השורות הבאות נכתבות אליכם מהחדר הפנימי שנמצא עמוק עמוק בתוך הלב שלנו, החדר שאנחנו לא מתירות לאיש להיכנס אליו ולעיתים קרובות נמנעות מלהיכנס אליו בעצמינו, כי הבושה פשוט שורפת מבפנים. במיוחד בשבילכם ולרגל היום הרומנטי ביותר בשנה, פתחנו מעט את החדר הזה והוצאנו משם את הסודות הכי כמוסים והכי פחות רומנטיים שיכולנו לדמיין. ככה שאם בכל זאת לא הצלחתם להשיג דייט לולנטיין - לפחות תעבירו איתנו את הזמן בצחוק ותלמדו מהטעויות שלנו (אנחנו למדנו מהן בדרך הקשה). אה, וגם פרוגה הצטרפה לחגיגה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• פשוט את עצמי: "בולנטיין הזה, לא אחפש את מי לאהוב"
• נא להתנהג בהתאם: עשו ואל תעשו ביום האהבה
• יום מיותר? "ולנטיינס דיי איבד מהמשמעות המקורית שלו"

אמא, לכי! אני לא כאן!

"היה לי קראש שהייתי מאוהבת בו נורא. יום אחד אזרתי אומץ, הצעתי לו לצאת (כידידים) והוא הסכים! זה היה הדייט הראשון שלי בהחלט (למרות שהוא עוד טרם הוגדר כך אז) והתרגשתי בטירוף. קבענו להיפגש בקניון ולאמא שלי אמרתי שאני נפגשת עם חברות, כי אני לא פתוחה איתה בענייני בנים. נפגשנו בבית קפה והוא הזמין לשנינו כיד המלך. כשהתחלנו לאכול, קיבלתי לפתע הודעה מאמא שלי שגם היא מסתובבת בקניון יחד עם האחים שלי. ישבנו ממש באמצע בית הקפה, במקום שהייתה יכולה בקלות להבחין בנו אם רק הייתה עולה במדרגות הנעות לקומה השלישית. הייתי חייבת לפעול מהר: בחצאי משפטים אמרתי לו שההורים שלי בעייתיים כשזה מגיע לבנים, שהם לא יודעים שאני איתו כאן ושאנחנו 'חייבים להסתתר'. עברנו לשבת בשולחן פנימי יותר ועדיין נשארתי כל כך לחוצה, עד כדי כך שהוא עבר לשבת בתנוחה שנועדה להסתיר אותי (בעודינו רוקמים יחד סיפור כיסוי שאוכל לשלוף במידה ויגלו אותי). בסופו של דבר, בעודי מנסה לנשנש מהגלידה ולהסיט את המבט המהופנט שלי ממנו, לא יכולתי להמשיך לאכול כי התחלתי פשוט לרעוד נורא: גם מהלחץ, גם מקור ובעיקר - מההתרגשות ממנו ומהעובדה שסוף סוף יצאתי איתו. הוא הבחין ברעידות ההזויות שלי, שאל אם אני בסדר ולמה אני לא אוכלת. לא יכולתי אפילו לענות לו, הייתי קפואה. הוא שאל אם זה בגלל אמא שלי ובראש מורכן שיקרתי שכן. אם תהיתם, הוא לגמרי הפסיק לדבר איתי."

מקום שקט

"יצאתי עם מישהו ממש חמוד לסרט. הדייט זרם, היה מצחיק וממש כיף; אבל מסתבר שהסרט שבחרתי היה ללא קול - זה היה סרט אימה ולדמויות בסרט היה אסור לדבר או להרעיש על מנת להישאר בחיים. הדבר יצר שתיקה מביכה מדי. לא נורא, התגברנו על זה; אבל כשהסתיים הסרט ובאנו לקום, התחיל הסרט האמיתי: למרות שהכל היה נראה לי בסדר לגמרי ודווקא באותו יום החלטתי ללבוש מכנס לבן, כשחזרתי הביתה מהדייט גיליתי כתם דם על המכנס. אני לא מאמינה שבאמת הסתובבתי עם מכנס לבן מלא דם ברחבי הסינימה - ועוד מול הדייט החמוד שלי. מיותר לציין שדייט שני לא היה."

אל תשבי על ה - אופס...

"באותו רגע, רציתי שהאדמה תבלע אותי. הגעתי לדייט עם בחור חמוד, קבענו להיפגש בדייט הראשון בלובי של בית מלון. כנראה הבחור, שהגיע לפניי למקום, כבר ניסה לשבת על הספה וראה שהיא שבורה; ולכן הוא ניסה להזהיר אותי שלא לשבת עליה - אבל האזהרה שלו קרתה תוך כדי שהתיישבתי עליה, וכבר היה מאוחר מידי. מעדתי, נפלתי ושקעתי עמוק בתוך הספה. אתם יכולים לדמיין לבד איך זה היה נראה וכמה מביך ונוראי זה היה."

דו יו ספיק אינגליש?

"במסגרת תנועת הנוער שאני פעילה בה, יצאנו כל החניכים והחונכים לטיול במדבר. אחד המסלולים שהלכנו בו הוא מאוד מוכר ופופולארי לא רק בארץ, אז הלכו בו גם הרבה מאוד תיירים ותיירות מחו"ל. באמצע המסלול ראיתי מישהי שממש מצאה חן בעיניי; והבנתי שהיא תיירת, כי שמעתי בבירור שהיא דיברה באנגלית עם מי שהלכה איתה. החלטתי לנסות להתחיל איתה. בהתחלה לא ידעתי איך לגשת אליה ופחדתי מהתגובה שלה, אבל בסופו של דבר החלטתי לגשת אליה ולהגיד לה שאבדתי ולשאול אם אפשר ללכת איתה ועם חברה שלה. אחרי כמה דקות של פלירטוט באנגלית משובשת של ארבע יחידות, היא הסכימה שאלך איתן. היא הייתה ממש חמודה לאורך כל המסלול ולגמרי היה בנינו 'קליק'. אחרי כמה זמן, לידיד שלי מתנועת הנוער נגמרה הסוללה בפלאפון, אז הוא ביקש ממני מטען נייד. רציתי להיראות טובה ונחמדה, אז אמרתי לתיירת באנגלית שאני לא מכירה אותו אבל לא נעים לי אז אביא לו מטען. מיד אחר כך אמרתי בעברית לידיד שלי שאני ממש מחבבת את התיירת וששיקרתי לה שאבדתי כדי להתחיל איתה ושלא יהרוס לי את זה. מפה לשם, התיירת ההמומה וחברה שלה התחילו לצחוק; וכך גיליתי שהן חלק ממשלחת מטעם בית ספר יהודי בארצות הברית שהן לומדות בו ושכמובן - הן יודעות עברית מצויין. אז חוץ מזה שהבכתי את עצמי עם האנגלית ארבע יחידות שלי, היא גם גילתה ששיקרתי לה כל הזמן הזה. אבל למרות כל זאת, אפילו החלפנו מספרי טלפון ואנחנו צוחקות על זה עד היום."

רגע, אני באה לחבק

"קבעתי להיפגש עם מישהו שהיה נראה שנרקם בינינו קטע רומנטי; ותכננתי באותה פגישה לבצע שיחת 'יחסינו לאן' ולומר לו שאני רוצה לקחת את הקשר בינינו לשלב הבא. אי לכך, הייתי מאוד לחוצה. הוא הגיע לאסוף אותי עם האוטו שלו ונכנסתי פנימה. מרוב רשלנות שנבעה מלחץ, המעיל שלי נתפס בדלת האוטו; אבל לא חשבתי שהדבר אמור להפריע לי בלרכון לחבק אותו - כמה שטעיתי. המעיל עצר בעדי מלהתקרב אליו וניסיון החיבוק נכשל. ניסיתי לשחרר את המעיל מהדלת, חשבתי שהצלחתי ורכנתי לעברו שוב על מנת לתת לו חיבוק - ושוב טעיתי. המעיל הארור שוב מנע ממני לשלוח יד מספיק ארוכה; וגם ניסיון החיבוק השני כשל באופן מביך במיוחד. בפעם השלישית שניסיתי לשחרר את המעיל, נאבקתי בו כמה דקות טובות ובפנים אדומות. כשהצלחתי לשחרר אותו כבר לא היה שום חשק (או טעם) לחיבוק. אחלה יריית פתיחה לפגישה גורלית שכזו, אם תשאלו אותי."

נשיקה, עכשיו!

"החלטתי לנסות לצאת עם ידידה טובה שלי לדייט. היה מאוד נחמד, השיחה זרמה והכל היה מצויין. אחרי שהסרט נגמר יצאנו החוצה מהקולנוע, חיכינו שיבואו לאסוף אותנו ודיברנו עוד קצת; ואז הייתה מן תחושה של רגע שהוא הכי חשוב בכל דייט - רגע הנשיקה. אני חושבת שהיה מן "מומנט" כזה של מבט הדדי עמוק בעיניים ואישור מצד שנינו שזה אמור לקרות, אבל רצה הגורל - והשתפנתי. פשוט לא יכולתי, אני לא יודעת למה. במקום לרכון לעברה ולנשק אותה, התחלתי לדבר על מזג האוויר כמו מטומטמת גמורה וכמובן שאחרי זה כבר לא היה ניסיון נוסף. הרגשתי נורא ורציתי שהאדמה תבלע אותי, ממש באותו הרגע. אני לא יודעת למה פחדתי לנשק אותה, זה היה ברור שגם היא רוצה את זה! כך המשכתי להרגיש נורא גם למחרת ואפילו יומיים אחרי; ואז החברים שלי גילו על העניין וצחקו עליי מאוד בגלל שלא יכולתי לנשק בחורה אחרת. אני ואותה בחורה אמנם לא יצאנו לעוד דייט, אבל בהחלט נשארנו חברות טובות ולא נתנו למקרה המביך הזה להרוס לנו את החברות."

חודש שמח, אהובי

"אחרי סדרה של דייטים מוצלחים במשך חודש, התחלתי ממש לחבב את הבחור; אבל דווקא בדייט של 'יום החודש' קרה משהו הזוי בטירוף: יצאנו לסרט והייתי עם שמלה קצרה אז היה לי ממש קר, אז בשלב כלשהו הוא שם לב לכך שאני רועדת מקור והביא לי את המעיל שלו. באמצע הסרט, נעזוב את זה שהוא נרדם (כי ההמשך הרבה יותר גרוע), שפכתי בטעות קולה על המעיל שלו שהיה עליי. היו לי כמה מגבונים בתיק אז התחלתי לשפשף את הכתם ובגלל החושך הייתי בטוחה שלא נשאר כלום. אחרי שנגמר הסרט ויצאנו מהקולנוע, החזרתי לו את המעיל ופנינו כל אחד לדרכו. למחרת קמתי בבוקר, בדקתי את הפלאפון; וראיתי כמעט 200 הודעות מהבחור שיצאתי איתו, שגילה שיש כתם על המעיל שלו שהשאיל לי ולגמרי התחרפן מזה. הוא התעצבן עליי ודרש שאקנה לו מעיל חדש או אחזיר לו את הכסף. לא ידעתי מה לעשות, אז התקשרתי לידיד שלי ששידך בינינו מלכתחילה והוא אמר לי שהוא ידבר איתו וירגיע אותו. בסופו של דבר הוא באמת נרגע; ואפילו כתב לי מכתב סליחה (כתוב בכתב יד!) ובקשה לדייט נוסף, קנה פרח ונתן את הכל לידיד שלי כדי שיעביר לי. מן הסתם לא הסכמתי לצאת איתו שוב."

אמרתי לך שלא הייתי צריכה לפגוש את ההורים?!

"בערך בדייט השלישי שלנו בן הזוג שלי החליט שאני וההורים שלו צריכים להיפגש. ממש התפדחתי, אבל עשיתי זאת בכל אופן. כשהגעתי אליהם לפגישה, הם ערכו לנו שולחן לארוחת ערב ואני התעסקתי רק בלהיות בסדר ולעשות רושם טוב. אחרי כמה דקות התחלתי להרגיש יותר בנוח ולקחתי לי משהו לאכול; ובאותו רגע ממש, הזזתי את היד לכיוון הלא נכון - ונשפכה לי בטעות הכוס עם המיץ שהייתה על השולחן. המיץ נשפך על האוכל, השולחן, הצלחת וכיסא הבד שישבתי עליו. אמא של בן זוגי, שהיא חולת ניקיון, אמרה שהכל בסדר ורצה להביא חומר ניקוי להוריד את המיץ מהבד. במקביל, ניסיתי למזער את הנזק ולקחתי את הצלחות הרטובות לכיוון המטבח. אך אבוי, מסתבר שליד המטבח שלהם היה שטיח יקר - ובשנייה שלא הסתכלתי על הצלחות, הן נפלו לי מהיד וכל המיץ נשפך גם על השטיח. באותו רגע אמאל'ה כבר התחרפנה וצעקה עליי לחזור לשולחן. מאז ועד סוף ארוחת הערב לא הוצאתי מילה. עד היום כשאני באה לאכול אצלם הם זוכרים לי את זה."

הפאדיחה של פרוגה!

"לא הכל היה ורוד בזוגיות הקודמת שלי עם עומר חזן - אני מודה - כתוצאה מרגע קטן של חוסר תשומת לב מצידי. לרגל חגיגות חמישה החודשים, שלושה השבועות והיומיים שלנו (אבל מי סופר?!), עומר החתיך שלי (לשעבר וזה) ארגן לנו פיקניק מושקע על שפת הביצה האהובה עליי. פטפטנו, צחקנו, זללנו ושרנו שירים; ואז, אל מול שקיעה, הגיע לו רגע רומנטי. הבטנו שנינו אחד בעיניו של השנייה והרגשתי שאני פשוט חייבת, חייבת לומר לו... אז אמרתי: 'אני אוהבת אותך, סטטיק'. אויש, איזו פאדיחה."

4545