ההתאהבות הראשונה האמיתית שלי, קרתה לפני כשנתיים. התאהבתי בילד נחמד שלמד איתי אז מתמטיקה, ושבמקרה היה החבר הכי טוב של הידיד הכי טוב שלי - אז באותה התקופה. אני זוכרת שראיתי אותו ליד הלוקרים ומיד ידעתי שאני מרגישה משהו. בהתחלה, זה היה רגש מאד 'קטן', אם כך אפשר לתאר אותו, אבל לאט לאט, ככל שעבר הזמן, האהבה שלי אליו גדלה יותר ויותר, הקצ' היה שלא באמת ידעתי מה הוא מרגיש כלפיי, ויותר מזה, הייתי בטוחה שהוא מחבב מישהי אחרת, כשהוא בסך הכל ישב מאחורי במתמטיקה ודיברנו רק כמה פעמים שיחות קצרות בלבד.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• פורים ביחד: רעיונות לתחפושות זוגיות ברגע האחרון
• יום האישה 2017: מה הופך אותך לנהדרת?
• הלהקה של איגי יוצאת לדרך ומחפשת אתכם!

לאחר חודש, התחלנו להתקרב, ונהיינו ידידים טובים. לא דיברנו המון אבל היינו הרבה ביחד בהפסקות, ואז הגיע היום הולדת שלו, וכידידה כתבתי לו ברכה. הוא קרא את הברכה וכמובן אהב מאוד, והמשכנו קצת לדבר בווטצאפ. לאחר זמן מה הגיעה השאלה המיוחלת - בה שאלתי אותו את מי הוא מחבב. אני באמת אפילו לא זוכרת איך זה נשאל, אני רק זוכרת אותו עונה לי "אותך, אותך ואותך". התרגשתי מאוד כמובן, וכתבתי שגם אני, והוא המשיך וכתב לי שהוא אוהב אותי. לקח לי קצת זמן, ואמרתי לו שגם אני אותו.

© צילום" gettyimages

אז - לא הייתי סגורה על עצמי,  והוא פתאום לא רצה חברה. היינו במצב מוזר כזה של 'ידידים שמאוהבים'. סוג של חברים ללא הגדרה, אבל אני התאהבתי, והרגשתי את זה באמת, מכל הלב, זה היה לי ברור ולכל מי שמסביבי.

אחרי כמה חודשים, וחופש של חודש שבו לא ראיתי אותו כי הוא טס לחו"ל, ופחדתי שהוא ישכח אותי, לאחר חזרתו הוא סיפר לי שממש לא שכח אותי,  ושבטיול הוא הבין שהוא רוצה שנהיה ביחד. היינו יחד כמעט שנה, נפרדנו אומנם, אבל לשמחתי אנחנו היום החברים הכי הכי טובים, כי אנחנו משלימים אחד את השניה ללא קשר לרגשות, ולא היה ולא יהיה בינינו אגו בכלל.

אפילו שנפרדנו, הוכח לי כי פרפרים בבטן, דפיקות לב, מחשבות על השני כל היום, געגוע, שירים שישר מעלים אותו בראש, רצון להיות קרובים, חיבוקים שמרגישים מיוחדים יותר רק כי זה איתו - כל אלו הם לא קלישאות, והקשר הזה הוכיח לי שהדברים האלה באמת קיימים, ואני מודה כל יום על כך, גם כשהקשר נגמר.