אם הייתי יכולה לבנות מכונת זמן שתחזיר אותי לרגע שהוא עבר לידי בפעם הראשונה, הייתי צורחת לעצמי שאזהר. הייתי מזהירה את הילדה הקטנה והתמימה שהבחור שעליו היא מסתכלת עכשיו, ילווה אותה שנתיים שלמות במחשבותיה, בפעולותיה ובחלומותיה, אבל לעולם לא יחזיר לה אהבה. עברתי מסע עם אותו בחור, אבל אני מבטיחה לכם שזה מסע ששווה לעבור, בין אם הייתה לכם התאהבות ראשונה ובין אם לא.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• גם לבד זה נחמד: כל הטיפים לרווקות או רווקים בינינו
• היוטיוברית אווה מתוודה: "אני קורבן של התעללות מינית"
• בלי סודות: "הגלולות גורמות לי לדימום, יש ממה להילחץ?"

בתחילת כיתה י' כל השכבה שלי נסעה לצפות בהצגה, אני ביליתי עם החברות שלי לפני תחילתה, כשלפתע הוא הגיח מולנו. ברגע שראיתי אותו, נזכרתי איך בכיתה ז' היינו יושבים יחד בכיתה, עד שהוא עזב שנה לאחר מכן. אף פעם לא באמת שמתי לב אליו, בטח שלא בצורה הזו, עד שבאותו רגע כשהוא צץ מולי. הוא היה הדבר הכי יפה שאי פעם ראיתי. הוא התקרב לעברי וכרך את ידו סביבי בחיבוק ידידותי. הרגשתי שהזמן נעצר, וכך גם הלב שלי. נעצתי בו מבט ממושך גם אחרי שהלך, וקפאתי במקום.

לאחר כמה זמן, ירדתי לחצר בית ספר, ונדהמתי לגלות את קבוצת החברים שלי יושבת ביחד איתו. לא חשבתי פעמיים, והתחלתי לרוץ לעברם, בעודי מגלה שהחברה שלי שמרה לי מקום במיוחד לידו. כדי להשתלב בשיחה מיד פלטתי שנורא חם, והוא החזיר לי בצחוק "תורידי חולצה". באותו רגע מיותר היה לציין מה עבר על גופי כשאמר זאת. כשהגיע הזמן ללכת לשיעור הבא, קלטתי בזווית העין איך הוא בחן אותי מעט במבטו, ואני מעולם לא הייתי שקועה יותר באופוריה.

© צילום: gettyimages 

אולם, התחנה הבאה במסע שלי איתו, שברה לי מעט את הלב. ביום אחר, אני וחברה שלי היינו בכיתה, בעוד היא מספרת לי שהיא והקראש החדש שלי לומדים בכיתת רוסית יחד, ומדברים די הרבה. ביקשתי ממנה לשאול אותו עליי, והיא סימסה לו - אמרה לו שיש לה רעיון לשידוך בשבילו, והזכירה אותי. הוא כתב לה שאני מקסימה בעיניו, אבל התשובה היא לא. בקול הכי ישר שהצלחתי להוציא, ביקשתי ממנה לשאול אותו למה. תשובתו הייתה שאני לא הטעם שלו, כששאלה אותו מה כן הטעם שלו, הוא השיב "לא יודע, אין לי ממש טעם מסוים, אבל בטח שלא ניקול". הלב שלי נחצה לשניים, והחלטתי לוותר עליו, לפחות עד לתחנה הזו במסע. 

 עם זאת, דיברנו המון בווטסאפ. גיליתי שיש לנו המון נושאים משותפים, התרגשתי מכל הודעה שהתקבלה ממנו, וחייכתי כשהקלדתי בחזרה. ערב אחד כאשר גיליתי שקבוצת חברות שלי ארגנו יציאה בלעדיי, כועסת ומרוגזת סיפרתי לבחור ההוא, והוא בתגובה הציע לי לצאת יחד. לא לבד חס וחלילה, אלא עם קבוצת החברים שלו. לי לא היה אכפת - הוא גילה בי עניין ואכפתיות, כי לא רצה שאשאר בודדה. סירבתי בנימוס כי באותו ערב ביליתי עם חברה קרובה ולא רציתי לנטוש אותה, אבל מהלך אחד נעשה וכל כך התרגשתי.

 המסע שלי איתו המשיך, כבר הודיתי בפניי עצמי ובפניי חברותיי שאני אוהבת אותו, ואז הגיע הרגע הגורלי. יומיים אחר כך הזמנתי אותו לצאת. שאלתי אותו אם מתחשק לו להסתובב יחד, וקבענו. צרחתי בחדרי ואת כל הערב ביליתי עם חיוך דבילי על הפרצוף.

© צילום: shutterstock

יום הדייט שלנו הגיע, והוא הגיע מולי וגופי רועד מהתרגשות. הוא הציע לאכול גלידה, ושילם עליי, תוך כדי שאני מעדכנת את החברות שלי בכל ההתרחשות. לאחר זמן מסויים, הוא חזר עם מגש מלא באוכל, ואני לא הצלחתי לאכול דבר, רעדתי כולי.  הוא שתה אספרסו, והעובדה שכינויו בקבוצת החברות שלנו הוא "אספרסו" לא ממש תרמה למצב. כנראה שהוא שם לב לרעידות שלי, כי הוא תקע בי מבטים ושואל אם הכל בסדר, אמרתי לו שכן למרות שהיה ברור שאני לא.

הדייט שלנו נקטע באכזריות כשאמא שלי ביקשה שאחזור הביתה מוקדם מהרגיל. בדרך חזרה הביתה השיחה לא מאוד זרמה - הוא בקושי נתן לי להשחיל מילה וקטע אותי המון. התאכזבתי כי היה לי ברור שהדברים יכלו להיראות אחרת. אולי זו הסיבה שהוא הבריז לי מהדייט השני...

המסע שלי יסתיים פה, כי מאז שהוא ביטל את התכנית שלנו ללכת לים ביום מסויים, לא שמעתי ממנו יותר. אולי הוא שכח ממני, אבל הדמות שלו המשיכה ללוות אותי במחשבותיי זמן רב לאחר מכן, עד היום, בעצם. עד הרגע הזה, כשאני כותבת ומסכמת שנתיים שרוחו הייתה איתי בכל פעולה שעשיתי, גם אם לא פיזית. אני לא יודעת אם זה המסתורין שאפף אותו כשהוא "נעלם", או העובדה שהוא היה האהבה הראשונה שלי, אבל חלק ממני עוד איתו. אולי זו הסיבה ששלחתי לו הודעה כרגע.