אחד מהנושאים הכי מדוברים בתקופה האחרונה, הינו - תופעת הדרת נשים מהמרחב הציבורי בישראל. התופעה מתבטאת במגוון תחומים: הפרדה בין נשים לגברים באירועים ציבוריים, מניעת שירת נשים ועוד. לאחרונה, התופעה שוב עלתה לכותרות, לאחר שהרב פירר ביקש שלא יופיעו זמרות באירוע ההתרמה השנתי של עמותת "עזרה למרפא". מן הסתם, הבקשה עוררה סערה הן בקרב קהילת הזמרים והזמרות הישראלים והן בקרב כלל האוכלוסייה; ולבסוף הוחלט לבטל את האירוע. האם זאת הייתה ההחלטה הנכונה? האם ישנם מקרים שבהם הדרת נשים היא לגיטימית? ואיזה ערך חשוב יותר - שיוויון או חופש דת?

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בעד או נגד: ללמוד למבחנים עם בני הזוג
• בואו לגלות: איזה זוג טלוויזיוני אתם?
• רווקים וטוב להם: הסלבס בציטוטים מעודדים על רווקות

ובכן, בתור יהודייה גאה, שמאמינה בחשיבות היהדות, המסורת וערכיה - אני מתנגדת בכל תוקף לכל סוג של הדרת נשים ציבורית. אל דאגה, אני מיד אסביר את עצמי: הרי שבמשך מאות אלפי שנים, היהדות היוותה סמל של תקווה, אחדות ושייכות; אז כיצד ייתכן שכעת, התרבות המופלאה שלנו נהפכה לסמל של אי-ליברליות, הפרדה וכפייה דתית? 

אינני מסוגלת לשאת את המחשבה שיסודות הליברליות מנופצים באופן יומיומי בשם היהדות, שאמורה לסמל אחדות ושייכות. אני מסרבת להאמין בכל תוקף שהישות הרוחנית ששומרת עלינו מלמעלה - מחשיבה את שמירת הנגיעה כצדקה ואילו את הרצון לחיות בתחושת שיוויון ובחברה ליברלית - כחטא נורא. בעיניי, המטרה האמיתית של היהדות היא לאחד בין בני ובנות העם היהודי ולאפשר להם לחיות בחברה מודרנית ומקבלת - ולא להפך. 

כמובן שבלתי ניתן לדבר על הדרת נשים, מבלי להזכיר את העניין ה(מאוד)אנטי-פמיניסטי שכרוך בתופעה: כפי שידוע לי, התפיסה שנשים הן אובייקטים מיניים שצריכים להיות מוצנעים בכדי חלילה לא לעורר את היצר הגברי, נותרה איפה שהוא שם בימי הביניים (וטוב שכך). אולם, כנראה שישנם לא מעט אנשים שעדיין לא התגברו לגמרי על התפיסה הזאת - והם בטוחים ששירת נשים, קהל בלי הפרדה ומדריכה ממין נקבה בצבא, הם מה שנקרא - מתכון לאסון נורא. לדעתי, לפרספקטיבה הזאת כמעט ולא צריך להיות מקום במרחב הציבורי, במיוחד כשמדובר באירועים שמופנים לכל הקהלים. 

יחד עם זאת, אל תבינו אותי לא נכון - למרות התנגדותי הרבה להדרת נשים ופגיעה בערכי הליברליות והשיוויון, אינני תומכת כלל וכלל בנקיטת אמצעים קיצוניים שעלולים לפגוע בחופש הדת של שומרי המצוות - ולא, אלה לא דברים סותרים. ניקח כדוגמה את ביטול אירוע ההתרמה של ארגון "עזרה למרפא": כאמור, לדעתי, מניעת שירת נשים באירוע שלא מיועד רק לקהל הדתי-חרדי, מהווה הפרה חמורה של זכויות בסיסיות. אולם, במקרים כמו אירוע ההתרמה המדובר, בהחלט היה ניתן להקדיש דקה או שתיים לחשיבה על פשרה מציאותית ולגיטימית, שלא הייתה פוגעת הן בזכות לחופש דת של שומרי המצוות והן בזכות לשיוויון של הזמרות שהיו אמורות להופיע באירוע. דוגמה לפשרה כזו הינה: הזמרות יעלו להופיע ראשונות - וכל מעט האנשים שאינם מוכנים לשמוע שירת נשים, יגיעו לאחר סיום מופע הזמרות. הפשרה הזאת או פשרות דומות לה הן בהחלט מציאותיות ויכלו למנוע את ביטולו של האירוע החשוב, אשר מטרתו הייתה, ללא ספק - חיובית ומשמעותית ביותר. 

© Fotolia 

בעיניי, ביטול אירוע ההתרמה מוכיח את מה שרבים כבר אמרו לפני: החברה שלנו מפולגת מאוד, אנוכית ונוטה להתעסק בתפל ולא בעיקר. דבר זה בא לידי ביטוי בעיקר בנושאים שנויים במחלוקת, כמו - הדרת נשים: הרי שניתן לראות בבירור שאף צד, לא שומרי המסורת ולא החילונים, לא מוכן לנהל משא ומתן ולהגיע לפשרה. לכן, לדעתי - הפתרון לסוגייה הזאת ורבות כמוה, נמצא בכל אחד ואחת מכם: עליכם להיות קשובים לסביבה שלכם, פתוחים לרעיונות (גם אם הם לא מוצאים חן בעיניכם), לכבד את השונה ולא לכפות את אורח חייכם על אנשים אחרים. רק כך נוכל לפתור סוגיות מורכבות בקלות ומבלי לפגוע בשום צד.