מכירים את המושג טרנספוביה? זאת אומרת, מגוון של עמדות ורגשות שליליים כלפי קבוצה בקהילה - הטנרסג'נדרים. למעשה, זואי רוז, טרנסג'נדרית, בת 15 חוותה את אותו מקרה טרנספובי על בשרה בפני אלפים. רוז העלתה תמונה שלה לקבוצה בפייסבוק של אוהבי פוטושופ בה כתבה - "תעשו משהו מצחיק, סומכת עליכםן שתוציאו את מיטב ההומור!". כמה מהם לא אהבו את זה שרוז מאמצת לעצמה לשון נקבה והתחיל שיח לא מכובד ברשת.

עוד בערוץ היחסים בפרוגי:

• נמצא דבר מטריד על הדמויות הנשיות בסרטים של דיסני
• בלי סודות: להתגבר על החשש מהאקט המיני
• בגלל הצבע הורוד: כמה יעלה לך להיות אישה?

"אתה לא יכול להיות 'סומכת' אם אתה בן"

שוחחנו עם רוז בעקבות המקרה. בעיקר כי היה לנו קשה לראות את חוסר התמיכה בא מצד הקבוצה -"כולם יכולים להיות טרנספובים" היא אומרת, "טרנספוביה יש בכל מקום, אפילו בקהילה הטרנסית עצמה. אני חושבת שצריך פשוט לשים לב ולהקפיד על תרבות הדיבור והצורה ולא לתת לעיניים לתעתע. מין לא בהכרח מצביע על מגדר."

כשהעלת את הפוסט ציפית לתגובות כאלה של אנשים? שיצחקו על לשון הפנייה שלך?

"לא. לא חשבתי בכלל לא תגובות כאלה, כלומר, לא חשבתי על תגובות שיבואו לבקר את המגדר שלי אחרי הכל זו לא הייתה המטרה של הפוסט בכלל מלכתחילה."

מה הדבר הראשון שעלה לך לראש כשראית את אותם מגיבים מבזים אותך?

"חוסר התייחסות. לא לקחתי ללב יותר מידי. ישנם אנשים שחויים טרנספוביה בכמות יותר חריפה וקשה. אותם אנשים יכולים להיפגע בצורה יותר קשה וקיצונית ואני פשוט אומרת שלא צריך לשים לכן יותר מידי חשיבות."

את חושבת שאותם אנשים היו מגיבים באותה הדרך אם השיח היה מתבצע פנים מול פנים?

"מצד אחד, דרך האינטרנט אנשים עפים על עצמם ותופסים אומץ וחושבים שהם יכולים להגיד הכול כי איש לא באמת יבוא ויתפוס אותם ומצד שני, אם זה היה פנים מול פנים זה היה אולי יכול להיגמר בצורה קשה יותר כמו אלימות פיזית או קיצונית. הדעות של אותו אחד לא היו משתנות בין אם זה פנים מול פנים או במחשב."

אם זה היה קורה לטרנסג'נדרית אחרת או כל אחד אחר מהקהילה היית עומדת לצידו או לצידה?

"ברור. הייתי עומדת בכל צורה שהיא על דעתנו. להיות נגד בן אדם או בת אדם רק בגלל ההגדרה שלה ולא להתייחס לאישיות זה דבר נורא. אני תמיד עומדת על העקרונות שלי וכך גם הקהילה צריכה."

היו כאלה שבכלל לא רצו לשתף פעולה

בגיל הנוערים קשה מאוד לדעת אם האישיות שלנו מוגבשת מספיק כדי לספק זהות שלמה, איך ידעת בוודאות שזו מי שאת?

"פשוט ידעתי. לא צריך לחקור או לפענח דברים שמונחים לנו מתחת לאף. הדברים הללו פשוט נמצאים שם, פשוט יודעים."

ומה היו התגובות שקיבלת מהסביבה כשיצאת מהארון בתור טרנסג'נדרית?

"הגיבו לי המון פעמים דברים כמו "מה אתה דפוק?!" וגם "אתה?! אישה?! איך?!" אבל גם היו הרבה אנשים שטפחו לי השכם ואמרו שאני אמיצה מאוד שאני עושה צעד כזה. לא קרה באמת משהו מיוחד כמו שאנשים מתארים שיקרה, כמו כל יציאת ארון רגילה."

במשפחה המורחבת למשל מתווכחים איתה לגבי המגדר שלה. כלומר, שלשון נקבה זו אינה הדרך בה צריך לפנות אליה. גם בבית הספר לקח זמן לאנשים מסוימים להתרגל ל"שפה" שאימצה לעצמה - "היו כאלה שבכלל לא רצו לשתף פעולה."

צריך לחשוף את החברה שלנו לקהילה הטרנסית יותר? האם זה יעזור?

"בהחלט. אני מניחה שאם אנשים יראו את זה כל יום בטלווזיה או בתעשייה ובמוסדות הלימוד אז תהיה סיבולת יותר גדולה ופתיחות כי זה לא יהיה חדש להם יותר. זה יהיה מוכר."

מה היה הדבר הראשון שעשית כשיצאת מהארון?

"וואו. אני זוכרת שיצאתי לצרוח על החברה הכי טובה שלי ופשוט חגגו בטירוף ביחד. היא ידעה כבר מההתחלה אז זו הייתה פשוט חגיגה לשתינו."

אם היית פוגשת את אותם אנשים שבזו לך בעבר, מה היית אומרת להם?

"הייתי מתייצבת מולם ואומרת שלמרות כל הדברים שעשו לי ופגעו בי, ניצחתי. עמדתי על שלי. הייתי מחייכת את חיוך הניצחון כי ידעתי שהצבתי לעצמי מטרה והגעתי אליה. זו סוג של טפיחה על השכם מבחינתי."

יש בך זעם מסוים לכל אותם טרנספובים? מה את חושבת שצריך לעשות?

"כן, יש בי קצת זעם. אני יכולה להבין בגלל שהם טיפה לא מתמצים בנושא והם לא מספיק מבינים אבל הם פוגעים באחרים. חברים שלי נפגעו בצורה קיצונית בגלל זה וחלק גדול מתנגד לשינוי. צריך פשוט להעביר אותם סדנת חינוך חדשה בצורה נעימה, ואולי קצת כפייתית. אנו צריכים להיות גאים במי שאנחנו ולא לתת לאנשים אחרים לפגוע לנו בכבוד ובכיף. תעמדו על שלכם ותראו איך העולם יחזיר לכם חיוך."