בואו נתחיל מהעובדה שאף פעם לא יצאתי מהארון בצורה רישמית בפני אף אחד. אף פעם לא הרגשתי צורך אמיתי. חשבתי שזה טיבעי. כשהנושא עלה בשיחה או נזכרתי בסיפור מ'ארץ הגאים' האנשים סביבי גילו עוד פרט אחד עליי ששכחתי לספר. כנ"ל לגבי ההורים שלי. אני מרגישה פתוחה איתם ואפילו יותר מידי פתוחה איתם, אני מדברת איתם על הכל. כן. כן. על הכל, אבל רק לא על זה.

אתם מבינים עם כמה שההורים שלי פתוחים ומודרניים הפרט הזה אף פעם לא ישב עליהם בצורה מושלמת. תמיד היה להם משהו שלילי לומר עליו. זה מה שגרם לי בעצם לסגור את עצמי בפניהם כי הקהילה הגאה היא כל חיי. כל הזכרונות ופרידות שהיו לי התחילו שם ונגמרו שם. שם גיליתי עוד משפחה וחיים חדשים ועם כמה שאני רוצה לשתף את ההורים שלי בזה, אני לא יכולה. אני יכולה להגנתי להגיד שניסיתי. אבל זה לא הצליח.

עוד בערוץ היחסים בפרוגי:

• 10 סימנים שאתם מאוהבים באהבה
• איך לדעת אם החבר נהנה בלי לשאול אותו?
• אלו הדברים שממש אסור לכם להזכיר בדייט ראשון

תנו לי להתחיל מהתחלה - אחד באפריל, כיתה ח', אני מתכננת את המתיחה של השנה. אני הולכת למתוח את אבא שלי ולהגיד לו שאני ביסקסואלית (בכל צחוק יש טיפת אמת אתם יודעים). אני מתכוננת לרגע המתאים, אבל רגע, למה הלב שלי פועם כל כך חזק? למה אני פתאום מפחדת ממה שהוא יגיד? למה אני שוכחת שזו אחרי הכל מתיחה ודקה אחרי אוכל לחזור בעצמי ולפרוץ בצחוק היסטרי?

עזרתי אומץ ונכנסתי לחדר. תנחשו מה? שיחקתי אותה. באמת. הוא האמין עד כדי כך שכשהוא הסתכל על אמא שלי חצי מזועזע וחצי בשוק היא פרצה בצחוק וגרמה למתיחה שלי להיחסף. הרגשתי גאה בכישרונות המשחק שלי אבל לרגע רציתי לשמוע את דעתו - אם הוא עכשיו עדיין אוהב אותי כמו שאני. בכל מקרה, זה נגמר ועדיין לא קבלתי את התשובה שלי. 

בפעם השנייה שבה כביכול יצאתי מהארון. ישבתי עם אמא שלי לארוחת ערב ודיברנו. היא סיפרה על העבודה, אני סיפרתי על הלימודים ולרגע קפץ הנושא של הקהילה. אני פשוט לא יכולה להחזיק את זה בפנים שלרגע נפלט לי "אז מה אמא? אני ביסקסואלית!", אמא שלי שהיא בנאדם שיכול לענות יותר מהר מאינסטינקט של נץ הסתכלה עלי ואמרה לי "אני עכשיו אתן לך בראש!" וזהו. הלכה היציאה. בערך.

בפעם השלישית חוויתי שיברון לב. פה זה התחיל להיות רציני. כיתה ט'. הצעתי חברות לאחת מחברותיי והודעתי לה על אהבתי, אבל היא דחתה אותה ואמרה לי שהיא מאוהבת במישהי אחרת. זה בשבילי היה הסוף. ישבתי בחדר שלי ובכיתי את נשמתי החוצה. באומץ הרמתי את הטלפון וחייגתי לאמא שלי. בכיתי לה שהנערה לא אוהבת אותי בחזרה ושאני שבורה. אמא שלי בתגובה פשוט נהיית מבולבלת לחלוטין. "מה זאת אומרת אוהבת? את אוהבת אותה בתור חברה נכון?" היא קיוותה, אבל לא. "לא בתור סתם חברה, אלא בת זוג, אמא", אמרתי לה. היא נאנחה וטענה שאני פשוט מבולבלת מינית בגיל הזה ואני לא עדיין לא יודעת מה אני רוצה מעצמי ושהיא מציעה לי להגיד לאותה נערה שטעיתי ופשוט הרגשתי מבולבלת.

כשחגגתי שבועיים עם בת זוגתי החלטתי שהגיע הזמן שאספר לאמא שלי אחרי 3 פעמים כושלות. ישבתי במרפסת יחד איתה. עצרתי נשימה. שיחררתי וסיפרתי. הייתה בינינו שתיקה במשך הרבה זמן וכששאלתי מה דעתה היא אמרה לי "אני חושבת שאת מטומטמת" ולאחר מכן, שוב, אותו נאום שובע לב על הבלבול המיני שלי בגיל הזה. נראה לי שאני כבר יודעת אותו בעל פה.

בפעם החמישית כבר נסעתי למצעד הגאווה, שמתי חולצה שקיבלתי מהמצעד, הצהרתי שאני הולכת לאיגי ופגשתי חברים מהקהילה. אני גאה ואני לא מתביישת בזה, אבל כל הכחשה וכל שקר התקבל בברכה בעיניהם. הבת זוג שלי היא רק חברה טובה מבחינתם, איגי הוא פשוט עוד חוג לשבוע וחברים מהקהילה אלה פשוט יצורים שאני מסתובבת איתם. אני גאה במי שאני ואני רוצה לחלוק איתם את האהבה שלי לזה. אבל יום אחד אמא שלי התפוצצה ואמרה לי שהיא לא רוצה לשמוע מזה עוד ושאני אפסיק לספר לכל העולם על מיניותי. מכאן, זה נגמר. הבנתי את המושג "להיכנס לארון בחזרה", כאן בעצם גיליתי שיש לי ארון שאני צריכה להיות זהירה איתו. שעוד מילה מהצד השני עלולה לפרק את משפחתי ולשלוח אותי אל האבדון. המון פעמים ניסו לרמוז להורים שלי והמון פעמים אמרו לי שהוריי אטומים לדעות הללו ומסרבים להבין ולהפנים שאני שונה.

אני אומנם כרגע סגורה אבל אני לא מאבדת את תקוותי. יום אחד אני אצא בצורה מסודרת. בגיל המתאים ובזמן המתאים. בזמן שבו הם לא יוכלו לומר שזה הגיל וזה מבלבל, בזמן שבו הם לא יוכלו להגיד לי להפסיק להסתובב עם אותם 'יצורים' ובזמן המתאים שבהם הם לא יוכלו להגיד לי "לא הייתי רוצה שביתי תהיה גאה". אבל איזה קטע? אני כן. תרצו או לא זו מי שאני. תאהבו אותי או לא, אני בתכם. תקבלו או לא? זו החלטתכם, למרות שאני אשמח לקבל חיבוק על כך שסיפרתי לכם את הסוד שפחדתי לספר לכם כל אותם שנים.

פולי דניאל היא חניכה באיגי - ארגון הנוער הגאה. להצטרפות לפעילות חפשו את הקבוצה הקרובה אליכם/ן.