הסיפור על מיכה ומיכל (אפילו השמות שלהם דומים - meant to be?) הוא סיפור יוצא דופן: הם מכירים זה את זו מכיתה ה'; ולמרות שהיו יחד באותו שבט בצופים - הם אף פעם לא דיברו. רק בכיתה י', כאשר התבקש מהם להדריך יחד, פתאום משהו השתנה. בכיתה י"א הם הפכו לזוג - וכיום יש להם שישה ילדים והם נשואים כבר כמעט 30 שנה!

מהצד השני, גרגורי ופאינה - כיום בני 67. הם נולדו בעיר מאלין שבאוקראינה והכירו עוד מהגן, הפכו לחברים טובים בבית הספר - וכך גם הוריהם; ולכן, הם ביקרו אחד אצל השני כל הזמן. בסופו של דבר, הם הפכו לזוג ומשם - הכל היסטוריה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בעד או נגד: לצאת עם אחד השכנים
• איזו ברכה לשנה החדשה תקדישו לבן או בת הזוג שלכם?
• הסלבס בציטוטים שיחזקו את הדימוי העצמי שלכם

באיזה גיל התחתנתם וכיצד ידעתם שזו ההתאמה המושלמת עבורכם?

מיכה: "התחתנו יום לפני יום ההולדת ה-20 שלי. האמת היא שכולם לעגו לי, חשבו שאני הורס לעצמי את החיים ולא הבינו למה התחתנתי כל כך מוקדם - אבל אני, לעומת זאת, הרגשתי שזו האחת בשבילי וידעתי שאיתה אני צריך להתחתן."

מיכל: "אני הייתי בת 21 כשהתחתנו. הייתה לנו חברות מאוד טובה וקשר עמוק. היינו מדברים המון, כותבים אחד לשני מכתבים, קוראים את אותם הספרים ומעבירים המון שיחות ושעות יחד. זה לגמרי היה נראה לי האדם שאיתו אני רוצה לחיות - והדבר הזה, בעיניי, בר יותר מזל מכל דבר אחר."

גרגורי: "במהלך שנות הלימודים לא היינו זוג, היינו פשוט חברים טובים. הרגשות התפתחו רק בשלב מאוחר יותר - כשנתיים אחרי סיום התיכון. באותה תקופה, נסעתי מחוץ לעיר ללימודים ופאינה בדיוק חלתה ולא יכלה לנסוע ללמוד באקדמיה. המשכנו להתכתב דרך מכתבים, כמו זוג חברים. למרות זאת, ברגע שהיינו רחוקים זה מזו, שכן עד אותו רגע ראינו אחד את השנייה כמעט כל יום - הבנתי שפאינה היא האדם שאני צריך לצידי בחיים שלי תמיד."

פאינה: "היינו בני 22 כשהתחתנו. ידענו שזה זה, כי הכרנו כל כך הרבה זמן והיינו יחד המון. סמכנו ללא עוררין על האמינות אחד של השני ועל העובדה שנועדנו זה לזו."

האם היו מכשולים בדרך? אם כן, כיצד התגברתם עליהם?

מיכה: "תמיד יש מכשולים. אנחנו כבר 30 שנה יחד ולהיות כל כך הרבה זמן עם אותה בת זוג, זה לא דבר פשוט. יש הרבה זוגות שנפרדים או מתגרשים - אבל אנחנו באמת מתאימים. אנחנו מסתכלים על דברים בצורה דומה ומשתדלים תמיד לדבר ולפתור את הבעיות."

מיכל: "היו מכשולים. אני זוכרת, למשל, שמיכה היה בצבא בלבנון - וזו הייתה תקופה מאוד קשה עבורי. בקושי דיברנו, לא היו אז כל כך טלפונים וכשכבר היינו נפגשים, הוא היה עייף. בכל מקרה, התקופה הזאת נגמרה, בסופו של דבר. אחריה, היו קשיים רגילים של זוגות, כמו למצוא עבודה, ילדים, לימודים - ההתמודדויות הרגילות של מערכות יחסים."

גרגורי: "באותו זמן, למדתי מחוץ לעיר והייתי חוזר למאלין פעם בחצי שנה, לחופשת סמסטר. המרחק הרב ביננו והעובדה שלא הייתי בבית הרבה זמן, הקשתה על תחזוק הקשר כי לא היו מכשירים סלולריים כמו היום, שמאפשרים לשמור על קשר בכל מקום ובכל זמן נתון. כשהייתי חוזר הביתה, הייתי זורק את הדברים בבית, מחליף בגדים וישר הולך לביתה - משהו משך אותי אליה. למרות המרחק והנתק, הצלחנו להישאר יחד."

פאינה: "בהתחלה, כשרק התחלנו לצאת בתור זוג, זה היה נורא מוזר. לא היו שום סממנים קודמים לכך שאנחנו מתקדמים לכיוון של זוגיות, כך שלשנינו, בהתחלה, היה קצת קשה לצאת ממסגרת החברות שהיינו רגילים אליה ולעבור לשלב הבא. בזמן הלימודים, היה לי בן זוג וגם בכיתה ז' או ח', לגרגורי היה חבר שמצאתי חן בעיניו; וגרגורי העביר לי ממנו פתקים עם הצעות לצאת לדייט! אלו היו כל מיני מכשולים שבזמנו, לא אפשרו לנו לפתח משהו מעבר לחברות. הזוגיות עצמה התפתחה מאוחר, יותר רק כשהיינו מעט זמן בנפרד."

שאלנו את הזוגות אם למרות שהם יוצאים כל כך הרבה זמן, הייתה פרידה זמנית במהלך הקשר. מיכה ומיכל משתפים: "הייתה פרידה אחת בתחילת הזוגיות שלנו. רצינו לבדוק אם הקשר מתאים לנו או לא - אבל הפרידה לא צלחה. נפרדנו ואחרי חודש או חודשיים, חזרנו זה לזו."

מאידך, גרגורי ופאינה חושפים שאכן קרה מקרה בו כמעט נפרדו זה מזו: "הייתי בחופשת סמסטר, התחלנו לדבר על חתונה - ואז חזרתי ללימודים," מספר גרגורי. "אחרי זמן מה, הגיע אליי מכתב; ובו פאינה כתבה שיש לה מישהו אחר ושהיא מצטערת." גם פאינה משתפת בצד שלה בסיפור: "הוא היה נוסע להמון זמן, לא ראינו אחד את השנייה במשך המון זמן ולא היו אמצעים לתקשורת כמו סקייפ וכדומה. קרה שמישהו אחר נכנס באמצע, אבל נפרדנו לבסוף ובדיוק גרגורי חזר, אז חזרנו להיות יחד והחלטנו סופית שאנחנו רוצים להתחתן."

מה הייתה תגובת הסביבה על הזוגיות והחתונה שלכם?

מיכה: "היום אנשים כבר מבינים את זה, אבל אז לא הבינו. אמא שלי, למשל, לא הבינה מה 'נפל עליה'. הייתי עדיין בצבא, זה היה נראה לה משהו מאוד לא בשל - ורק אחרי 15 שנה, היא אמרה שאולי היא טעתה. אנשים חשבו שזה מאוד מוקדם ומוזר, אבל היינו המון ביחד. התנהגנו כמו זוג נשוי ולמרות שהיינו כל כך צעירים, הרגשנו מאוד בשלים."

מיכל: "ההורים שלי דווקא שמחו מאוד, אבל הרוב חשבו שזה מוקדם."

גרגורי: "בשביל החברים שלנו, זה היה בלתי צפוי. הם היו בעד ושמחו, אבל זו הייתה הפתעה עבורם."

פאינה: "כולם הגיבו בצורה מאוד יפה, במיוחד ההורים שלנו, כי הם הכירו טוב מאוד. מאז ומתמיד הם היו בעד שנתחתן. כשגרגורי היה בא לבקר בבית שלי, אבא שלי תמיד היה מוזג לו משקה ואומר בצחוק: "קדימה, בוא נשתה קצת, אולי בסוף תהיה החתן שלי."

האם הייתם רוצים שגם הילדים שלכם יתחתנו עם בן או בת זוג מבית הספר? מהם היתרונות והחסרונות בזוגויות כזו?

מיכה: "האמת, זה לא משנה לי. הבת שלנו, למשל, נמצאת בזוגיות עם החבר שלה כבר חמש שנים; והם מכירים מכיתה ח'. אני חושב שבאהבה אין כללים, זה מין קסם. מה שקורה - קורה. אחד היתרונות הגדולים הוא שעברנו המון דברים ושממש גדלנו ביחד. עיצבנו אחד את השני וזה דבר טוב, כי בדרך כלל אנשים באים לזוגיות מבוגרים ומגובשים יותר עם עצמם, עם הזהות ועם והתפיסות שלהם. אנחנו, לדוגמה, במקור אנשים דתיים - אבל לאט לאט התרחקנו מהדת וזה דבר שקרה לשנינו יחד. זה דבר מחבר. החיסרון הוא שאולי לא יוצא להכיר עוד בני זוג פוטנציאליים, אבל האמת שאני לא מרגיש זאת. אני רואה בעיקר יתרון בזוגיות כזאת."

מיכל: "קשה להגיד... מצד אחד לא יוצא להכיר עוד אנשים, אבל מצד שני יש משהו מאוד יפה בהיכרות העמוקה הזאת. אני ומיכה מכירים מאוד טוב את המשפחה, החברים וההיסטוריה אחד של השני. בסופו של דבר, צריך בן זוג טוב שתהיה איתו זוגויות טובה, מכבדת ואוהבת - זה מה שחשוב. היתרונות הם שאת מכירה את כל עולם הילדות של האדם, את הסביבה שהוא גדל בה ואין ספק שזה מעמיק את הקשר. החיסרון הוא שאולי לא היו לי עוד בני זוג. אני הגעתי נשואה לאוניברסיטה, אבל עולם הדייטינג לא היה חסר לי."

גרגורי: "האמת, שלא היה בזה איזשהו הכרח. יש לנו שני ילדים וכשהם רצו להתחתן, עברנו לישראל - ופה אין חברים מבית הספר שלהם, כך שזו לא הייתה אופציה. אני חושב שאין כל כך יתרונות או חסרונות לזוגיות מבית הספר, זה תלוי בסופו של דבר באופי האנשים. הזמן הרב שמכירים יכול לגרום לאנשים להימאס זה על זה, או יכול לחזק את הקשר מאוד.״

פאינה: "התרגלתי לכך שגרגורי תמיד נמצא כאן, לצידי, מרוב כל השנים שאנחנו יחד. היו הרבה רגעים שבהם התמיכה שלו הייתה כמעט קריטית עבורי, כמו התקופה שבה אמי נפטרה. הוא עזר לי מאוד, תמך ועשה כל מה שיכל לעשות כדי להקל על המצב. אני והוא תמיד תמכנו אחד בשנייה ועזרנו זה לזו במצבים קשים. יכול להיות שזה מהילדות, מהקשר שהתפתח עוד שם, שגרם לנו לתת אמון מלא זה בזו. אני רואה בכך רק יתרון."

האם קיים משהו שהיית משנה או עושה אחרת? אם כן, מהו?

מיכה: "בגדול, לא הייתי משנה כלום. יש לנו שישה ילדים ולמרות שזה נשמע הרבה, זה מאוד כיף. בגיל 22, כבר נולד לנו הילד הראשון ומכיוון שהילדים די קרובים אלינו בגיל, אנחנו מבינים אותם יותר. עם זאת, זה נורא תלוי. יש כאלה שלהתחתן ולהביא ילדים בגיל כזה צעיר, לא היה מתאים להם."

מיכל: "לא הייתי משנה דבר. נהנתי להתחתן עם מיכה והאמת שהחתונה לא ממש עניינה אותנו, יותר רצינו להיות יחד. היינו זוג דתי וזה מה שהיה מקובל אז, לכן זה היה לנו ברור שאם אנחנו רוצים לחיות ולהיות יחד לטווח ארוך - אנחנו מתחתנים."

גרגורי: "לא הייתי משנה דבר. אני מרוצה מאוד מהחיים שלי עם פאינה ולא הייתי רוצה לשנות אותם בכל דרך שהיא."

פאינה: "מאז שהתחתנו, אף פעם לא נתנו אחד לשני מניעים להיפרד. כמובן שרבנו, זה טבעי - אבל זה אף פעם לא הגיע לכדי פרידה. אם היינו רוצים לשנות משהו, אני חושבת שלא היינו נשארים ביחד כל כך הרבה זמן."

מה סוד הזוגויות שלכם למערכת יחסים כזו ארוכה?

מיכה: "זה אולי הסוד הכי בנאלי; אבל הכי חשוב זה תקשורת, לדבר על הכל, בלי סודות ולא לשמור בבטן. אולי זה כי אנחנו מכירים מגיל מאוד צעיר, זה משהו בתמימות הזאת של ילדים קטנים שמספרים הכל אחד לשני ובאמת כך זה קורה. כשיש בעיות, אנחנו לא מתעלמים מהן או 'גוררים' אותן. אנחנו מדברים ומטפלים בהן. זה לא סוד מתוחכם, אבל זה נכון."

מיכל: ״הסוד זה לדבר על הכל והמון. אנחנו משקיעים המון בזוגיות שלנו ואנחנו גם דואגים ומנסים להקפיד על זמן ביחד שיהיה רק לנו. אם זה לדבר, לצאת לטייל, לעשות ספורט וכדומה. כל שישי אנחנו רוכבים יחד באופניים וזה מאוד כיף ומקרב. הזמן שלנו יחד - זה קדוש מבחינתנו."

גם גרגורי ופאינה משתפים ב"סוד הזוגיות" שלהם: "הסוד הוא סבלנות. צריך לדעת לאהוב זה את זו ולהתנהג בסבלנות וסלחנות כלפי החסרונות והמגרעות שיש באחר."

איזה טיפ יש לכם להביא לקוראים ולקוראות בנוגע לאהבה?

מיכה: "זוגיות מאוד קשורה לאופי. אם אתה רוצה שהזוגיות תהיה טובה, אתה צריך לעבוד עם עצמך. כמו כן, גמישות מאוד עוזרת להתגבר על מכשולים. צריך לדעת לקחת דברים בקלות ולא לעשות מכל דבר קטן, עניין גדול."

מיכל: "אהבה היא דבר מאוד משתנה. יש תקופות שמרגישים אותה יותר ויש תקופות שפחות - וזה קשור להמון דברים ביום יום שלנו, למשפחות שבאנו מהם, לסדר היום שלנו, להתפתחות הנפשית שלנו ועוד. צריך להתייחס לזה ככה. בנוסף, צריך תמיד לעבוד ולתחזק את הזוגיות. זה המון עבודה - כיפית, אבל זו עבודה. אנחנו לא חיים רק עם עצמנו ולכן, אנחנו תמיד מסתכלים ולומדים מסביבתנו ומנסים ליישם רק את מה שטוב לנו. מעבר לכך, צריך תמיד שיהיה שיח פתוח עם הילדים וכמובן לדעת לתת מרחב אחד לשני בנוסף לזמן האיכות יחד."

גרגורי: "יושרה. זה אחד הדברים הכי חשובים בזוגיות, להיות כן כלפי האחר."

פאינה: "ברגע שיש לך אהבה בלב, היא הולכת בראש ובראשונה למשפחה שלך. אני יכולה ברגע אחד לא לרצות לראות אותו יותר, הרי אין דבר שהולך תמיד חלק; אך הסוד הוא לדעת לסלוח על הדברים האלה, לחשוב לפני שפועלים, לשאול, לברר, לדון על הבעיות ולא לתת למכשולים קטנים להרוס את החבילה הגדולה שנקראת אהבה. ברוסית יש אימרה שאומרת: 'להרוג רציתי מאה פעם, אבל להיפרד - לעולם (לא)'."