הייתי בן 16 והיא בת 15 כשהכרנו באיגי וזה פשוט קרה בינינו. למרות שבהתחלה לא כל כך התחברנו, הפכנו להיות החברים הכי טובים, אבל אז התחילו רמזים קטנים שהובילו לאהבה שנמשכה חודש וחצי ואחריו התכבתה. אהבתי אותה כל כך והאהבה בינינו התחילה מדהים  - היא הייתה כזאת מקסימה לדעתי, ולאחר פגישה בעוד קבוצה של נוער גאה קבענו להיפגש אצלה, מאז התחילו כל הרמיזות, כמו איך שהיא הסתכלה עליי שונה. לקח לי זמן להתוודות שאני רוצה אותה, אבל כשאמרתי את זה היא ענתה שזה מפריע לה. אני לעומת זאת, המשכתי להגיד שהיא ממש חמודה ושאני רוצה יותר.

עוד בערוץ היחסים בפרוגי:

• למה בנות שאוהבות כלבים הן טובות יותר?
• כך גרמתי לחברה הכי טובה שלי להתאהב בי
• 5 סימנים שבחור מחבב אותך אבל מתבייש מדי להודות בזה

 

נפגשנו שוב למחרת, הייתה לנו חצי שעה מביכה של שקט. בקושי הצלחנו להסתכל אחד על השנייה. בסופו של דבר, היא שמה עליי את הראש והרגשתי בעננים. התכופפתי אליה עם הראש והתנשקנו. זה היה חלום שהתגשם בשבילי ותחילת הקשר הכי מושלם שהיה לי. לאחר זמן של ביחד נפגשנו במקום הקבוע שלנו והיא סיפרה לי שהיא לא באמת יודעת אם היא אוהבת אותי או שזה נהיה הרגל. הלכנו, היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ואז נעצרה - 'יואו, אתה רואה זה מההרגל'. נעמדתי בשקט והיא ביקשה ממני סליחה. אמרתי לה שאני מעדיף שניפרד אם זה מה שהיא מרגישה והתחלתי לבכות. לא יכלתי לרשות לעצמי להיפגע, למרות שאהבתי אותה.

 

 

היא מיד נלחצה ואמרה שהיא אוהבת אותי, אבל כל האמון שהיה לי בה התערער. המשכנו בקשר והייתי כבר מאוהב לגמרי. אני זוכר שהייתה תקופה מבאסת שעברתי, הייתי צריך אותה והיא אמרה שהיא רוצה להיפגש. היא טענה שהיא רוצה 'הפסקה', אבל אני ידעתי שלא נחזור. בשלב הזה התחלתי לבכות ואמרתי לה שעדיף שתגיד לי שהיא נפרדת ממני. ברגע שהיא אמרה את המילים 'אני נפרדת ממך', ידעתי שאין דרך חזרה.

 

נשארנו קצת ואני הייתי שקט כי לא יכולתי לדבר מרוב הכאב שהרגשתי, ואז לפני שעליתי למונית היא חיבקה אותי חזק. כל כך לא רציתי לחבק אותה, להרגיש אותה, אבל בכל זאת חיבקתי. בבית, הייתי שבור. חצי שעה בהיתי בתקרה ובמשך יומיים לא הפסקתי לבכות. כשהתאוששתי קצת, ניסינו להיות ידידים ופשוט לא הצלחנו.

הרגשתי שהיא נאטמת בפניי בעיקר כי כל דבר שאמרתי פגע בה. היא החליטה למחוק מהחיים שלה, ואני מחקתי את החברה הכי טובה שלי והאהבה הגדולה שלי מהחיים. אני יודע שאחרי פרידה אנחנו לא שולטים ברגשות שלנו ונכון, היא לא הייתה חייבת לאהוב אותי, אבל אני לא מתכוון להילחם עליה כי אני לא כועס ואף פעם לא כעסתי בגלל הפרידה, אני כועס בגלל המעשים חסרי הרגישות שלה, כי באיזשהו אופן כבר סלחתי לה וכבר שנה שאני מאושר בלעדיה.

לי אור הוא חניך באיגי - ארגון הנוער הגאה. להצטרפות לפעילות חפשו את הקבוצה הקרובה אליכם/ן.