מה אני יכולה לספר על הבת זוג הראשונה שלי? אני לא אהיה קיטשית ואתחיל לברבר עליה, על כמה שהיא 'הייתה מושלמת' ו'אהבת חיי'. היא הייתה פשוט שם בשבילי. אהבתי אותה. היא אהבה אותי. אני אוהבת לדבר עליה, למרות שאנחנו לא ביחד עכשיו. היא הייתה מיוחדת, הרפתקנית ומביכה, מאוד מביכה, תמיד ידעה למשוך אליה אנשים.

הכרנו בסוף כיתה ח', עוד אז הייתי קצת בספק לגבי המיניות שלי והיא כבר החליטה שהיא בחרה את דרכה להמשיך בעולם הזה כלסבית גאה. אני זוכרת שבאתי לשיעור גיטרה וראיתי אותה שם, גם היא באה לשיעור גיטרה ובגלל קוצר זמנים נדרשנו לקחת שיעור משותף, שתינו. דיברנו קצת וגילינו שיש לנו המון דברים במשותף - טעם במוזיקה, בגדים ואפילו אותן בעיות. 

עוד בערוץ היחסים בפרוגי:

• מה קורה כשבן מנסה להצטלם בפוזות של בנות?
• יום האהבה 2016: לאן תצאו ביום ראשון?
• יום האהבה: אפליקציות שיעזרו לכם לארגן מסיבה שווה

ליוויתי אותה הביתה והחלפנו מספרים. אני אהיה כנה, שכחתי לגמרי שנתתי לה את המס' שלי וחלף זמן. שבועיים לפני החופש הגדול היא שלחה לי הודעה. היא הזמינה אותי לתל אביב להכיר את החברים שלה ולהנות מבילוי יחד. אני זוכרת את המפגש הזה עד היום, הבחורה שליוותה אותי עד תל אביב ובחזרה הביתה הייתה הדבר הכי מגניב שחוויתי מאז היסודי, אני עוד זוכרת את ההתלהבות בקולי כשסיפרתי לאמא שלי על החוויה שחוויתי איתה ועל כמה שזה היה מהנה. ההומור שלה וצחוק שלה השתלבו בצורה מושלמת עם שלי ואף לא רגע אחד הרגשתי משועממת איתה. מאותו רגע התמכרתי אליה וכל הזדמנות שהייתה לנו דיברנו וניפגשנו. בכיתה ט' נידהמתי לגלות שאנחנו באותה כיתה ושאת הבקשה הזו היא ביקשה יום אחרי הבילוי המשותף שלנו בתל אביב.

הרגשתי איתה על גג העולם, כאילו העולם לא נורא כל כך אחרי הכל ואפשר להנות מהדברים הקטנים ביותר, בין אם זה לדבר שעות על גבי שעות או לנסוע למקומות מרוחקים מחוץ לעיר ולחוות ביחד את העולם. רציתי לשתף אותה בהכל, היא הייתה כל כך גלויה איתי מלחתחילה שלא יכלתי לשמור בבטן עוד סודות. סיפרתי לה שאני ביסקסאולית. היא קיבלה את זה. סיפרתי לה על הפחדים שלי ועל הנשיקה הראשונה שלי שהפחידה אותי כל כך, סיפרתי לה על ההורים שלי, הרגשתי שאני יכולה לספר לה הכל, לא לשקר לה על עצמי, לא לנסות להיות מישהי אחרת, היא הייתה הבנאדם הראשון שהרגשתי שהיה החבר הכי טוב שלי ובכל הפעמים הייתי חשופה איתה.

לאחר חצי שנה של חברות אין סופית והדוקה הרגשתי משהו אחר אליה. הרגשתי משהו שונה. כל הזמן בדקתי את המראה שלי יחד איתה ומצאתי את עצמי בוהה בה בשיעורים חושבת על כמה שהיא יפה. דואגת לה. מתאהבת בה לאט לאט. שמרתי את הסוד הזה בבטן. לא יכלתי לדבר איתה על זה. לא הייתי בטוחה בעצמי. פחדתי. הדבר הזה מסוכן מידי לחברות שלנו ואינני מוכנה לאבד אותה.

 

כפי שאתם כבר מתארים, לבסוף, סיפרתי לה. בהודעה האמת. שאלתי אותה מה היה קורה אם הייתי אומרת לה שאני אוהבת אותה והיא ענתה לי שהיא הייתה מחבקת אותי חזק חזק, אבל זה לא היה מספיק, היא רצתה לדעת אם אני רצינית ופה נשברתי והודאתי לה על רגשותיי. אני זוכרת את השיחה הזו עד היום. הפעם הראשונה שהתאהבתי בבת, ושלא תבינו אותי לא נכון, אני לא בנאדם שמתאהב מהר, אם הייתם אומרים לי לפני כשנה שאני אתאהב באותה נערה הייתי פורצת בצחוק היסטרי ושוכחת על כך ליום למחרת, אבל זה קרה, התאהבתי בבנאדם שחשבתי שלא אתאהב בו בחיים. התאהבתי בחברה הכי טובה שלי.

נחתוך את הפרטים הקטנים, באותה תקופה היא לא הרגישה אלי כלום אבל זה היה נחמד לדעת שהיא יודעת את האמת ואין לי יותר מה להסתיר ממנה. אבל אז, הגיע טיול קיץ, כיתה ט'. יום לפני קרתה לנו תקרית קטנה והרגשתי שאני לא יכולה לבוא לטיול מרוב מבוכה. היא שיכנעה אותי ומרוב מצב רוח טוב שכחתי מהכל, אפילו מרגשותיי ויצאנו לטיול. כל הטיול דבקנו אחת בשנייה. צחקנו ודיברנו כמו פעם, כאילו זה היה הטיול הראשון שלנו לתל אביב, רק שמשהו פה היה שונה הפעם. המבטים והמגע, החיבוקים והידיים שלא הצלחנו להוריד אותם אחת מהשנייה. לא הפסקנו להתחבק והיא לא הפסיקה ללטף אותי.

לא ייחסתי לזה חשיבות כדי לא להפחיד אותה או להתאכזב ואז באוטובוס, זה קרה. שמתי את האוזניות שלי והנחתי את ראשי על ירכיה כשאני עוצמת את עיניי. הרגשתי את ידה מטפסת על כתפי ומזיזה את האוזניה שלי הצידה. בהתחלה לא אמרה כלום אז החזרתי את האוזניה שלי שוב אבל היא הזיזה אותה פעם שנית ולחשה שלי שהיא רוצה לנסות ולהיות בזוגיות איתי. זה היה לא יאמן. לא הראתי התלהבות כי הייתי יותר מידי בשוק אז הרמתי את ראשי ועניתי לה בחיוב, עכשיו אנחנו זוג.

את הנסיעה העברנו בשתיקה. כל אחת עם האוזניות והמוזיקה שלה, אני זוכרת שבאמצע הדרך היא לקחה את ידי ושילבה אותה בשלה, כך היינו שלובות ושקטות עד הדרך הביתה. ידעתי אבל מה היא מרגישה, היא מפחדת, כמוני. האם מה שיש ביננו הוא אמיתי כרגע? האם זה ישפיע עלינו? מה יקרה בסוף? כל החששות האלה אמנם הפחידו אותנו, אבל לא עצרו אותנו. יום אחרי התנשקו בביתה והיא הודאה על רגשותיה אלי. שבועיים אחרי כבר סיפרנו לכל חברינו שאנחנו זוג וחודש אחרי צעדנו במצעד הגאווה.

אהבתי אותה. היא הייתה החברה הכי טובה שלי, האהבה הראשונה שלי ושילוב מוצלח של הבת זוג הראשונה שלי. זה פשוט מוזר לאין שהחיים מובילים אותך בסופו של דבר. אני לא מתחרטת לשניונת אחת על מה שהיה לי איתה, גם במשברים וגם בפרידה, היא לימדה אותי דברים רבים ופתחה בפניי דלתות רבות. בזכותה אני מי שאני היום. הייתי מאושרת איתה והרגשתי על גג העולם, בדיוק כמו בפגישה הראשונה שלנו.

פולי דניאל היא חניכה באיגי - ארגון הנוער הגאה. להצטרפות לפעילות חפשו את הקבוצה הקרובה אליכם/ן.