בטח שמעתם את האמרות "גיל זה רק מספר" או "לאהבה אין גיל", אולי לחלקנו אלו נשמעות קלישאות אבל במערכות יחסים בעלות הבדלי גיל, הם לחלוטין לא. זוגיות בקרב בני נוער זה דבר נפוץ, אבל עד כמה אתם מכירים מקרוב מערכות יחסים שמתמודדות עם בעיות כמו מרחק (יחסים בשלט רחוק) או הפרשי גיל גדולים? 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• סוף סוף: דגל הגאווה בפילדלפיה השתדרג
• יוניסקס: שירותים ללא מין מגדרי הם ה"טרנד" החדש
• הוא דלוק עלייך: חמישה סימנים שהוא באמת בקטע שלך

נופר ורועי (שמות בדויים) זוג ממרכז הארץ, הסכימו להתראיין ולספר לנו על החוויה האישית שלהם. רועי הוא מדריך בסניף בני עקיבא, גדול מחברתו נופר בכמעט שלוש שנים, היא בת 15 וחצי והוא בן 18. השניים נפגשו לראשונה כאשר היא התחילה להדריך גם כן באותו הסניף כמוהו.

נופר מספרת: "בהתחלה לא כל כך הכרנו אחד את השניה, רק ידענו מי זה מי. אחרי כמה חודשים התחלנו יותר לדבר, בהתחלה זה היה על נושאים של בני עקיבא ואחר כך נושאים אישיים יותר. הוא עזר לי בכל מיני דברים ואני עזרתי לו, נפתחנו אחד לשנייה". רועי מספר כי בעיניו, זוגיות זה פחות עניין של גיל ויותר עניין של בגרות, "ונופר מאוד בוגרת לגילה", הוא מוסיף.

איך נוצרה מערכת היחסים ביניכם?

נופר: "כשרועי היה לקראת סיום ההדרכה, מתי שצריך לפרוש ודרכינו היו אמורות להתפצל, סיפרתי לו איך אני מרגישה כלפיו והצעתי שניקח את העניינים לידיים ונקדם את מערכת היחסים שלנו קדימה".

האם הפרש הגילאים בניכם מורגש?

רועי: "אני סיימתי תיכון השנה, אבל נופר עדיין לומדת. אני עוזר לה עד כמה שאני יכול בלימודים, אבל זה לא אותו הדבר, אם היינו באותו הגיל היינו יכולים ללמוד או להתגייס ביחד. בסך הכל זה המקום היחידי בו אנחנו מרגישים קצת שוני".

בנוסף להפרש הגילאים במערכת היחסים של נופר ורועי ישנו עוד גורם לא שגרתי והוא המרחק. בסיום חופשת הקיץ, בתחילת שנת הלימודים הבאה, רועי מתכנן ללמוד בישיבה רחוקה מהעיר בה הם גרים, מה שיקשה על מערכת היחסים שלהם, והם יצטרכו להתמודד בנוסף על הכל - גם עם זה.

אתם חוששים מהממרחק? איך תתמודדו עמו?

רועי: "האמת שזה מה שאנחנו מעט חוששים ממנו, כי זה לחזור הביתה פעם בשלושה שבועות מהישיבה. אמנם נופר תהיה בבית הספר רוב הזמן, אבל גם את הזמן החופשי שלה לא נוכל לבלות יחד כי אני אהיה בישיבה, רחוק ממנה. אז יווצר מצב שבו אנחנו לא ניפגש הרבה זמן בוודאי. לגבי ההתמודדות, הישיבה שלי היא מרחק נסיעה מירושלים, ואמרנו אחד לשנייה שירושלים יהיה המקום בו ניפגש פעם בכמה זמן, היא תגיע מהבית ואני אגיע מהישיבה. אנחנו מאמינים שאפשר להתגבר על המרחק וגם על הפרשי הגילאים, זה שטויות, הרי גיל זה רק מספר".

נופר מוסיפה: "אמרנו שננסה לדבר פעם ביומיים, קבענו לנו לוח זמנים בפלאפון, בשביל לשמור על איזה שהוא קשר רציף עד כמה שאפשר". 

נופר מספרת שעצם העובדה שכל אחד מהם בשכבת גיל שונה רק מועילה להם למעשה, כל אחד מהם מביא דברים אחרים ושונים לקשר מהחברה שבה הוא נמצא. רועי מוסיף על דבריה שבעיניו המרחק בעצם תורם לגעגוע: "הוא עוזר לך להעריך את הבן אדם שאתה נמצא איתו". בעיניהם מסתבר שלמרות הכל, גם דיבור בטלפון או דרך האינטרנט יכולים ליצור קירבה.

רועי, אלו תגובות אתם מקבלים מהמשפחה ומהחברים בנוגע לזוגיות שלכם?

"הסביבה מאד מפרגנת. אנחנו מרגישים חלק מהמשפחה האחד של השני, ממש בני בית. החברים של כל אחד מאיתנו הפכו לחברים משותפים ואנחנו מבלים איתם ביחד".

מה חשבתם כשנכנסתם לזוגיות הזאת? האמנתם שתגיעו לאיפה שאתם עכשיו?

נופר: "שנינו אנשים שלוקחים דברים ברצינות וככה גם לקחנו את הקשר הזה. למען האמת אנחנו לא מופתעים מהמקום שהגענו אליו עכשיו".

השניים מספרים שכמו בכל קשר, היו חששות ממה שיהיה בהמשכו, אבל הם ידעו שהקשר יהיה מכוון למשהו רציני: "קשר חזק הוא מה שממשיך את היחסים, אם מערכת היחסים כנה ושני הצדדים מוכנים לעשות מאמץ, זה יכול לעבוד. אם נוכל לייעץ לבני נוער שרוצים להיכנס לזוגיות שיש בה פער גילאים, נאמר כי חשוב להיות כנים ולדבר בפתיחות".

כזכור, רועי ונופר, הינם לא הזוג ה'לא שגרתי' הראשון עימו קיימנו ריאיון. בעבר קיימנו גם ריאיון עם זוג תלמידי תיכון, שהתארס בגיל 16 בלבד.