במהלך החיים שלי, שמעתי המון פעמים את המשפט: "האהבה כואבת". תמיד חשבתי שאני נורא מתחברת למשפט הזה, כי באופן אישי סבלתי הרבה מאהבה; אבל לאחרונה העניין התחיל להתבהר עבורי קצת יותר. הבנתי שהאהבה עצמה, היא לא כואבת - היא כואבת כאשר היא מופנית לאדם הלא נכון, שלא אמור להיות "מושא אהבה" וגם אז, זו לא בדיוק היא שמכאיבה, אלא השיעור שמגיע עימה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• האם החשיפה לקהילה הגאה גורמת לבלבול מיני אצל נערים?
• בלי סודות: "מרגיש אשם לאחר עינוג עצמי"
• טיפה של אושר: כך תעשו לבני זוגכם את היום

למרות שאני רק בת 16, הספקתי לחוות מספר שברונות לב. בפעם האחרונה שחוויתי אחד, חשבתי שאני לא מסוגלת לעבור עוד שברון לב ולא ידעתי מה אני אמורה לעשות עם עצמי כדי שהכאב יעבור כמה שיותר מהר. הייתי שרויה בעצב ובכיתי המון; ואז התחלתי להבין. 

"הרגשתי שאני לא מסוגלת לעבור עוד שברון לב" © צילום: Fotolia

במהלך החיים נאהב המון אנשים, עד שנמצא את האחד או האחת שאיתם נבלה את שארית חיינו. עד שנמצא את אותו אדם, נתאהב בדי הרבה אנשים שונים ומגוונים. עד כאן הכל הגיוני וידוע, רק שפה הנקודה מתחילה להתבהר: לפי איך שאני רואה את הדברים, האדם שאמור להיות "מושא האהבה" שלכם הוא בעצם אותו אחד או אחת שאיתם תישארו לתמיד; אבל זה כמעט ולא קורה שהאדם הראשון שמתאהבים בו יהיה גם האדם האחרון שנתאהב בו. לכן, המסקנה המתבקשת היא שהאהבה "תכאיב" לנו עד שנמצא את אותו אדם. 

כאן נמצאת הטעות, האהבה לא מכאיבה - אלא מלמדת אותנו איך זה מרגיש לאהוב מישהו או מישהי בכל מאודך; ואז איך זה מרגיש אם הם מחליטים לעזוב או שאנחנו מחליטים לעזוב. האהבה מלמדת אותנו איך להתמודד עם כל הדברים הללו, היא מחשלת אותנו עד שמגיע האדם הנכון - ואז אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להאמין שלא נפגע יותר. אבל גם אם נפגע, כבר נדע איך להתמודד, כי עברנו כמה שיעורים.

"האהבה מלמדת אותנו כיצד זה מרגיש כשמישהו שאהבת מחליט לעזוב" © צילום: Fotolia

מה שחשוב לזכור, בכל הנוגע לאהבות נעורים ואהבות באופן כללי, הוא שכל מערכת יחסים באה ללמד אותנו משהו. זה אולי נשמע נדוש ותמים, אבל אני למדתי את זה על בשרי. עד לפני לא מעט זמן, הייתי בטוחה שמישהו ישאר בחיי לנצח (ולא בהכרח בתור בן זוג) וגיליתי שזה בכלל לא היה הסוף שנכתב עבור הפרק של הקשר ביננו.

מה שלמדתי מכל העניין הוא שהחיים מפתיעים אותנו. הם מוציאים מחיינו אנשים שככל הנראה לא טובים לנו, גם אם אנחנו לא רואים זאת באותו הרגע, כדי לגרום לנו להסתכל ביתר בהירות על שאר החיים שלנו או על החלק שעומד לבוא. יצאתי מאותה חוויה מחוזקת, אופטימית יותר ואני יכולה להעיד שאני בהחלט רואה דברים מזווית אחרת עכשיו. 

"החיים מפתיעים אותנו" © צילום: Fotolia

משהו נוסף שלמדתי, זה שצריך לדעת להודות מתי משהו נגמר: בין אם זה זוגיות או אפילו חברות, ברגע שזה לא עושה לנו טוב או ברגע שאחד הצדדים מתחיל להתרחק והקשר מתפוגג לו מעצמו, צריך לדעת להגיד "כאן זה הסוף" - ולשחרר. זה אמנם נשמע כמו משהו שקל לומר אבל קשה לעשות, אבל תאמינו לי שברגע שמבינים את זה באמת, זה יראה ויהיה הדבר הכי נכון בעולם עבורכם.

שברונות לב ודחיות הם לא פחות ולא יותר משיעור. האהבה לא כואבת, שכן הריפוי והבנייה מחדש הם גם חלק מתפקידה ומאזנים את הכאב.