מה היית אומר אם היית יודע שאתה עדיין במחשבות שלי? מה היית אומר אם היית יודע שעברו ארבע-חמש שנים ואתה עדיין בלב שלי? עדיין זכור לי בתור הבחור הראשון שאהבתי? אהבתי באמת, גם בתור נערה בת 14. כשאני חושבת עליך כיום, אני מבינה שזו הייתה אהבה, לחלוטין. 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• גם בתקופה הזאת: טיפים לשמירה על הזוגיות גם מרחוק
• לא רק זום: האפליקציות שיסייעו לכם לשמור על קשר בשלט רחוק
• אהבה ראשונה: "זכיתי לסוף הטוב שלי וזה כל מה שהייתי צריכה"
  

אני זוכרת בבירור איך החיבור הפתאומי הזה בינינו, הלא כל כך ברור הזה שקרה. התחברת עם חברה שלי ונוצרה מין חבורה כזו בכיתה ח', שלה, עוד שתי בנות וכמה בנים מהשכבה, שאני לא הייתי חלק ממנה ומאוד רציתי להיות. משום מה כשהסתכלתי על חברה שלי ועל החבורה הזו, היחיד שקינאתי מבין החבורה על שנמצא איתה בקשר זה אתה. אז, לא ממש הבנתי למה.

עברו ימים והצלחתי להיכנס לחבורה שלכם. היה לך מנהג בו כמעט כל יום שאלת בקבוצה מי פנוי לעשות משהו. כששאלת מי פנוי באיזה אחר הצהריים של יום שישי אח, נפגשנו - חברה שלי, אתה ואני. כבשת אותי. מהר מאד החברה הלכה, כי היא הבינה מה קורה ואיזו כימיה נוצרת. היינו ילדים אבל היה לנו על מה לדבר. הרבה. היינו ילדים אבל היית מוזיקאי מוכשר כל כך. כבר אז אהבתי להקשיב לך פורט על הגיטרה.

יצאתי מהבית שלך אחרי המפגש הראשון מאוהבת. כמה הייתי מאושרת לשמוע שאחרי שהלכתי התקשרת לחברה שלי ואמרת לה שאתה מרגיש כמוני אבל לא יודע מה לעשות עם הרגשות שלך. בדרך מפגרת בה גיליתי לך ואתה לי את רגשותינו, שלאחריה רצינו להיות ביחד, אתה מעט התביישת שנהיה יחד ליד החברים. אז קצת כעסתי, אבל היום אני מבינה את המבוכה, מבוכה של צעירים שרוצים להיכנס ל'זוגיות' ראשונה ולא ממש יודעים מה הם עושים.

אז לא היינו ביחד מעולם. אבל במפגש הראשון שלנו, אחרי שהחברה שלי הלכה, כשאני לבשתי גופייה ורודה מדי עם ורדים כחולים, טייץ טיפשי שהיה באופנה - דמוי ג'ינס, סניקרס מצחיקות סגולות עם שרוכים צבעוניים וגולגול יותר מדי מרושל, ואתה לבשת חולצה אפורה שממש לא הלכה עם המכנסיים היפים שלבשת, לבנים כאלה עם משבצות צבעוניות, סמכת עליי וסיפרת לי משהו אישי, שהבטחתי לשמור.

ימים עברו, אבל הרגשות שלי אליך - לא. אבל אני מודה, למרות אהבתי אליך היית קצת מעיק. בכל יום ויום רצית לדבר, להיפגש ולי זה היה קצת מציק, קצת מעיק. לא ידעתי איך להגיד לך את זה בדרך נעימה, הייתי ילדה בת 13 מטומטמת, אז התרחקתי. כל מה שרציתי לעשות היה להגיד לך בכנות שאפיינה אותי, שפשוט תרגיע קצת. אבל לא הצלחתי.

הקשר בינינו נותק ויום אחד בחופש הגדול בין כיתה ח' ל-ט' בחודש אוגוסט, קצת מעט לפני שמתחילים הלימודים קיבלתי טלפון מאותה נערה, שסיפרת לי עלייה משהו אישי. היא התקשרה בוכה ושאלה אותי מי סיפר לי וכיצד אני יודעת. אני אדם כנה, אמרתי שזה אתה.

מאוחר יותר באותו יום יצרת איתי קשר, אחרי כמה חודשים טובים שאנחנו לא מדברים וכל כך כעסת. היית בטוח שאני משקרת לאותה נערה, שאני בכלל יודעת את סודה ממישהו אחר ושאני סתם מגנה על עצמי. אמרת לי שאני שקרנית, צבועה ושאתה בחיים לא רוצה לראות אותי או להיות איתי בקשר. הבחור שאהבתי והיחיד עד היום שאהב אותי בחזרה, דיבר אליי בצורה כל כך פוגעת, כזו שלא אשכח לעולם.

הותרת אותי שבורה, עם לב מרוסק ומבולבלת. כיום אני רק רוצה להגיד לך שאתה טועה. שאם אני זוכרת את מה שלבשנו, איך לא אזכור כיצד הבחור הראשון שאהבתי, אהבתי כל כך, סמך עליי וסיפר לי משהו אישי?

אני כועסת עלייך כל כך, לא מבינה למה הגיע לי לסבול ממך כל כך במהלך התיכון. למה הגיע לי לקבל עוד מכות בלב מהבחור שאני אוהבת. לראות את פניך כל יום - עשה לי מערבולת בבטן, העביר בתוך גופי מחדש מיליון סימני שאלה.

אם היית יודע. כמה אתה חוצה את המחשבות שלי כשמדברים על אהבה. אם היית יודע כמה הייתי רוצה שנפתור את כל הלא פתור. אם היית יודע כמה רציתי שפשוט תסתכל לי בעיניים. אם היית יודע כמה פעמים חלמתי שאנחנו נתקלים אחד בשני בטעות, מדברים ושוכחים הכל. ממשיכים את מה שהיה אז. אם היית יודע שאני כועסת עליך כל כך ופגועה, אבל מוכנה לנסות ולשים את זה מאחורינו, אם רק היית מאפשר לי.

אם היית יודע כמה הייתי רוצה שתהיה הנשיקה הראשונה שלי... אם היית יודע.
אני רוצה לשים אותך מאחוריי, אבל אני מודה שאני לא מצליחה. אני לא מוצאת עוד בחור רגיש כמוך, רגיש ובוגר, שהמיס אותי פשוט בחיוך, פשוט במבט. אני רוצה שתתנצל ותבין את הטעויות שלך ושתאהב אותי מיד אחר כך.
אם רק היית יודע.