נפרדנו כך: מה כדאי לא לעשות כדי שהזוגיות תישמר?
נדמה שלא פעם ולא פעמיים מצאנו את עצמנו אוספים את החלקים ומנקים את השברים בניסיון להתגבר על שברון לב מזוגיות שנגמרה. בין אם מדובר בחודש ובין אם מדובר בשנתיים - הכאב, לרוב, יהיה זהה. מה כדאי לעשות כדי למנוע מהמצב הזה לקרות?
נתחיל מזה שזה לא באמת מדע וכל עצה צריכה להילקח בדיוק כמו שהיא נכתבת וניתנת - כעצה. זאת אומרת, כל זוגיות היא שונה וכל דבר עלול לקרות אחרת, כך שזה לא מחייב שהטיפים או העצות כדי לשמור על הזוגיות יעבדו, אבל אלו תמיד יעזרו לכם להיות אנשים טובים ובוגרים יותר, בלי קשר.
עוד במדור היחסים בפרוגי:
כן להישען בעיניים עצומות, אבל לא להיות עיוור
זוגיות צריכה (או לפחות כדאי שתהיה) להיות מקלט ומשענת בטוחה עבורכם ליפול עליה. קיבלתם ציון גרוע בבגרות? נכשלתם בטסט? פוטרתם מהמסעדה? תמיד טוב שיש מישהו שהוא קצת מעבר לחבר טוב שתוכלו ליפול עליו, בשביל תמיכה ובשביל התחושה הזו שבסוף היום יש מישהו שיכול לנחם אותך בדברים הקטנים שעושים לך טוב בלב.
אבל באותה נשימה צריך לדעת טוב מאוד מתי לא להישען על זה יותר מדי ולא לדעת שלא משנה כמה רע יכול לקרות לנו, יהיה לנו אותו או אותה שיתמכו ויקשיבו, בעיקר בגלל שאנחנו לא רוצים להמאיס את עצמנו על אף אחד. זאת אומרת, למרות האהבה והקבלה והסבלנות שאנחנו מצפים להם במערכת יחסים, צריכים לזכור שלמטבע יש שני צדדים והכי חשוב: לדעת להתמודד לפעמים לבד.
לדעת להכיל, לא רק לדרוש שיכילו אותך
בהמשך לנקודה הקודמת, גם כאן מדובר בעניין מידתי, אבל זה אפילו יותר חשוב מזה שלפניו. מה הכוונה לדעת להכיל? זה אומר לדעת להקשיב. נכון, סביר להניח שאותה הסיבה שמערכת היחסים קמה מלכתחילה הייתה יכולת הכלה והקשבה מדהימה של שני הצדדים, שגרמה לרגש להיווצר ולהירקם לו, אבל זה לא אומר שמתישהו במהלך הדרך זה לא עלול להיפגע.
חשוב לדעת להכיל את הצד השני, גם כשבא לכם לספר משהו מאוד מאוד חשוב שקרה היום בבית ספר או בבית עם ההורים, וכמה שנשבר לך לגמרי לריב עם ההורים על משהו (שבדיעבד עשוי להיות שטותי ופחות חשוב מהנקודה של הצד השני).
לאהוב את הביחד, ליהנות גם מהלבד
המתכון לזוגיות נפלאה, או אחד מהם, כי זוגיות זו פשוט תערובת של מלא מאכלים ומתכונים מעולים בשולחן אחד, הוא היכולת לדעת גם להסתדר לבד, ולא תמיד ביחד. נכון, אומרים ששניים יותר טובים מאחד, וזה יכול להיות נכון, אך זה לא צריך להיות מחייב.
ברגע שמפתחים תלות בזוגיות והופכים אותה למרכז היקום עבורנו, מתחילות לצוץ הבעיות. לפעמים צריך ואף כדאי לדעת גם לשחרר קצת, לתת מרגוע לדברים ולנשום עמוק, ליהנות רגע מהלבד, מהדברים שאהבת לעשות גם כשהיית רווק, הדברים שחשובים לך, לא לשניכם. רק לך.
ללמוד לשחרר את האחיזה, אבל להמשיך לחבק
לפעמים, מה לעשות, אנחנו מקנאים או סתם מגוננים יותר מדי, בין אם זה מתוך חוסר בטחון, חשש שזה יגמר או אקסטרה אהבה, בפועל זה עשוי לצאת גרוע מאשר הכוונה הטהורה והאמתית שלנו. בפועל יש מצב שנחנוק ונהיה מעיקים מדי. שאנחנו נפריע ונלחץ על האדם השני.
נכון, אין בחיים שחור לבן וצריך למצוא את האמצע (אפרופו עניין מידתי כמו מקודם), אבל כאן זה באמת חשוב מאוד והרבה יותר ניכר מהרגיל. מה הכוונה? הכוונה היא שיש פעמים שהשתיקה תהיה יפה להן, או אולי - להחמיץ פנים לשנייה ולהתגבר. לא כל דבר צריך לגרור תגובה קנאית ולא כל דבר צריך בהכרח להיות סביב "קדושת הזוגיות".
לזכור שיש חיים אחרי המוות
טוב, זה פחות מילולי משאר הדוגמאות לעיל, אבל גם כאן מדובר בדבר דיי ברור ומובן מאליו. רובנו נכנסים למערכות היחסים הראשונות שלנו בגיל הנעורים דיי מאוהבים מעל הראש, מרגישים שזה יהיה הדבר היחיד לשארית חיינו או שבהכרח אחרי זה לא נוכל להתקדם הלאה, ולא כדאי להיות במצב הזה כשאתם רק מתחילים את דרככם הרומנטית.
חשוב להיות עם רגליים על הקרקע ולהישאר מאופקים, גם אם רבים - זה לא סוף העולם. גם אם חושבים שנגמר הסיפור - זה לא בהכרח אומר שהוא נגמר, וזה גם לא בהכרח אומר שהסיפור האישי שלכם נגמר. העניין הכי חשוב בזוגיות הוא תמיד לשמור את עצמכם הגיוניים ורציונליים, ולא לאבד את הראש כשאתם מקשיבים לנגינות הלב.
|
|