התאהבות היא צורך ביולוגי שכל אדם צפוי להרגיש בחייו. מי מאיתנו לא הרגיש את התחושה המדהימה הזו? פרפרים בבטן, התרגשות, ציפייה ואושר - מה קורה לנו במוח בזמן התאהבות, וכיצד הוא מגיב לעניין? כל התשובות בכתבה הבאה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "האם יש תוקף לאמצעי מניעה?"
• דרגו: התחפושות הזוגיות המוצלחות ביותר
• ונהפוכו? "הייתי רוצה שפורים יפסיק להיות חג מגדרי"

בהתאהבות ניתן להעיד על תחושת "התעלות": הרגשה נפלאה וכיפית, המתבטאת לעיתים באופוריה, בהנאה, להט, אכפתיות ושחרור – ואלו הם רק חלק מהרגשות החיוביים שאנו חשים בעת התאהבות.

בצידו השני של המטבע, קשה להעלים עין משאר הדברים הפחות טובים שקורים בזמן ההתאהבות: המרחק ממושא האהבה גורם למצב רוח רע, לחוסר עניין בפעילויות מהנות, הפרעות שינה, מחשבות אובססיביות-טורדניות, והתנהגות בעייתית באופן מודע, מבלי להתחשב בתוצאות.

אם נערוך השוואה בין התאהבות לרכבת הרים, נוכל לראות שקיימים קווי דמיון בין השניים: בשני המקרים מגיעים למעלה, גבוה; מרגישים הכי טוב שיש, תחושות הנאה וסיפוק. אולם, הדבר דורש גם את הרגעים הפחות טובים, בהם צונחים מטה. הרגעים האלה אינם מלאים בריגושים, והתחושות החיוביות מתחלפות בעצב ובדיכאון.

האיזור במוח שאחראי להתאהבות נקרא "מערכת התגמול". איזור זה מבטא בעיקר תחושות של עונג, שנוצרות כתגובה לגירויים מסויימים, שמתחלקים לשתי קבוצות: גירויים פיזיים, וגירויים טבעיים.

ההתאהבות נחשבת כ"גירוי טבעי" למוח; כלומר גירוי שלא תלוי בדבר פיזי שנכנס לגופנו (כמו שוקולד, למשל) -  אלא בהרגשה ותחושה. ההתאהבות יוצרת במוח תחושה של הנאה, ולאחר מכן גם השתוקקות לאותה התחושה.

תחושת ההנאה שבאה בעקבות ההתאהבות, נוצרת על ידי הורמון במוח הנקרא דופמין. בעת ההתאהבות, הוא משתחרר בכמויות גדולות מהרגיל ומגרה את אותה "מערכת תגמול"; וגורם לעונג, אושר, הנאה, מוטיבציה, והפתחה של עצב וכאב.

בסיס מוחי זה פועל על עיקרון חיזוק חיובי ושלילי. החיזוק החיובי מתרחש כאשר רצון מסויים מסופק על-ידי הגירוי למוח (במקרה זה - ההתאהבות). באותו רגע אנו מרגישים תחושה טובה, שגורמת לנו לרצות לחזור על אותה הפעולה שגרמה לתחושה - וכך אנחנו בעצם מחזקים אותה.
לעומת זאת, החיזוק השלילי קורה כאשר הרצון אינו מסופק; ואיננו מצליחים להרגיש את התחושה הנפלאה הזו בשנית, או כשאנו חווים דחייה מצד מושא האהבה. החיזוק השלילי גורם לכך שלא נרצה להגיע שוב למצב בו הרצון אינו מסופק.

כשאנו חווים "אהבה עיוורת" ולא מתייחסים לאופן בו היא משפיעה על חיינו ומתמכרים להרגשה, מתקיימת מלחמה בין הגוף לנפש. האהבה ממכרת, אין דרך לברוח מכך. בני האדם הם יצורים חברותיים, שלא יכולים בלי האהבה. אנחנו מפתחים סוג של תלות כלפיה, ומשתוקקים להגיע אליה - גם כשזה דורש מאיתנו הרבה.

התאהבות היא דבר נפלא, והיא צורך ביולוגי כמעט בלתי נפרד מאתנו. חשוב לזכור כי מערכת יחסים מבוססת על אהבה, והיא דבר עדין ורגיש שצריך להגן ולשמור עליו, ולחזק ולבנות אותו.