מבודדים: "למדתי להעריך את הדברים הקטנים"
״למדתי שאהבה היא לא דבר פשוט, אבל אם מוצאים אחת כזאת, כדאי לשמור עליה ולעולם לא לוותר בקלות״ • יעל פיליפוביץ בטור סיכום סדרה על הקשיים שנובעים מהמרחק מבן הזוג, על התובנות ועל ההתמודדות עם המציאות החדשה
כבר מעל 40 ימים שלא ראיתי את בן הזוג שלי, לא חיבקתי אותו, לא נגעתי לו ביד או אפילו סתם דיברתי איתו שיחה נורמלית פנים מול פנים, עם החבר הכי טוב שלי - אבל מי סופר, כן?
עוד בערוץ היחסים של פרוגי:
- מבודדים: "המרחק מקרב ומחזק את הזוגיות"
- מבודדים: "הבריאות שלכם יותר חשובה מפגישה עם בני הזוג"
- מבודדים: "זוגיות טובה וחזקה תשרוד כל משבר"
למעשה, במקום לבלות את השנה האחרונה שלי בבית הספר בהנאה ולנצל את מעט הזמן שנותר לי לפני הגיוס עם החברים ובן הזוג, נגיף הקורונה החליט להיכנס לחיינו בסערה ולשבש קצת את התוכניות, בלשון המעטה. בתור אחת שחיה ונושמת אהבה, זאת שתמיד שמחה לחקור ולגלות דברים חדשים בנושא, החלטתי לנצל את הזמן הרב שהתפנה ולבדוק בסדרת כתבות חדשה בשם: ״מבודדים״, כיצד זוגות אחרים מתמודדים עם הגעגועים והמרחק מהאהובות ומהאהובים. אז אחרי מספר ראיונות (שהתבצעו בצורה טלפונית כמובן), הכתבות פורסמו והרגשתי צורך לסכם את הסדרה הזו דווקא ״מהעיניים שלי״ או יותר נכון, דווקא עם הזוגיות הפרטית שלי.
אלו שמכירים אותי, יכולים להעיד שאני בן אדם קצת לחוץ, טוב אולי קצת הרבה... אבל הפעם, אני בטוחה שתסכימו איתי שהקורונה היא ללא ספק סיבה לגיטימית להיכנס ללחץ. מעבר לכך, אצלי בבית יש אנשים שנמצאים ב״קבוצת הסיכון״ וזה לא צחוק, לכן החלטתי שעדיף לי כרגע להישאר בבית עם המשפחה וכמובן שלא להיפגש עם אף אחד, כולל בן הזוג שלי.
אז לא, עדיין לא השתגעתי והאמת שזה לא כזה נורא. כל עוד יש לי מה לקרוא ואני עדיין יכולה לצפות בנטפליקס באיזו סדרה נחמדה. אבל דבר אחד כן מפריע לי והוא הגעגועים לבן הזוג ש״שנים״ לא ראיתי.
זה התחיל בזה שבגלל הקורונה לא יכלנו לחגוג את יום השנה שלנו יחד ורק המחשבה שהמצב יימשך עד יום ההולדת שלי ביוני, כבר מעלה בי פחד. נמשיך בזה שכל היציאות לסרטים, מסעדות או כל פעילות זוגית אחרת שהיא לא בבית – פסקו מיד, אבל הדברים האלה הם כלום לעומת הגעגוע והאמת שלא יצא לי להרגיש ככה עוד כלפי אף אחד. לא יעזור כמה נדבר בטלפון, בשיחות וידיאו, נשחק משחקים ונענה אפילו באינטרנט על חידונים זוגיים, זה עדיין לא יהיה אותו דבר כמו לדבר ולראות אחד את השניה ״בחיים האמיתיים״.
אז אני לא אשקר, היו רגעים קשים, רגעים בהם המרחק טיפה השפיע על הזוגיות ובתור זוג שרגיל להיות ביחד בכל הזדמנות, זה היה ממש לא פשוט. אבל פתאום למדתי להעריך את הדברים ועד כמה שזה קלישאתי זה באמת נכון. עצוב שאנחנו מעריכים את הדברים היקרים לנו, רק כשפתאום מתרחש איזה אסון.
אני יכולה להגיד שלפחות יצא דבר אחד טוב מהמצב הזה כי למדתי להעריך יותר את הדברים הקטנים. בין אם זה בזוגיות שלי ובין אם זה בחיי היומיום, שלגמרי השתנו מן הקצה אל הקצה בשבועות האחרונים. למדתי שהחיים קצרים ויכולים להשתנות ברגע ולא תמיד לטובה, לכן עדיף להעביר אותם על הצד החיובי ביותר שאנחנו יכולים ולהשתדל להימנע מריבים מיותרים עם האנשים שאנחנו כל כך אוהבים. וכמובן למדתי שאהבה היא לא דבר פשוט, אבל אם מוצאים אחת כזאת, כדאי לשמור עליה ולעולם לא לוותר בכזו קלות. ולמרות המרחק שמקשה והגעגועים שלא מקלים על המצב, ברגע שמערכת היחסים והתקשורת בין בני הזוג טובה – אפשר לעבור הכל ולגלות שבסופו של דבר זה רק קירב וחיזק אתכם עכשיו.
לסיום, בהזדמנות זו אאחל לכולנו בריאות ואני באמת מקווה שנשמע רק בשורות טובות ושהתקופה הזו תעבור במהירות. לבנתיים, נסו להישאר אופטימיים, שמרו על עצמכם ונצלו את הזמן הפנוי כדי לעשות דברים שעושים לכם טוב.