זה סיפור אהבה אמיתי ומרגש, של מערכת יחסים כנגד כל הסיכויים. הוא עבד קשה כדי להשיג אותה והיא היתה מסרבת בכל פעם מחדש, עד שנכנסה מישהי אחרת לתמונה, ולבסוף אחד מהם היה צריך לעזוב ליבשת אחרת. הצצה כנה ואמיתית לחיי האהבה של זוג שלא תשכחו בקלות.

זה התחיל לפני שלוש שנים. הם הכירו בצופים, ולמדו באותה השכבה בבית הספר. מהרגע הראשון הוא הבין שהוא רוצה רק אותה, אבל היא ראתה בו רק ידיד ולא יותר מזה. הזמן עבר, והם הפכו להיות החברים הכי טובים. הם היו מספרים הכל זה לזה, אהבו את אותה המוזיקה, והבינו זה את זה.

עוד במדור היחסים והאהבה של פרוגי:

• איך תקסימי אותו בווטסאפ?
• מה תעשי כשאת בעניין של שניהם?
• איך תיפרד ממנה בלי לפגוע בה?

היו לה הרבה לפניו. מערכות יחסים קצרות וארוכות, טובות ופחות, ותמיד הוא היה שם לצדה. היא מספרת שבתחילת הקשר ביניהם הוא אוטומטית הפך לידיד, והיא לא נתנה אפילו סיכוי קטן שיהיה ביניהם משהו מעבר לכך, אבל בנוסף היא אומרת שתמיד בלב היה לה מקום בשבילו, לא משנה איך הגדירה אותו.

בעוד השיחה שלנו, היא נזכרת בחיוך שבפעולה אחת בצופים הוא כתב עליה שהיא יפה. היא אומרת שכשהיו איתו בנות אחרות זה לא הפריע לה, ובמערכות יחסים קודמות כשבנות היו בסביבה של החבר היא היתה הופכת להיטלר לרגע.

עבר זמן, והיה לה חבר בשם נדב (שם בדוי), מערכת יחסים שלא שרדה הרבה, ולירן תמיד היה שם בשבילה, ובפרידה הוא עזר לה להתגבר עליו. זה הקסים אותה, וכאן היא החלה לשים לב אליו, קצת.  הוא אזר אומץ והזמין אותה לגלידה, היא סירבה. למרות זאת הקשר ביניהם לא דעך והם המשיכו להיות החברים הטובים. לאחר מכן היה לה קשר של שבוע עם דניאל(שם בדוי). קשר שארך שבוע בלבד, ונגמר בצורה רעה מאוד.

לאחר הפרידה, התחיל השעשועון "המרחי ככל יכולתך". היא שיחקה איתו קצת, פעם רוצה, פעם לא, והוא אהב את זה. שוב היתה מעין הצעה ליציאה, ושוב, היא סירבה. היא מספרת שהיא ידעה שזה פוגע בו, והיא חייבת להפסיק עם זה, אבל היא אומרת שמשהו משך אותה לעשות את זה כל פעם מחדש, והיא חיבקה, והלכה, ורצתה, ולא רצתה, והחמיאה, וסירבה ולבסוף התרחקה. היום היא מודה שהיא שגעה אותו, והיא מצטערת על זה. והנה הגיע לו החופש הגדול של לפני שנתיים, והם יצאו עם חבריהם המשותפים לקניון. בדרך חזרה הוא הציע לה לצאת והיא סירבה, שוב. הוא היה מדוכא, והיא אומרת שכשהגיעה הביתה כתבה לו בפייסבוק שהוא יימצא משהי אחרת ושאין לו מה להיות עצוב.

התחילה שנת הלימודים החדשה, והיא הכירה באינטרנט בחור בשם עידן (שם בדוי). הם החליטו להיות יחד, והיא תפסה אותו ברגע אינטימי עם מישהי אחרת. היא סלחה לו על זה, והיא מצטערת היום שלא ברחה על נפשה. ואחרי תקופה של 4 חודשים של און אנד אוף, הם נפרדו. לאחר מכן מגיעה תקופה שבה נמאס לה מבנים והיא מחליטה להיות לבד. ואז, היא שומעת על מישהי חדשה שנכנסה לחייו של לירן, שמה קארין(שם בדוי),היא שומעת סיפורים מכאן ומשם אבל היא עדיין לא ייחסה לזה חשיבות.

לאחר מכן היה טיול נוסף בצופים והיא מספרת שלירן חיבק אותה והתנהג כרגיל, רקד על שתי חתונות. ביום השני של הטיול היא לקחה את הפלאפון שלו כדי להצטלם ובאותו הרגע הופיעה ממנה הודעה שתוכנה שלושה לבבות תמימים ומשמעותיים. לאורך כל הטיול מאז היא לא דיברה איתו כי הרגישה שהוא שיחק בה, בשתיהן, וכשהגיעה הביתה כתבה לה שהיא מאחלת להם בהצלחה והיא מצטערת על כך שנמרחה עליו אז ככה. לאחר מכן הכל התפוצץ. היא מספרת שהיא צעקה עליו ושאלה: "לירן, אתה אוהב אותה?" והמבט שלו אמר הכל. "כן".

היא החליטה לוותר ולסלוח לו וכתבה לו. היא מציינת שזו הפעם שהיא החלה להרגיש שהיא כן אוהבת אותו. היא הרגישה שלושת ההזדמנויות שקיבלה פשוט פרחו להן ועפו. היא הבינה שהיא לא רוצה לאבד אותו, והחליטה להיות הידידה המושלמת. כשהוא הציע לקארין לצאת והיא אמרה לא, היא ניחמה אותו והיתה שם בשבילו כמו שהיה בשבילה כשלה נשבר הלב. לא עבר יום מאז ה"לא", החורץ מקארין, ומרים שלנו החליטה לדבר איתו ואמרה לו שהיא רוצה אותו ושהוא יצטרך לחכות לה כדי שתוכל להתגבר על עידן.

השמועה אומרת שקארין באותו בוקר שינתה את דעתה ורצתה לומר כן, אך זה כבר היה אבוד. חודשיים מרים טרטרה אותו בין כן ללא לאולי, ואמרה לו לבסוף שיוותר ושיעזוב ושזה לא יצליח, והוא חיכה לה. ב6 בינואר 2013 הוא אמר לה "נמאס לי. אני לא יכול יותר. תחליטי, כן או לא" וסוף סוף, אחרי סירובים רבים, היא הסכימה. שבוע וחצי לאחר מכן הם התנשקו לראשונה. שנה של זוגיות מדהימה ורומנטית עברה לה, אבל זה לא הסוף. היא הודיעה שהיא ומשפחתה עוברים לארה"ב לשלוש שנים שליחות. נשבר להם הלב, אך הם החליטו לא לוותר ולנסות בכל זאת להישאר יחד.

היא כבר חצי שנה מתגוררת בניוטון, ליד בוסטון הרחוקה, ועוד כמה ימים הם חוגגים שנה וחצי. הם לא כמו כל זוג רגיל, הם לא חוגגים שמחות יחד, הם לא יוצאים לסרטים ומסעדות, הם לא קונים זה לזה מתנות, הם לא נפגשים בהפסקות, והם לא מקבלים חיבוק ונשיקה זה מזה. אבל עם כל זאת, לעומת שאר הזוגות הם יודעים מה זה להעריך מישהו שאוהבים, ולדעת מה הוא געגוע אמיתי. הם מעריכים כל שניה זה עם זה, והם מסכימים שהכי קל זה להרים ידיים, לוותר, אבל הם יודעים שלאהבה אמיתית אין מרחק. גם לא 8000 קמ.