עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

1. 1. 1. • מכתבים מהלב: "יש לנו את הזוגיות הכי מיוחדת שיש"
         • יצאנו לרקוד: כך תחגגו את יום המחול הבינלאומי עם בן/בת הזוג
         • בלי סודות: "אני חוששת שהוא מנצל אותי"
           

      2. מכתבה של עמית לוי לזכר רב טוראי איתי סבן ז"ל, שנפל כתוצאה מהפרעת קצב לב תורשתית בתאריך 26/06/2020:

      3. "אני ואיתי היינו כמעט שנה ביחד, היינו החברים הכי טובים, הוא היה הפינה הבטוחה והטובה שלי, חלמתי על אהבה כמו שהייתה לנו - אין כמו לאהוב ולהיות נאהבת בחזרה.

         חיינו אחד את השנייה. הוא מילא לי את הלב כל יום מחדש. חלמנו חלומות ביחד והחלום הכי גדול היה להתחתן.

         איתי היה חייל בגולני והתעקש להתגייס רקקק לגולני, הוא כל כך חיכה להתגייס ולתרום. כמו בחיים בבית ככה גם בצבא - הוא הביא איתו אור וטוב לכל מקום, הוא היה הכי חברותי ושמח שיש, בשלושה חודשים שהיה בצבא הכיר ככ הרבה חברים והתחבר לכולם, התרגש מכל פעילות וחיכה לעוד דבר חדש שילמדו ויעשו.

         איתי נפטר ב26.6.2020 מדום לב במסיבת יום הולדת של חברה משותפת שלנו, הוא כל כך חיכה ליום ההולדת שלה.

         החלטתי לצרף מכתב שכתבתי לך כשהתגייסת, שמראה את הזוגיות שלנו בצורה הכי יפה שיש:

         'איתיוש שלי

         מי היה מאמין שהיום הזה יגיע כזה מהר, אני כבר מתחילה להתגעגע, אני חושבת על הגיוס שלי שכל כך פחדתי ממנו וגם קצת פחדנו, פחדתי לא לדבר איתך שעות, ולא לראות אותך ימים, אבל הגיוס שלך ללא ספק הרבה יותר רציני משלי ומפחיד באמת.

         בהזדמנות הזאת אני אגיד לך גם תודה על הכל! על מי שאתה ומה שאתה, על זה שאתה מחזק אותי בכל התקופה הזאת, אם זה עם הצבא ולא רק, פשוט בכל דבר.

         תמכת ודאגת גם כשהייתי שנייה מלהשבר ולהרים ידיים, ידעת בדיוק מה להגיד וגם אם לא - פשוט היית פה והכל היה נראה קל וטוב יותר.

         כמו שכבר אמרתי לך, אתה האור בקצה המנהרה שלי ואני מתכוונת לזה.

         פשוט זכיתי בך.

         אתה חלק בלתי נפרד ממני, סמכתי ונשענתי עליך תמיד ואני פה ואהיה בכל שניה, לכל דבר, להרים אותך, לחזק, לדאוג והכי חשוב לאהוב גם שתהיה הכי קרוב וגם כשתהיה הכי רחוק, בצד השני של המדינה.

         בסוף סוף תזכור שאני מחכה לך בבית.

         גור שלי!

         אתה מתחיל דרך חדשה ואני בטוחה שתצליח בה, אני מאמינה בך ובכל דבר שתעשה. תשמור על עצמך, שזה הכי חשוב.

         תהנה כמה שאפשר, תלמד, תכיר ותחווה, הכל חוויה בסופו של דבר, תהיה אופטימי וקח בקלות ככל האפשר.

         אל תשכח שאתה הכי חכם, הכי חזק והגור הכי יפה בעולם!

         אני בטוחה שתכבוש את כולם גם שם ותקרין את כל נאור והטוב שיש בך.

         אל תשכח להתקשר גם ברגעים הקשים יותר, אני תמיד אהיה פה.

         תזכור תמיד שאני אוהבת אותך ומחכה לך בכל רגע, כל יום מחדש!

         נעבור הכל ביחד, אני ואתה.

         אוהבת אותך, המון, הכי הרבה שאפשר לאהוב!

         תמיד איתך 'גם במקום הכי רחוק''".

      4. 

         © צילום פרטי "חלמנו חלומות ביחד והחלום הכי גדול היה להתחתן"

         מכתבה של כרמל ברמי לזכר סמל ראשון עומר חג'בי ז"ל, שנפל בתאונת דרכים בצומת רעננה בתאריך 20/08/2021:

          "עומר
         עברו תשעה חודשים מהיום שעזבת,
         העולם נראה כלכך שונה בלעדייך,

         כל דבר מזכיר קטן אותך והכל קשה מדיי כאן בלי שיהיה לי את החיבוק שלך שיפתור לי את כל הבעיות בסוף היום.

         קשה לי להסביר לאנשים מה זה היה בשבילי לאבד אותך,
         כי אני לא באמת חושבת שיש מישהו שיבין מה היית בשבילי או מה אנחנו היינו.
         אף אחד לא יבין ששום דבר לא יכין אותך לרגע שבו תאבד את החבר הכי טוב שלך, את אהבת חייך,
         את מי שהיה בשבילך פשוט בית.

         הבן אדם הראשון לספר לו כשקורה משהו משמח או פשוט לבכות לו כשעצוב,
         הבן הזה שיסתכל עלייך ויבין אותך בלי מילים.

         ביום שעזבת העולם שלי התרסק,
         זה היה כמו לקבל יריה ישר לתוך הלב, בלי שום הכנה מוקדמת.
         שניה אחת הייתי איתך והיה לנו הכל, היינו מאושרים, ובשניה השניה שקט, דממה, הלוויה. הסיוט מתחיל.
         אני לא מסוגלת להאמין לזה שזה אתה שם מתחת לאדמה, אני רק מתפללת שאתעורר כבר.

         חודשים חיכיתי,לא יצאתי מהמיטה ורק קיוותי להתעורר, וזה לא קרה.

         עומר,
         עם הזמן למדתי שאתה כאן,
         אתה לא שם, אתה לא מתחת לאדמה .
         אתה איתי ונוכח פשוט בצורה קצת שונה ממה שהכרתי.
         עם הזמן הבנתי שמה שהיית רוצה ממני זה שלפחות אנסה להיות מאושרת,
         אני יודעת שהיית מתאכזב ממני אם לא הייתי מנסה.
         אני זוכרת ב30 שלך ביקשו ממני שאכתוב משהו קצר ואקריא אותו,
         אני זוכרת שאמרתי "בשבילך אני אנסה לפחות להיות מאושרת" כדי שתהיה גאה בי,
         וגם כי ניסיתי קצת לעבוד על עצמי, אבל האמת שבכלל לא האמנתי לשום מילה שיצאה לי מהפה באותו הרגע,
         לא חשבתי לרגע שזה יהיה אפשרי לחייך כשאתה כבר לא חלק מהעולם הזה.
         לא חשבתי לרגע שזה יהיה אפשרי להמשיך את החיים כשאתה כבר לא חלק מהם. כשאתה אינך.

         אבל הנה אני כאן, משתדלת לחייך מדיי פעם, מנסה לעשות אותך גאה, להילחם כמו שתמיד ציפית ממני ואני יודעת שזה מה שהיית רוצה גם עכשיו.
         ואני פשוט מקווה שאתה יכול לראות אותי משם,
         אני מקווה שטוב לך בעולם החדש שאתה נמצא בו.
         שהכרת מלא חברים ושאתה מוקף באהבה כמו שתמיד היית כאן.

         אני מקווה שאתה ישן הרבה, עמוק וטוב כמו שתמיד אהבת,
         ולמרות שהייתי רוצה לדעת שאתה מתגעגע אליי כמו שאני אלייך, אני חושבת שאני אולי מעדיפה שלא תגעגע אליי ככה, כי האמת שזה כואב מדי.

         אתה תמיד חיי אצלי בלב, במחשבות, בזיכרונות, בכל חלק בגופי חרוט "עומר".

         ויש לנו הרבה פערים להשלים, ועוד יהיו, החיים הולכים לקרות ויהיה לי הרבה מה לספר לך ואני בטוחה שגם לך יהיה המון, ואני רק מקווה שיום אחד נוכל להשלים את הכל.
         ועד אז,
         אתה איתי, נוכח בכל שניה, נמצא בכל אירוע, תמיד במחשבות, בחלומות ובזיכרונות.
         ומשהו שרק אנחנו נבין - א.א.א

      5. 

         © צילום פרטי "שקט. דממה. הלוויה. הסיוט מתחיל"