחמד, התקשורת ביננו הייתה מדהימה, וכן הייתה לי אהבה אליו, אבל אהבה אחרת, אהבה לבן אדם שהוא, הערכה עמוקה לאדם שאהב אותי פעם מאוד ונתן לי כל כך הרבה, תחושת חום וביתיות, אבל ידעתי, הרגשתי שזה כבר לא זה, שזכיתי לסגור אתו מעגל ולהסגר על עצמי מה אני צריכה ורוצה באמת, הבנתי כמה התבגרתי.

"עכשיו הגיע הזמן לאהוב שוב בכל העוצמה"

אני מלאת תודה על התהליך שעברתי איתו ואחריו, ועכשיו הגיע הזמן לאהוב שוב בכל העוצמה, להכיר מישהו באמת במקום הכי רגיש וחסר מסכות, לחיות, להתרגש, לתת ולקבל. אני כבר לא מפחדת, יודעת מה אני באמת צריכה ורוצה, אמנם קצת קשה לי למצוא את מה שאני בדיוק מחפשת אבל אני יודעת שזה יגיע אלי מתי שזה יצטרך להגיע. כל מערכת יחסים היא שיעור, מראה למי שהיית והצרכים שלך באותה תקופה, אני כבר לא אותה ילדה בת 15.