רותם אלישע בת ה-18, שנחשפה בפרויקט "לא תאנסו אותנו לשתוק" יחד עם 22 נשים ב"לאשה", נבחרה כאחת מתוך 14 ישראלים להדליק משואה ביום העצמאות הקרוב. אלישע היא מובילת מחאת המכנסיים הקצרים בבתי הספר, מנהלת את עמוד הפייסבוק "מפסיקות לשתוק - נלחמות למען חופש ושיווין" (שמוחה על קוד הלבוש בבתי הספר בארץ), פעילה לשיווין זכויות, גם לבעלי חיים ונורא עמוסה. "אני תחת קריסה. כל היום טלפונים והודעות", היא צוחקת - "זה קשה, אבל בסופו של דבר זה שווה את זה."

עוד בערוץ היחסים בפרוגי:

• נמצא דבר מטריד על הדמויות הנשיות בסרטים של דיסני
• אתה, אישה: "לא חשבתי שיבואו לבקר את המגדר שלי"
• בלי סודות: מהי הדרך הטובה ביותר להורדת שיער?

איך זה לפעול בגיל כל כך צעיר?

"די עמוס, אבל מאוד מספק. הרבה פעמים יש עומס רגשי כי אני מתעסקת בנושאים שהם מאוד קרובים אליי ונורא רגישים אצלי. עומס רגשי יותר קשה מאשר זמן ומשאבים, כי המלחמה שלי היא עם הסיפור האישי שלי וזה לא תמיד קל להתעסק עם משהו שקרוב אלייך ואישי לך. אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי באפיסת כוחות נפשיים, לאו דווקא מבחינת זמן."

את אומרת שכל המאבק קשה לך נפשית, אבל בעצם התחלת את המאבק מפוסט בפייסבוק שהוביל אותך לכל זה. איך היה לחשוף את העניין?

"כשכתבתי את הפוסט בשנה שעברה לא חשבתי לאן זה יוביל. כתבתי אותו מתוך סערת רגשות אחרי שבועיים שראיתי את מי שפגע בי בדרך לבית ספר. מאוד כעסתי כי חלק מהזכויות שלי זו החובה לעדכן אותי לפני שהוא משתחרר. זה נחת עליי בהפתעה גמורה וממש התבאסתי. הייתי במצב נורא קשה - נפגעתי על ידו והמדינה לא עזרה לי עם זה ואפילו פגעה בי בכך שלא עדכנה אותי."

את מרגישה לפעמים שאת עוצרת את עצמך מלקיים מאבק בנושא השחרור שלו?

"עוד לא עשיתי משהו אקטיבי בנושא, אבל הגעתי לכנסת עם זה כי הייתה פגיעה בזכויות שלי וגם רשלנות נורא גדולה מצד המשטרה ומצד השב"ס. אין בישראל חוק נגד עברייני מין בסביבת המגורים של הנפגעת. מי שפגע בי הוא שכן שלי ורציתי לבדוק אם אפשר לשנות את חוק צו ההרחקה ממקום המגורים" היא אומרת - "יצא לי להיות בוועדה מול משפטנים, שוטרים ואנשים מהשב"ס, ולהגיד להם את כל הדברים האלה. הייתה פה פגיעה חמורה של לא לעדכן נפגעת מאלימות מינית שמי שפגע בה השתחרר. זה מאוד חמור."

למה לדעתך נשים וגברים שעוברים תקיפה מינית חוששים מלהתלונן במדינה?

"בעיקר בגלל הענישה כי העונשים שעברייני מין מקבלים זה עונשים מגוחכים ומביכים לגמרי. מי שפגע בי קיבל 9 חודשים בכלא ובגלל התנהגות טובה הוא היה רק חצי שנה בכלא. גם התהליך המשפטי זה תהליך שלוקח שנים. צריך המון כוחות נפשיים בשביל זה והמון אנשים אומרים כזה 'טוב מה יצא לי מזה?'. זה מוסיף המון טראומות. זה דברים שהם מאוד קשים - דיכוי עצמי לכל מי שנפגע מאלימות מינית. כי גם ככה ברגע שבן אדם שנפגע מאלימות מינית יש קטע כזה של האשמה עצמית. זה משהו שמאוד מוכר. זה לקחת את האחריות של התוקף על עצמך."

אלישע מסבירה שזהות התוקף היא כלל לא אדם זר, וזה אולי מה שהכי כואב בנושא - "לרוב אלו אנשים מוכרים - בן זוג, אבא, דוד וכ'ו. יש מין תחושה כזו של 'למה לא עשיתי עם זה שום דבר?' 'למה לא התנגדתי?' וכל מיני שאלות שעולות. גם מסרים של חברה גורמת לנו בעצם לחשוב ככה."

ניסית לשקם את עצמך?

"כן, אני כרגע בטיפולים 6 שנים ולי אישית הם מאוד עזרו. אני מנסה להשתקם, גם האקטיביזם מאוד עוזר."

 

"אנחנו לא הולכות להסתפק בזכות הצבעה והיציאה לעבודה"

אלישע אינה פעילה בארגונים להעצמות נשים, אבל בכל זאת את רוב הפעילות שלה היא עצמאית והיא גאה בכך - "לא הייתי בתנועות נוער או דברים כאלה יותר מחודש נראה לי. הייתי איזה חודש בנוער העובד והלומד וזהו. הפעילות שלי היא דרך דברים אקטיביסטים, היא לא משהוא מאורגן." כששאלתי אם היא הושפעה מבית פמיניסטי היא ענתה בכנות שהיא מגיעה ממקום שהיחס לפמיניזם ומגדר הוא אפסי לגמרי. בעצם, כל המאבק שלה הוא מאבק אישי שלה.

יש שיאמרו שהמאבק הפמיניסטי מזמן תם. מה את חושבת שקורה בעיקר לחברה הנשית ב-2016?

"ב-100 שנים האחרונות הייתה התקדמות מטורפת בתחום של מעמד האישה - אם זה זכות הבחירה והיציאה לעבודה. כן, יש המון תוצאות מרשימות בתחום של הפמיניזם, אבל עדיין אנחנו לא הולכות להסתפק בזכות הצבעה והיציאה לעבודה. יש עוד הרבה מה לשנות."

כמו מה למשל?

"נתחיל משכר. אין שכר שוויוני בין נשים וגברים על אותה העבודה ועם אותם הנתונים. נשים מרוויחות פחות בשוק העבודה. מבחינה סטטיסטית אישה תרוויח פחות מגבר על אותן שעות. יש גם אפליה במקצועות מסויימים שהם מאוד מאוד מוגדרים אם זה מורה ועובדת סוציאלית. מקצועות שהם מאוד מאוד ספציפיים לנשים כביכול. את לא תראי אישה נהגת משאית."

אלישע בטוחה כי משק בית נחשב עבודה לכל דבר - "יש השכלה של מקצועות מסויימים בין נשים לגברים. התחום הזה שרוב הנשים אחראיות עליו - משק בית. הן לא מקבלות על זה בכלל שכר ואז זה יוצר מצב שאישה בדרך כלל עובדת חצי משרה או משהו בסגנון הזה, ואז עובדת גם בבית ולא מתוגמלת בכלל."

ולהפך, אם גבר הוא כביכול בבית עם הילדים הוא גם צריך לקבל שכר?

"כן ברור. אני בעד שוויון. צריך לתת שיוויון הזדמונויות ובחירה. יש הרבה גברים שרוצים להישאר בבית עם הילדים. המערכת הזו פוגעת גם בהם בסופו של דבר."

 

"הרבה אנשים מופתעים מגילי הצעיר"

למה לדעתך נבחרת להדליק משואה?

"אני אגיד מה שאמרו עליי כי קשה לי החמיא לעצמי", היא צוחקת - "כל הדברם שאני עושה - אם זו המחאה על השיווין מגדרי בשנה שעברה, כל החפיפה של הסיפור האישי שלי ולהוביל אותו למקום חיובי של עזרה לנפגעים ולנפגעות, למקום של שינוי, למקום של לקחת את הדבר הכל כך כואב הזה ולשנות כדי שלאחרות ולאחרים יהיה יותר בטוח ויותר טוב בתחום הזה לפחות. גם כל המסרים שאני מעבירה אלו מסרים של לא להתבייש בפגיעה המינית שקורת ולא להרגיש אשמות."

את חושבת שלגיל שלך יש קשר להיבחרות?

"הרבה אנשים מופתעים מהגיל הצעיר, כי בדרך כלל לוקח הרבה שנים להוביל למקומות כאלה. אז זה משהו שהוא לא הכי מוכר, לפעמים זה אפילו מפתיע. אז כן אני חושבת שיש השפעה לגיל. למרות שלא רק. זה חלק קטן מזה."

"אני מייצגת ציבור בעצם וכשנותנים במה והכרה בנושאים של אלימות מינית ואפליית נשים זה משהו שמאוד מרגש בעייני. מרגש גם שהמדינה מודעת לכשלים שיש בה ומתחילים להכיר בזה ולבנות פעילות בנושא. זה מראה שיש רצון לשנות." יום העצמאות השנה יהיה בסימן גבורה אזרחית - "זה נורא רוחני", היא אומרת - "מאוד מפתיע בקטע חיובי. גם מרגש מאוד."

יש מצב לשינוי בשנים הקרובות?

"אני מקווה. כרגע יש עוד הרבה דרך לעבור בכל המערכות - אם זה המשטרה, בתי משפט, פרקליטות וכ'ו. אני חושבת שצריך לעבור שינוי משמעותי במערכות האלה, גם לעבור סדנאות בנושאים של אלימות מינית כדי שיהיו יותר מוכשרים לנושאים האלה וגם מבחינה טכנולוגית. יש הרבה בעיות במערכות ותקשורת בין המערכות עם השנים."

את רואה את עצמך משתלבת בפוליטיקה? נשמע שמתאים לך

"הרבה אומרים לי את זה. אם היית שואלת אותי לפני שנה זה לא משהו שהייתי חושבת עליו או רוצה אותו, אבל יכול מאוד להיות" היא אומרת - "לפני שנה רציתי ללמוד, לסיים בית ספר ולהתחיל שירות לאומי. מירוץ החיים כאילו."

מה את רוצה להעביר לנפגעים ונפגעות שקוראים את הכתבה?

"אין לנו במה להתבייש ואנחנו נצליח. דברים משתנים לאט לאט. גם נשים או גברים שנפגעו מינית אין להם במה להתבייש במה שקרה. האחריות לא שלהם והם לא אשמים בשום דבר. האחריות היא רק על מי שפגע."