האהבה הראשונה שלי, נשמע כמו התחלה של בדיחה גרועה או סטטוס בפייסבוק. שהעלו את הרעיון לפרוייקט הזה באתר הדבר הראשון שאמרתי זה "אש!", מה יותר מצחיק מלספר על האהבה הראשונה שלך?

עוד במדור היחסים והאהבה של פרוגי:

• זהירות: פדיחות שקורות בקיום יחסי מין
• קבלו: פדיחות שקורות בדייט ראשון
• איך לא תפשלו בדייט הראשון?

זה התחיל בחופש הגדול של סוף כיתה ו' לתחילת כיתה ז', כמה ימים לפני שהעולם שלי די חרב עליי (לא קשור לסיפור). הכרתי מישהו שלמד בבית הספר שבו הייתי אמורה להתחיל ללמוד מיד בתום חופשת הקיץ, הכרתי אותו אצל חברה שלי, אחותו והיא חברות טובות.

ערב אחד ישנתי אצלה והגורל הנחמד החליט לצחוק עליי, באותו ערב מצאתי לעצמי מטרה חדשה. את האמת? בכלל לא ישבנו ביחד, הייתי עסוקה באיזה סדרה מטומטמת בסלון בזמן שהם ישבו בחוץ. רק מעט לפני שהם הלכו יצאתי לשבת איתם כשהוא שאל למה אני לא יושבת איתם. 

הוא היה כזה ילד כזה, אבל ילד חמוד. הוא היה גדול ממני בשנתיים, מהילדות המתלהבות שמסתכלות על גדולים מהן כי הן בוגרות או משהו? כן הייתי כזו, עד היום שחושבים על זה. באותה שנייה ששמעתי את הגיל שלו התחלתי לחשב את הפרש הגילאים בינינו, היום שאני מסתכלת על זה במבט לאחור, לא, אני פשוט צוחקת על עצמי.

התרגשתי מהעובדה שהוא ילמד איתי, ואני הייתי כזו ילדה קטנה ושטותית שמתרגשת מהעלייה לחטיבה, ראיתי אותו במן כרטיס כניסה לעולם שאני לא מכירה בו אף אחד, אז עדיף ציפור אחת ביד מאשר שניים על העץ - אויש, אני כזו חמודה. למחרת, כבר שליחת הבקשה בפייסבוק נעשתה, כמובן שהוא אישר, באותו רגע – סיפור הא(כז)הבה הראשונה שלי יצא לדרך.

ותראו מה, הגורל הנחמד שלי סידר לי מצב כזה, הידידה הכי טובה שלו הייתה אחותה של חברה טובה שלי, שבעקבות כל הסיפור גם חברה שלה נהייתי, שתיהן מדהימות בטירוף אבל אין קשר לסיפור. כמו כל בחורה אחרת, התחלתי לברר איזה ילד הוא, עם מי הוא מסתובב, מי הוא וכדומה, וכמו תמיד, היה לי את המודיעין הכי מוצלח בארץ, אם החברות שלי כיום ישרתו בצה"ל ביחידות המודיעין - מבטיחה לכם הם יצליחו להוציא מידע שגם האויבים שלנו לא ידעו שקיים.

את כל כיתה ז' ביליתי בלשבת ולספר לחברים שלי כמה "זה לא הולך בינינו", "יש לו אחרות", "הוא לא שם עליי", כאילו הדברים הכי שטותיים, מי לעזאזל מתאהב בגיל 13? היינו מדברים המון, בממוצע לפחות פעם ביום, הייתי מתרגשת מכל מילה שלו, לקח זמן עד שהכרנו, בהתחלה גם הייתי מציקה אני הייתי שולחת את ההודעות, לאט לאט גם הוא התחיל לשלוח. ואיך אפשר לשכוח את הדברים המצחיקים באמת? הילה הרי לא יודעת לסתום את הפה שלה, אני אחת שחייבת לספר לכל העולם עד כמה אני מאוהבת!!! (מזל טלה אחרי הכל, נו טוב).

בזכותי, ובזכות הפה היפה שלי, קרה מצב שאין מישהו בבית ספר שלא שמע על זה שאני בקטע שלו, וזה הגיע גם אליו. לא, אבל איך הגיעה המילה האחרונה? אחי הקטן החליט שהגיע הזמן להחזיר לי על כל הריבים בין האחים, שלח לו בקשה בפייסבוק, ושלח לו הודעה כזו ואני מצטטת את השיחה; "שמע אחי אתה יודע שאחותי דלוקה לך על התחת?" ומה הבחור ענה בשיא החוצפה? "כן חחחח שמעתי על זה משהו" כאילו, אאוצ'?!?

אחי קיבל על זה בראש, וגם הבחור שמע אותי צועקת על זה שהוא אישר אותו בכלל. הייתי נהנת לדבר איתו, היינו מדברים על הכל, הייתי צוחקת מהשיחות איתו המון, הוא היה מרכז העיניים שלי כל השנתיים שהייתי איתו ביחד בבית ספר (חטיבות ותיכון אורט מופרדים בעפולה), אם יש כמה דברים משמעותיים שאני זוכרת מהקשר לא קשר שהיה לי איתו זה את שני המשפטים שעלו פעם בשיחה שלנו ושוב אני מצטטת; "אם ראית שהסתכלתי, סימן שהסתכלת גם", 
"מי אמר שלא הסתכלתי?".

היה בינינו מלא אגו סתמי, לא היה על מה, הוא אהב את הרעיון שאני רודפת אחריו והייתי מספיק ילדה שזה באמת קרה. היינו רבים, הייתי קנאית למישהו שבכלל לא היה שלי, חלק מהחברים שלי היו החברים שלו, אז יצא לנו לשבת הרבה ביחד, אבל מה לעשות רק חלק מהחברים שלי היו החברים שלו, היה לו יותר מידי ידידות, זה לא משהו שבחורה קנאית לגבר שלה יכולה להסתדר איתו.

באותה תקופה הכל היה אחרת אני אפילו לא יודעת איך לתאר במה זה מתבטא, אבל זה מתבטא בכל כך המון, זה אבסורדי כמה העולם השתנה בשלוש שנים. הסיפור איתו באמת היה שנה וחצי וחוויתי המון ואני חושבת שאפילו למדתי המון, למדתי שאפשר לצחוק ולבכות בגלל אותו הבן אדם, למדתי שאפשר גם לאהוב וגם לשנוא את אותו הבן אדם, למדתי שהרבה פעמים בחיים מה שאני ארצה אחרים לא ירצו, שיש לא מעט מכשולים בדרך, שדברים לא באים בקלות וצריך לעבוד בשבילם, שגבר לא שווה דמעה שהיא לא דמעה של אושר, שצריך לדעת עם מי נכנסים למערכת יחסים כי אחרת שום דבר לא שווה את זה, למדתי שעדיף לשחרר אדם שיהיה לו טוב הרבה יותר בלעדייך, ובזכותו הכרתי בן אדם שהיה חלק ענק מהחיים שלי באותה התקופה, בן אדם שאני יודעת שאת הכתבה הזו לא יקרא, אבל תמיד ידע כמה הוא יקר לי - למדתי את כל זה בחיוך רחב.

אז באמת הקשר הזה לא הלך, להגיד שאני מודה על זה, כן אני מודה על זה, מה שצריך לקרות קורה אחרי הכל. הקשר הזה אף פעם לא באמת נגמר סופית, זאת אומרת, שיום אחד פשוט התחלנו להפסיק לדבר כל יום, המינון שיחות ירד ודעך, מה שבאמת גרם לזה אני חושבת היה להכיר בחור חדש שתפס לי את העין. היום אני כבר בתיכון ואני רואה אותו במזדרונות בית הספר.. נחמד לפגוש את העיניים שלו שוב, אבל זה רק העיניים, האגו עוצר את הפה מלחייך לעבר השני או לומר שלום.

ותראו כמה הגורל הנחמד שלי צוחק עליי, את הבחור שהכרתי אז.. זה שגרם לי לשכוח גבר אחר, אני אוהבת עד היום, שנתיים אחרי. אבל זה, זה כבר סיפור אחר.