1.שמעון ויזנטל וצילה מולר

צילה וסיימון נישאו בשנת 1936 וחיו בעיר לבוב. בתחילת שנת 1941, הנאצים הגיעו למדינתם, ועירם הפכה לגטו. בחודש אוקטובר 1941, משפחת ויזנטל נשלחה למחנה עבודה, שם הם עבדו במשך שנה. עד אז, ההרג ההמוני של יהודים צבר תאוצה, צילה ושמעון ידעו ששליחתם למחנה ההשמדה תיהיה בלתי נמנעת. שמעון הצליח ליצור קשר עם המחתרת, כדי שיצילו את אשתו ובתמורה הוא השיג להם תרשימים של הרכבות ממקום עבודתו במזנון תחנת הרכבת. המחתרת יצרה לאשתו זהות חדשה, ובתחילת 1941 עברה צילה לגור בלובלין.

ביוני 1941 הגסטפו החלו לחפש נשים עם זהות מעורערת בלובלין, למשמע דבר זה צילה חזרה לעיר למבורג לחפש את שמעון, ויצרה קשר עם המחתרת, המחתרת הודיעה לה ששמעון התאבד, אך שמעון נשאר בחיים, וצילה האמינה ששמעון אכן מת. באותו זמן שמעון עבר למחנה אחר, ובמחנה החדש הכיר אדם שהיה חי ברחוב של אשתו והוא סיפר לשמעון שכל היהודים שחיו שם נרצחו. שהמחנה של שמעון שוחרר שמעון אימת את מות אשתו עם הצלב האדום.
אלא שהיא נשארה בחיים, צילה נשלחה למחנה שהבריטים שיחררו חודש לפני ששוחרר המחנה של שמעון, בסופו של דבר כל אחד מהם האמין שהשני נרצח.

עד שצילה יצרה קשר עם מכר משותף שאישר ששניהם בחיים. אך הדבר לא היה כל כך פשוט, צילה הייתה תחת שלטון הבריטים ושמעון תחת השלטון של ברית המועצות, שמעון שכר אדם ששמו פליקס וויסברג שיעביר את צילה מעבר לגבול, אך צילה לא נשאה מסמכים מזהים ופליקס אינו היה יכול לדעת מי זו צילה, הוא תלה שלט על לוח מודעות מרכזי וביקש מצילה לבוא לפגוש אותו, שלוש נשים הגיעו, כדי לדעת מי צילה האמתית הוא ראיין את כולן ולבסוף בחר בצילה הנכונה והעביר אותה מעבר לגבול לשמעון, לאחר תשעה חודשים נולדה ביתם הראשונה של צילה ושמעון.

2. גרדה ויסמן וקורט קליין

בינואר 1945, גרדה הייתה אחת מ4,000 נשים יהודיות שהוצעדו ממחנות עבודה על ידי שומרי אס-אס. הן הלכו 550 ק"מ במשך חודשים. עד מאי 1945, רק 120 נשים נותרו בחיים. במהלך הצעדה, החברה הכי הטובה של גרדה מתה בזרועותיה, גרדה כבר איבדה את הוריה ואחיה לפני שנשלחה למחנה. השורדות האחרונות שהיו חלשות מכדי לזוז, ננטשו בבית חרושת ישן. גרדה שקלה באותו הזמן רק 30 ק"ג.

ב -7 במאי, מכונית התקרבה אל המפעל. גרדה עמדה בפתח בזמן ששני חיילים אמריקאים יצאו מן המכונית. קורט קליין, יהודי שעבר לארה"ב מגרמניה לפני המלחמה, היה אחד מהם. "הוא היה נראה בשבילי כמו אלוהים" גרדה חשבה לעצמה. כשקורט החזיק את הדלת פתוחה בשבילה, כדי שיוכלו להיכנס פנימה, גרדה תיארה את רגשותיה "כשיקום של האנושות, של הכבוד ושל החופש." גרדה וקורט קליין נישאו שנה לאחר מכן בפריז, ונולדו להם שתי ילדות.

3. דוד ופרלה שמייקרג'

דוד הלך לאושוויץ בסוף 1942. במהלך שהותו שם, הוא עבד בשדות תפוחי האדמה, לצד אשה צעירה בשם פרלה. השניים לא הורשו לדבר, אבל כאשר השומרים לא הסתכלו הם יצרו קשר עין. המבטים המשותפים הספיקו לשניים לפתח רגשות זה כלפי זה. ברגע שהם הצליחו לדבר בפעם הראשונה, דוד אמר, "זה היה בתוכנו, הרעיון שאנחנו זוג, שאנחנו הולכים להתחתן." השיחה הראשונה שלהם הסתיימה עם הנשיקה הראשונה שלהם.

בינואר 1945 , עם כוחות סובייטיים מתקרבים, הנאצים החלו להזיז אסירים. אחרי שבוע של הליכה ולא היה דבר לאכול דבר מלבד שלג, הרכבת של דוד הותקפה על ידי מטוסים בריטיים. שקל רק 38 קילו, הוא שרד על ידי אכילת דשא עד חיילים אמריקאים הצילו אותו. היום, הוא עדיין לא מוכן לאכול חסה, לדוד לא היה מושג היכן פרלה, הוא שלח חבר למחנה בהמבורג שבו היו המון נשים-והיא הייתה שם. הם נישאו, ונולדו להם בת.

4. אולגה ווטקינס ויוליוס קורני

בשנת 1943 אולגה נפגשה עם יוליוס שהיה דיפלומט הונגרי בביתה בעיר זאגרב שבברית המועצות. הם התארסו, אך יוליוס נעצר ע"י הנאצים ונכלא בבודפשט. אולגה לא הייתה מוכנה לנטוש אותו ונסעה 340 קילומטרים כדי למצוא אותו, בדרכה היא השתמשה בשם בדוי, ובשלב מסויים נכלאה למשך שבועיים. ולבסוף היא הצליחה, זמן קצר לאחר מכן הוא הועבר למחנה ריכוז דאכו ואולגה בעקבותיו, היא נסעה עוד 700 קלומטרים, רק כדי לגלות שהוא הועבר למחנה אחר, רחוק יותר, בתוך גרמניה הנאצית.

לאחר שהגיע לתוך גרמניה הנאצית, גרמניה שוחררה, וגילתה שיוליוס הועבר בפעם השלישית, אך הפעם המסע שלה הפך לפשוט יותר, היא מצאה אותו בבית החולים בבוכנוולד. כשיוליוס ראה אותה הוא הופתע ושאל "אוי אלוהיי, איך מצאת אותי?", למרות המצב הטוב, יש סוף רע לסיפורם. יוליוס היה בביתם בבודפשט שאולגה ביקרה קרובים זאגרוב, אותו זמן רוסיה הפילה את מסך הברזל, שמנע כניסה ויציאה מרוסיה, הקשר שלהם נותק. שניהם נישאו מחדש ולא נפגשו עד לשנת 1980. פגישתם המחודשת עודדה את אולגה לכתו ספר על המסע שעברה אירופה זמן המלחמה. 

5. מרגרט והנרי "היינץ" בברמן

הם נפגשו זמן קצר לפני המלחמה, בקלן. בשלב מסוים, היינץ' נאלץ לשרוד ידי אכילת שאריות אשפה מחוץ למטבחם של השומרים במחנה שלו. כשהוא איכשהו עשה את דרכו אל גדר המחנה שבו מרגריט הוחזקה, היא אמרה "הוא נראה כמו שלד". היא התחננה למפקד שלה להכניס אותו כדי שתוכל להשגיח עליו כמה ימים. להפתעתה, הוא הסכים. עם זאת, הם הופרדו.

כאשר מרגריט שוחררה ב -1945, היא חלתה בטיפוס ומשקלה היה 30 ק"ג. לדבריה אהבתו של היינץ נתנה לה את הכוח להמשיך. הוא איתר אותה באמצעות שליחת גלויה מבקש מהם למצוא אותה ולבקש ממנה לפנות אליו. בני הזוג היגרו לשיקגו לאחר שנישאו, והיו ביחד 67 שנים לפני שהיינץ אובחן כחולה בסרטן הלבלב. שלושה שבועות לאחר מכן, הוא מת בזרועותיה של אשתו. 

עוד בערוץ היחסים בפרוגי:

• סבתא, למה לא סיפרת לי?
• 5 סיפורי אהבה בשואה שמוכחים שאהבה יכולה לנצח זוועות
• אני לא מושלם ויש לי משהו לספר לכם