גיל ההתבגרות מתואר תמיד כתקופה קסומה בה אמורים לחוות את האהבה הראשונה שלנו -  הדייט הראשון, הנשיקה הראשונה והרגע בו מתחילים לצאת עם הקראש שלנו. כמעט כל סדרה או סרט נעורים מציגים את הסצנות האלו. אבל מי אמר שככה זה באמת? ומי קבע שכל נער ונערה חייבים לחוות את כל הדברים האלו עוד בגיל ההתבגרות?

עוד בערוץ היחסים של פרוגי

• לילה טוב? נתן לחברתו מתנה מקורית במיוחד
• קמפיין הסכמה חופשית 2017 יוצא לדרך ומחפש אתכם!
• הכי משפיעים: "איגי לימד אותי שיש עולם סביבי"

אספר בסוד, ש"בגילי המופלג", 17 וחצי, עוד לא חוויתי את הדברים הללו. כן, כל כך הרבה שנים על פני כדור הארץ, ועדיין לא מצאתי את בעלי לעתיד. מסביב, אני שומעת מגוון תגובות מכל מי שאני מספרת לו (או ששומע) שעוד לא חוויתי זוגיות: לוזרית, חנונית, חסרת ביטחון עצמי, או המשפט הקבוע: "בת 17 ועוד לא היה לך חבר ראשון? את בטח מתנזרת". מצער אותי שאלו התגובות שאני ואחרים כמוני מקבלים, כי זה אומר שהדור שלנו נורא שקוע בתוך סטיגמות מסויימות, שגורמות לנו להתבגר מהר מדי ולשנות את צורת החשיבה הטבעית שלנו.

מעולם לא שאלו אותי על דעתי בעניין, ובעיניי, צריך לעצור לרגע, לנשום עמוק, ולזכור שאני, ואחרים שנמצאים במצב 'הנורא' הזה, עוד לא סיימנו אפילו תיכון. עוד לא חווינו אפילו רבע מהחיים שלנו. אני כמעט בטוחה שיש ביניכם גם נערים כמוני, שעוד לא היה להם בן או בת זוג, שיכולים להזדהות איתי בצורה מסויימת, ואולי להתרווח על הכיסא ולהבין שבעצם? זה לא כזה נורא.

"בעצם? זה לא כזה נורא" © צילום: shutterstock

לפי דעתי, הרדיפה אחר בן הזוג הראשון או בת הזוג הראשונה בגיל ההתבגרות מוציאה את כולנו מהפסים. אישית, אני מעדיפה לשמור את החוויה הראשונה הזו למישהו מיוחד באמת, מישהו שאני יודעת שיעריך ויאהב, שיחבק ויחזק כשצריך, ולא סתם לסמן וי ב"רשימת המשאלות עד לגיל 16", ולהעלות תמונות לאינסטוש עם "אהבת חיי". חשוב כמובן לציין שאני לא יוצאת נגד נערים שכן עושים את זה, ההפך הוא הנכון, אני מכבדת כל דעה וכל פעולה כל עוד היא לא פוגעת באחרים.

יש כאלה שבאמת מצאו את בחיר ליבם בגיל מוקדם יחסית, ואני מורידה בפניהם את הכובע. אין לכם מושג כמה אני כן חושקת בזוגיות מיוחדת כזו, שמעיפה אותך למעלה וגורמת לך להרגיש הכי טוב בעולם. אני מאוד רוצה שהזוגיות הראשונה שלי תהיה כזו, לכן אני לא ממהרת להתחיל עניין עם הבחור הראשון שמוצא חן בעיניי. 

כמובן שיצאתי לדייטים למיניהם, ואפילו כבר חוויתי התאהבות, אבל עם כל אחד מהבנים זה לא עבד מסיבות שונות. הם? אני? רק ההוא שיושב למעלה יודע למה זה לא הלך. אני בטוחה שאם זה היה אמור לעבוד, זה היה עובד. אולי הם לא נתנו לי מספיק ביטחון והערכה, אולי אני העדפתי להתעסק בדברים שמסביב, ואתם יודעים מה? זה ממש בסדר! זה מה שאנחנו אמורים לעשות בגיל ההתבגרות: לחוות, לנסות, לטעות ולהנות.

"בגיל ההתבגרות אמורים לחוות, לנסות, ליהנות" © צילום: shutterstock

מי אמר שאהבה היא התחום החשוב ביותר שאמור לעניין אותנו? באיזה ספר כתוב שכל נערה ונער עד גיל 18 חייבים לחוות זוגיות ראשונה או נשיקה ראשונה? למה זה מוזר? למה זה שונה? למה אנשים פותחים עיניים לעבר מי שמתוודה על כך שלעולם לא היה לו או לה בן או בת זוג? מי קבע את החוקים של בני הנוער? אני חייבת לדבר עם הבן אדם הזה, כי אישית, משהו בחוקים האלו ממש לא מסתדר לי.

העובדה שעוד לא היה לי חבר לא אומרת שאני פחות מוצלחת, שאני שווה פחות או שאמות רווקה זקנה עם חתולים. זה שעוד לא היה לי חבר לא אומר שאני מתנזרת מכל סוג של זוגיות, לא אומר שיש לי פוביה מבנים וזה לא אומר שאני ילדה קטנה שעוד לא התבגרה. זה שעוד לא היה לי חבר אומר שפשוט - לא היה לי חבר. יהיה? כן! בטח שיהיה, אבל לא עכשיו. ברגע שאני ארגיש שזה זה, זה יהיה זה. אין בכוונתי למהר, להתאהב, ולרוץ לתוך משהו רק בגלל שאלה הכללים שהחברה מייצרת, כל החיים לפניי.