בדף הפייסבוק "בית ספר לציור" נתקלתי באומן שמצייר קריקטורות בשם נדב נחמני שהעלה פוסט בו הופיעו כמה מהזוגות האהובים של דיסני בצורה סאטירית, בתמונות בהן מתוארת המציאות של מערכת היחסים היחסים העתידית שלהם. לא סתם התמונות הללו משכו את עיני - גם אם בין נחמני התכוון לכך או לא, אני רואה בתמונות הללו ביקורת על היחס של עולם האגדות והאובססיה לזוגיות המושלמת שדיסני מנסה להשיג. בצעד הפוך, נחמני הופך את תמונות הסרטים הפולחניים של דיסני לאמיתיות וריאליסטיות יותר, כמתבקש.

בתמונה של "אלאדין" לדוגמא, ניתן לראות תחילה את תקופת הנעורים של אלאדין ויסמין - שלמות. ב"אלאדין", אחרי הרבה מאוד קשיים, יסמין מתחתנת עם בחיר לבה. לצערי, במהלך כל האגדה, דעתה של האישה לא הייתה חשובה כלל, משום שכך היה מקובל בעבר הרחוק. היא לא יכלה לבחור למי להינשא ולמי לא אך הסרט מנסה להצטייר כפמיניסטי - יסמין מתעקשת על בן הזוג שלה ולא נכנעת לנישואין עם בחור שכופים עליה להנשא אליו, למרות התקופה שבה נכתבה האגדה.

"תמונות שמנפצות את האשליות"

נחמני מציג את חייהם של אלאדין ויסמין אחרי עשרים שנות נישואים, מאושרים כביכול. בהתאם לזמן ובצורה מלגלגת, האירוני הוא שאלאדין הבוגר מרשה לעצמו לעשות ככל שברצונו, מעביד את יסמין כשהיא הנסיכה כאילו שכח כמה נלחם למענה, מטפח כרס לתפארת והמנורה בכלל משמשת לו ככלי עישון. התמונה הזו בהחלט מעלה שאלות על כמה האהבה באלאדין היא אמיתית והאם סופן של כל האגדות יהיה זהה. שאלות אלו מובילות אותנו בסופו של דבר להבין עד כמה כסף משפיע על העולם בבחירת האהבה ועד כמה זוגיות יכולה להחזיק מעמד בכלל, בלי שאחד יקבל את השנייה כמובן מאליו.

עוד קריקטורה היא דווקא מהסרט "הרקולס" - הרקולס, שהפך לבן תמותה בגלל קנאת דודו והתאהב בבת אנוש. בסופו של דבר הרקולס נשאר בן אדם ומוותר על הכוח האלי שלו, בגלל האהבה. התמונה הזו היא ההפך הגמור מהקריקטורה של "אלאדין", כאן אפשר לראות את מג, שבה התאהב הרקולס, כמי ששולטת בו. יכול להיות שהוויתור של הרקולס על מעמדו כאל הוא בגלל שמג מוליכה אותו סחור-סחור והוא מאבד כל יכולת חשיבה הגיונית? הרקולס, שיכול היה להיות אל, בן אל-מוות, בחר באישה ובחיים שגרתיים שעליהם הוא מתחרט, אך זו חשיבה מאוחרת מדי. הקריקטורה מציגה צד שונה בחברה בה האהבה לעיתים מוליכה אותנו לחשיבה רגשית יותר ואנו מאבדים כל שמץ של היגיון. האהבה "הטהורה" הזו שאנו הולכים בעקבותיה, מה שהסרט מנסה לייצר, מולידה לנו חיי שגרה משעממים בסופו של דבר.

בסרט "היפה והחיה" נראה שהמסר הוא שהיופי הוא לא גורם המכריע באהבה. עד סוף הסרט, החיה משתנה לנסיך יפה תואר למרות שבל התאהבה בו גם בהיותו חיה. בל, שבתחילת הסרט מציגה דמות עצמאית, חכמה ומלומדת בסופו של דבר מחפשת רק בעל. נדמה כי באגדות ובסרטים של דיסני, מודים שסוף מאושר חייב להתקיים עם שני בני זוג יפים ומושכים. זה לא הסרט היחיד בו דיסני משתמש בגורם שכזה-  בסרט "הגיבן מנוטרדאם", אסמראלדה כלל לא נותנת הזדמנות לקוואזימודו בגלל שהוא לא עומד באידאל היופי, הוא הרי "מפלצת" וככה חינכו אותו. בסוף הסרט, הוא מתחתן עם גיבנת כמוהו בעוד שאסמראלדה עם צעיר בלונדיני בשם פיבוס.